רשות המסים לא החזירה מס בתוך 90 יום מעת ניכויו

מהות הבקשה עצי גופר בע"מ [להלן - "המבקשת"] מבקשת פסק דין הצהרתי, שבו ייקבע, כי פקיד שומה חיפה [להלן - "המשיב"] מעכב, שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 159א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], סכום של 335 אש"ח (בערכי קרן) בגין מס ששילמה ביתר, בשנת 2004.

העובדות המבקשת עוסקת בתחום המסחר בעץ ובמוצרי עץ. היא הפסיקה את פעילותה המסחרית, בשנת 2002, ומאז אין לה פעילות, לבד מהשכרת נכס מקרקעין. ביום 12.1.2006, המבקשת הגישה דוח לשנת 2004, שבו הוצג הפסד נצבר בסך כ-5.4 מיליוני ש"ח. המבקשת ציפתה לקבל החזר מס, והמס שולם בדרך של ניכוי מס במקור, בגין השכרת נכס המקרקעין. בדוח הכספי שהוגש נמנע רואה החשבון של המבקשת מלתת חוות דעת. הסיבה לכך הייתה, שהבנקים לא שלחו אישורי יתרה - דבר, שמנע את ביצוע התאמת החשבונות בבנקים ואת בדיקת היתרה הרשומה בפנקסי החשבונות [להלן - "הפנקסים"] של החברה. כמו כן המבקשת הייתה חבה סכומים מהותיים לבנקים באותו מועד. אין חולק, כי על פי סעיף 145(א) לפקודה, דוח המס מהווה שומה עצמית. כך, המשיב אמור לקלוט את הדוח ולהוציא שומה עצמית (שומת 00). אולם, המחשב בשומה לא קלט בטעות את המס שנוכה במקור. רו"ח המבקשת פנה בחודש מאי 2006 לרשות המסים בישראל, כדי לתקן את השומה, ואכן היא תוקנה, ולמבקשת היה החזר בסך של כ-369 אש"ח, נכון לחודש יולי 2006. על פי הנהלים, החזרים בסכומים גבוהים מחייבים גם בדיקה של רכז החוליה. הרכז מצא ליקויים בדוח, אולם לא פסל את הדוח והמשיך בדיונים. הדיונים התקיימו לאחר חודש ספטמבר 2006, והמשיב לא שלח הודעה בכתב על ליקויים, שמצא בדוח עד אותו המועד. בחודש אוקטובר 2006 הודיע הרכז, בשמו של סגן פקיד שומה חיפה, שניתנה הוראה לעכב את ביצוע ההחזר עד לדיון כולל בתיק המבקשת. הדיון נקבע לחודש נובמבר 2006, ובאותו מועד המבקשת הגישה דוח מתוקן. רו"ח המבקשת המשיך להימנע מהגשת חוות דעת על הדוח. מאידך, בדוח המתוקן, ההפסד השוטף - גדל מכ-5.4 מיליוני ש"ח לכ-6.9 מיליוני ש"ח. בסוף אותו חודש, המשיב הודיע, כי אינו רואה בדוח, כדוח שהוגש על פי סעיף 131 לפקודה, ולכן הוא דוחה את הבקשה להחזר המס. יש לציין, שבכל התקופה התנהלו הדיונים בין המשיב לבין רו"ח המבקשת. עד לאותו המועד לא הוצאה שומה על פי מיטב השפיטה. כמו כן פנקסי המבקשת לא נפסלו. נכון בדוח תוקנה טעות חשבונאית, ורק בחודש מאי 2007 הוצאה שומה למבקשת על פי מיטב השפיטה. טענות הצדדים המבקשת טוענת, שלאור סעיף 159א לפקודה, המס שנגבה ביתר היו אמורים להחזירו בתוך 90 יום. וזאת, במיוחד לאחר שבתקופה של 90 הימים למבקשת לא הוצא שומה על פי מיטב השפיטה, וכן לא נשלחה בתקופה האמורה הודעה, שהדוח אינו עומד בתנאים הנדרשים, על פי סעיף 131 לפקודה. גם ב"הסכמה", לכאורה, של רו"ח המבקשת (עצם ניהול הדיונים) אין לראות כהסכמה להעריך את המועד של 90 הימים. לטענת המשיב שהגיע למסקנה, שהדוח אינו עומד בתנאים המפורטים בסעיף 131 לפקודה, אין מקום להורות על החזר מס, גם אם ההודעה נמסרה בחלוף 90 הימים. משלא הוגש דוח (כאמור, רו"ח המבקשת נמנע מלחוות את דעתו עליו), אזי מירוץ 90 הימים אינו מתחיל כלל. דיון ומסקנות סעיף 159א(ב) לפקודה קובע, כדלהלן: "159א(ב) שילם אדם מס לשנת מס פלונית, בין דרך ניכוי ובין בדרך אחרת, יתר על הסכום שהוא חייב בו על פי הדו"ח שהגיש לפי סעיף 131, והדו"ח היה מבוסס על פנקסי חשבונות או על מסמכים נאותים - אם אינו חייב בניהול פנקסי חשבונות, תוחזר לו היתרה, תוך 90 ימים מיום שהגיש את הדו"ח...". הכלל הוא, כי מס השנוי במחלוקת יוחזק, בתקופת הביניים, עד להכרעה על חובת הנישום לשלם את המס, גם לאחר שהוצאה שומה על פי מיטב השפיטה ולאחר שההשגה על השומה נדחתה, הוא יוחזק בידי הנישום (פסק הדין בעניין ע"א 3708/97, הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' פקיד שומה ת"א 4). בכל מקרה, שבו הוגשה השגה (סעיף 183 לפקודה), או הוגש ערעור (סעיף 184 לפקודה) למשיב ישולם רק המס שאינו שנוי במחלוקת. נקודת המוצא היא, שניהול פנקסי חשבונות שלא נפסלו והגשת דוח של הנישום, הממלא אחר התנאים שבסעיף 131 לפקודה, מקימים חזקה, לכאורה, על אמיתות תוכנו של הדוח. חזקה לכאורית זו ניתנת לסתירה בידי המשיב. סמכותו לערוך את הבדיקה יכולה להיעשות מידית עוד בטרם הוצאה השומה, או בעקבות עריכת השומה בהליך מזורז זמני, או בדרך של בדיקה מעמיקה יותר. לעניין זה ייתכן מאוד שמדובר בהחזר זמני. המשיב היה אמור לבדוק בתקופה הקצרה של 90 יום את החשבונות ואת הדוח, לאשר אותו, או לא לאשר, ולקבוע: האם המבקשת עומדת בתנאים הטכניים של הסעיף. משלא עשה זאת, המבקשת זכאית לקבל את המס. כמו כן תשלום המס ייתכן שייעשה לפני הוצאת השומה באמצעות תשלום מקדמות. כך ייתכן החזר מס, ושוב ייתכן שהוא ייעשה אף לפני שהתבררה חבותה האמיתית של המבקשת. לפיכך, הארכת המועד של 90 הימים תרוקן את הסעיף מתוכן. כב' סגנית הנשיא וסרקרוג הסתמכה על פסק הדין בעניין ה"פ 1023/91, אינגבר נ' פקיד שומה ת"א 3. בכל מקרה הייתה אמורה לצאת הודעה מצד המשיב על אי עמידה בתנאי הסעיף והכול במסגרת 90 הימים - דבר שלא נעשה. כב' השופטת דנה בנקודה, שהמשיב דן בה רבות בשאלה: האם אכן הוגש דוח על פי הוראות סעיף 131 לפקודה. אולם, אין זו השאלה, אלא השאלות הן: האם למשיב יש סמכות לעכב החזר מס, לאחר שחלפו 90 יום מיום אישורו; וכן, האם יש מקום לדון בהודעה שהדוח בטל, לאחר שחלפו 90 יום. הודעה טלפונית במהלך 90 הימים, שהדוח בטל משום שרו"ח החברה נמנע מלחוות דעה, לא הוכחה. הטענה מצד המשיב, שנהג לפנים משורת הדין ושהדין על הדו"ח לא נפסל בגלל מלחמת לבנון השנייה, אינו מתקבל. התנהגות לפנים משורת הדין עלולה לגרום, שהדין התעלם מהתנהגות זו. לא נעלם מעיני כב' השופטת אי הדיווח בדוח, שהוגש על הכנסות בסך כ-2.5 מיליוני ש"ח. אולם, בכל דוח, אם הוא לא נבדק במהלך 90 יום, קיימת חובה להחזיר את המס. זאת, על אף שייתכן שבדיקה תגלה, שהמס שהוחזר - סופו לחזור למשיב. פרשנות המשיב, אשר על פיה מירוץ 90 הימים מתחיל רק לאחר אישור המשיב - אם אכן הוגש דוח, אינה יכולה להתקבל. כל זמן שהמשיב לא פסל את הדוח, במהלך 90 הימים, מירוץ 90 הימים מתחיל משלב קליטת הדוח במחשבי המשיב. אי אפשר להאריך את המועד, אלא בקיומה של הוראה מפורשת לכך. אין זה מתפקיד המבקשת לזרז את המשיב ולהפנות את תשומת לבו לכך, ש-90 הימים חולפים. לפיכך, הערעור מתקבל. בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני : סגנית הנשיאה שולמית וסרקרוג ניתן ב-4.9.2007 ב"כ המבקשת: עו"ד עופר גראור ב"כ המשיב: יהודה גלייטמן

המידע באדיבות "כל מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ