בשנים 2004 עד 2006 עלו /ירדו מדדי המחירים לצרכן בישראל בשיעורים שנתיים של 1.2%, 2.4% ומינוס 0.1%, בהתאמה. שעור עלייה / ירידת הדולר באותן שנים עמד על מינוס 0.7%, 5.9% ו-מינוס 8.3%, בהתאמה. על פי ההנחה מקובלת, שיעור התרומה של השינוי בשער הדולר למדד מסתכם בכ-0.2% כלומר: כל עלייה או ירידה של הדולר ב-1% מול השקל גורעת או מוסיפה 0.2% למדד המחירים לצרכן.

לפיכך, חשבון פשוט מראה כי נטרול של תנועת הדולר בשנים הללו, מותיר את מדדי המחירים לצרכן ברמה של 1.3%, 1.2% ו 1.6% בשנים 2004 עד 2006.

לכל הדעות - מספרים יפים ונוחים לבנק ישראל. אם נוסיף לכך עלייה הדרגתית במחירי האנרגיה על רקע המתיחות הגואה מול איראן ולצד זה את ההרחבה בפעילות הכלכלית המקומית - לצד הרמזים לכך כי הריבית האמריקאית לא תועלה בקרוב הרי שאנו עשויים למצוא את האינפלציה המקומית מגיעה די בקלות למרכז היעד השנתי אותו קבעה הממשלה ואולי אף מעבר לכך. הנתונים המצטברים אודות הפעילות הכלכלית לשנת 2006, מצביעים על עליית מכובדת בתוצר המקומי הגולמי בשיעור של 5.1% לצד עליית התוצר הגולמי לנפש ב-3.2% בצירוף גידול בצריכה הפרטית.

לפיכך, במונחי "שיקולי אינפלציה" יכול בנק ישראל "להסתפק" בשער דולר יציב מול השקל גם ברמות של 4.2 לערך ועדיין לעמוד ביעד האינפלציוני לשנת 2007.

הואיל והבנק המרכזי נוכח פעם אחר פעם, כי הפחתת ריבית אינה מסוגלת למשוך את שער הדולר אל מול השקל בטווח הקצר ( מסיבות של זרימת הון זר ארצה ו/או מגמת היחלשות של המטבע האמריקאי בעולם בכלל), הרי שהדבר יכול להסביר את החלטת הנגיד האחרונה להשאיר את הריבית לחודש אפריל על כנה.

מכאן ייתכנו שני תסריטים סבירים

האחד: הדולר יישאר יציב אל מול השקל בטווח הקצר (בטווחים של 4.17-4.22), שאז לא יזדקק הנגיד לשנות את גובה הריבית. ובוודאי כל עוד הריבית האמריקאית לא משתנה – מה שצפוי להתקיים עד תום המחצית הראשונה של 2007.

השני: הדולר ימשיך מסעו דרומה, מה שיחייב את הנגיד להגיב בהפחתת ריבית נוספת - על מנת שלא להיגרר שוב למדדים שליליים.

כיום האג"ח השקלי הממשלתי מספק תשואות ברמה של 4.1% עד 4.35% ברוטו לטווחים הקצרים ותשואה של כ-4.9% עד 5.21% לטווחים הארוכים בעוד הצמודים ממשלתיים מספקים תשואה של כ- 3% ברוטו. האג"ח הקונצרני צמוד המדד בדירוג גבוה מגלם תוספת פרמיה של כ 0.7% עד 0.9% מעל הצמודים הממשלתיים עד רמות של 3.9% שנתי ברוטו.

היה והתסריט השני יתממש – הרי שבטווח הקצר – עדיין יתכנו רווחי הון מעטים באג"ח השיקליות הארוכות, כפי שראינו בימים האחרונים – טרם פרסום החלטת הריבית לחודש אפריל. ולפיכך דחייה קלה של המעבר בין האג"ח השיקלי הארוך לאג"ח קונצרני בעל מח"מ בינוני - ארוך בשילוב קיצור משמעותי של מח"מ החלק השקלי – עשויים להניב בטווח החודשים הקרובים תשואות נאות.

מכאן ניתן להניח, כי חיזוק הדרגתי של המרכיב האג"חי הצמוד בדגש על אג"ח קונצרני - יהיה מהלך נכון לביצוע. באשר לקצב. הדבר כבר תלוי הרבה מאוד בהתפתחויות בשבועות הקרובים בשער הדולר כאמור.

*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.