בנק ישראל: כל שנת לימוד שווה תוספת של 8.6% בשכר
שוב מתברר שמשתלם מאוד להשקיע בחינוך: מחקר שערך בנק ישראל מעלה כי התשואה להשכלה התייצבה בעשור האחרון ברמה גבוהה – תוספת של שנת לימוד אחת הגדילה את השכר ב-8.6%בשנים 2005-2004, זאת בדומה להשפעתה בשנים 1997-1996.
המחקר מגלה שפערי השכר בין משכילים ולא משכילים נובעים במלואם מפערי השכלה ושולל את הטענה שפערי שכר אלה נובעים מתכונות אחרות כגון פערים במנת המשכל ובמוטיבציה בין הקבוצות. לצורך בדיקת הקשר שבין השכלה לשכר בבנק ישראל בחנו את השפעת חוק חינוך תיכון חינם. החוק שנכנס לתוקפו בשנת 1979 הגדיל את מספר שנות הלימוד של הדור השני ליוצאי אסיה ואפריקה. נמצא שעלייה של שנת לימוד אחת כתוצאה מהחוק הגדילה את השכר בלמעלה מ-8%. מבנק ישראל נמסר כי במחקר שנערך ע"י רוני פריש ממחלקת המחקר נמצאה שתוספת של שנת לימוד אחת מגדילה את השכר של הפרט ב-8.6%. המחקר השתמש בשתי דרכים שונות המקובלות בספרות כדי לאמוד את הקשר שבין השכלה לשכר. הדרך הראשונה היא להתחשב בתנאי הסביבה של הפרט ובעקיפין גם במנת המשכל שלו. מאחר שאין בנמצא דרך לבצע מדידה ישירה של מנת המשכל בבנק ישראל נעזרו בתכונות עקיפות של בני המשפחה: השכלת האם, שכר האב והשכר וההשכלה של האחים והאחיות. מקובל להניח שתכונות אלו מלמדות לא רק על תנאי הסביבה של הפרט אלא גם על היכולת שלו.
הדרך השנייה לאמוד את הקשר שבין השכלה לשכר היא לאתר מאורע חיצוני שגרם לפרטים להגדיל את השכלתם. המאורע שנבדק בעבודה זו התרחש בשנת 1979 והוא החלת חוק חינוך תיכון חינם והעלאת סף חינוך החובה בשנה נוספת (עד כיתה י'). מאורע זה הוביל לעלייה במספר שנות הלימוד של בנים ובנות להורים שנולדו באסיה ואפריקה אשר הגיעו לגיל תיכון לאחר החלת החוק.
לשימוש בחוק יתרון בולט: הוא הגדיל את ההשכלה של כלל המזרחיים ולאו דווקא את ההשכלה של המוכשרים שבהם. לכן השוואת השכר של הדור שהושפע מהחוק לזה של הדור שקדם לו מאפשרת לבודד את תרומת ההשכלה לשכר. נמצא שהתשואה לתוספת ההשכלה של העובדים המזרחיים הצעירים (אשר הגיעו לגיל תיכון לאחר החלת החוק) היא 8 אחוזים בשכר בשנים 1996 עד 2005 (בממוצע) ו-12.4 אחוזים בשנת 1995; המדגם של שנת 1995 התבסס על מפקד האוכלוסין והדיור שנערך באותה וכלל מספר רב של תצפיות - 20 אחוז מהאוכלוסייה. מבנק ישראל נמסר כי ממצאי המחקר מאששים את התרומה הגבוה של ההשכלה לשכר כפי שנמצאה במחקרים קודמים, זאת למרות שהמחקרים הקודמים התעלמו מתכונות כגון מנת משכל ומוטיבציה ולמרות שלמשכילים יש בממוצע יכולת ומוטיבציה גבוהים יותר מאשר ללא משכילים. מסקנה זו איננה חורגת מהמקובל בספרות בעולם. כמו כן ניתן ללמוד מהניסיון של חוק חינוך תיכון חינם שהתשואה להשקעה הממשלתית בחינוך אינה נופלת מהתשואה להשקעה הפרטית ושהשקעת הממשלה בחינוך תורמת לצמצום אי השוויון הכלכלי.
