ההחלטה בהשגה מפסיקה את מרוץ ההתישנות ולא שידור הצו

בית המשפט המחוזי קבע כי מרוץ התיישנות ההשגה נפסק במועד ההחלטה בהשגה והחתימה על הצו ולא במועד שידור הצו במחשב. בית המשפט קבע כי עצם שידור הצו למחשב אינו המשך של שיקול הדעת, אלא העברת הצו והשומה למדיום אלקטרוני.
עו"ד לילך דניאל |

עמ"ה 1080/02 פרג'וס יעקב נ. פקיד שומה חולון

ביום 20.11.2000 הוציא המשיב למערער שומות לפי סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן - הפקודה), בגין שנות המס 1995-1999. המערער השיג על השומות והשגותיו התקבלו במשרדי פקיד שומה פתח תקוה ביום 21.12.2000. השגות המערער הועברו לפקיד שומה חולון, המטפל בתיקו, ביום 30.12.2000.

הצווים שערך המשיב נערכו ותוקצרו ביום 8.11.2001 ובו ביום אושרו על ידי הרכז. ביום 30.12.2001 שודרו הצווים למחשב.

לטענת המערער, הפעולה האחרונה המעידה על סיום הליך שיקול הדעת של המשיב בהוצאת השומות היא מועד שיגור השומה למחשב, ובעניננו הליך זה בוצע ביום 30.12.2001. הואיל והשגותיו הוגשו ביום 21.12.2000, הרי שלטענתו, המשיב איחר את מועד השנה הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה.

לגישת המשיב, הצו הוצא במסגרת התקופה הקבועה בחוק, הואיל וחתימת הצווים נעשתה ביום 8.11.2001 בעוד הגשת ההשגה הגם שלא לפקיד השומה הנכון, נעשתה ביום 21.12.2000.

המשיב טוען כי הליך שידור הצווים הוא הליך טכני, המעתיק את הנוסח הכתוב אל תוך המחשב. לטענתו, לאחר חתימת הצווים, אין במלאכת שידור הצווים כל שיקול דעת. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסק

במקרה דנן, הושלמה מלאכת הכנת הצווים קודם לחלוף המועד של שנה מיום שהוגשה ההשגה במשרדי פקיד השומה.

בעידן זה, שבו משרדי המשיב מרושתים ומקושרים באמצעות שרתי מחשב, כאשר אין הוראה מפורשת בפקודה כי ההשגה צריכה שתוגש דווקא במשרד מסוים, כאשר המשיב נכון לקבל מסמכים בכל משרדיו ולאפשר לאזרח ליהנות משירותי הדיוור הפנימי, לא צריכה להיות מניעה כי מועד הגשת ההשגה תרשם במועד שבו מתקבלת חותמת "נתקבל".

אם נטל על עצמו המשיב לקבל השגות בכל משרדיו מיוזמתו, הרי שאינו יכול לגלגל את האיחור במועד הוצאת השומה בתוך שנה בשל כך שההשגה התעכבה בדואר הפנימי.

מכל מקום, במקרה דנן הושלמה מלאכת הכנת הצווים קודם לחלוף המועד. אין המערער חולק כי ההשגה הוגשה ביום 21.12.2000 וכי הצו נערך נבדק ונחתם ביום 8.11.2001.

עצם שידור הצו למחשב אינו המשך של שיקול הדעת, אלא העברת הצו והשומה למדיום אלקטרוני. מכל מקום, על הטוען לכך להוכיח כי לא רק ב"שידור" עסקינן אלא בשינוי, עריכה, מחשבה בחינה וכיוצא באילו סממנים.

המערער לא הציג ולו שמץ ראיה כאילו חל שינוי בצווים ממועד חתימתם למועד שידורם ומבסס את טיעונו על אפשרות לשינוי בלבד.

חלק לא מבוטל מן הנישומים מיוצגים בפני המשיב באמצעות מייצגים בעלי גישה לתיקי לקוחותיהם במחשבי המשיב. מרגע שהשומות שודרו, הרי שהן זמינות ונגישות ואותם נישומים בעלי גישה למחשב הם בחזקת מי שקיבלו את הצווים ובלבד שבד בבד משודרות הנמקות הצווים ודרכי החישוב על פי דרישת הפקודה (סעיף 158א(ב)).

הבקשה נדחתה. המערער חויב בהוצאות בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

ניתן ביום: 26.6.2005 בפני: כבוד השופט א. מגן. ב"כ המערער: עו"ד י. מדר; ב"כ המשיב: עו"ד א. יפעת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה