פורסטר: 39% מהארגונים באירופה עושים שימוש בתוכנות קוד פתוח
פחות ממחצית הארגונים הגדולים באירופה ובצפון אמריקה עושים שימוש מעשי או מבצעים ניסויי פיילוט עם תוכנות המבוססות על קוד פתוח, אולם רוב אלה המשתמשים בקוד פתוח, עושים זאת גם לצורך הפעלת אפליקציות ותשתיות שהן קריטיות לארגונים, כך אומרת חברת המחקר והייעוץ הבינלאומית פורסטר ריסרץ', במחקר שפורסם השבוע. הארגונים המובילים באימוץ קוד פתוח, הן באירופה והן בארה"ב, הם בתחומי המדיה והבידור, השירותים הציבוריים, וכן בתחום התקשורת.
בפורסטר מציינים כי בעוד היקף השימוש הכולל בקוד פתוח גבוה יותר באירופה, הרי דווקא ארגונים בצפון אמריקה עושים שימוש רחב יותר בקוד פתוח, לצורך משימות קריטיות. "קיימת עדיין סקפטיות לגבי השימוש בקוד פתוח בכל תחומי הפעילות העסקית, אולם מקצוענים העוסקים בפיתוח אפליקציות צריכים להסתכל על תוצאות מחקר זה כאינדיקציה לכך שיותר ויותר ארגונים מוצאים את הקוד הפתוח מתאים והולם לפיתוח סוגים מסוימים של אפליקציות קריטיות לעסקים", אומרים בפורסטר.
במסגרת המחקר מצאה פורסטר כי כ-39% מהארגונים באירופה עושים כיום שימוש בקוד פתוח, ו-8% נוספים מבצעים כיום ניסוי בתחום זה או עומדים להיכנס לניסוי בקרוב. כאמור, אירופה מעט מתקדמת בתחום זה לעומת ארה"ב, בה אחוז השימוש עומד על 35% מהארגונים, ועוד 5% נוספים הנמצאים בניסוי או עומדים להיכנס אליו.
אחוז הארגונים הסקפטיים, אשר מכריזים כי אין להם כל כוונה להשתמש באפליקציות קוד פתוח, הוא דומה בשתי היבשות – 32% באירופה ו-33% בארה"ב. שאר הארגונים בשתי היבשות מגלים רמות עניין שונות בקוד פתוח, כלומר לא שוללים את הטכנולוגיה על הסף, אך גם אין להם תוכניות קונקרטיות לעתיד הקרוב.
בפורסטר מציינים כי בניתוח כולל של המחקר, ניתן לראות יותר פתיחות כלפי קוד פתוח באירופה, ויותר חששות ורתיעה בצפון אמריקה. לפיכך, נתון מפתיע במחקר מגלה כי למרות שבצפון אמריקה קיימת יותר רתיעה, הרי דווקא ארגונים אמריקניים נוטים לעשות שימוש רחב יותר בקוד פתוח להרצת משימות קריטיות במגוון תחומי פעילות, החל ממערכות הפעלה לשרתים, המשך בתשתיות לאפליקציות, אפליקציות המריצות יישומים קריטיים לארגון, תשתיות למסדי נתונים, ועוד.
גם בצפון אמריקה וגם באירופה ניתן לראות כי סקטורים ספציפיים מובילים את השימוש בקוד פתוח. מקרב החברות בתחום השירותים הציבוריים וחברות התקשורת באירופה, 54% אימצו את הקוד הפתוח, וכן 53% מחברות המדיה והבידור. בארה"ב, חברות המדיה והבידור מובילות את החדירה, עם 49% אימוץ לקוד הפתוח, כאשר אחריהן מגיעות חברות בתחום השירותים הציבוריים ובתחום התקשורת, עם 43% אימוץ בכל תחום.
ארגונים בתחום השירותים הפיננסיים והביטוח הגיעו למקום השלישי בכל הקשור לאימוץ קוד פתוח. "בניגוד לדעה הרווחת, לפיה חברות בתחום השירותים הפיננסיים מובילות באימוץ קוד פתוח, הרי כאשר בודקים אותן במשולב עם חברות הביטוח, הנתונים לגבי הסקטור הזה מראים 41% אימוץ באירופה, ו-36% בצפון אמריקה. קיימות מספר חברות ידועות ובעלות חשיפה גבוהה בתחום השירותים הפיננסיים, אשר עושות שימוש רחב היקף בתחום הקוד הפתוח, אולם כלל הסקטור הזה אינו נחשב למוביל בכל הקשור לקוד פתוח", אומרים בפורסטר.
בפורסטר מסכמים כי תוצאות המחקר מספקות תמיכה חזקה לטענה כי תוכנות קוד פתוח הפכו מקובלות בקרב חלקים נרחבים מהארגונים הגדולים בעולם, כולל באשר להתאמתן להרצת אפליקציות קריטיות. קבלת הקוד הפתוח לא אירעה בן-לילה, והאחוז הגדל והולך של אימוץ הקוד הפתוח מבוסס על ניסיון מוצלח, המצטבר והולך בקרב ארגונים רבים.
בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
