עדי צים
צילום: יחצ

עדי צים ישלם פיצויים גבוהים לעורכי דין שתבע

לטענת איש העסקים, נגרם לו נזק מהסכם מכר מקרקעין שהתנהל בצורה רשלנית, כשחלק משמעותי מהתביעה התמקד בהאשמות כלפי עורכי הדין בעסקה. צים ואשתו טענו כי עורכי הדין לא מסרו להם מידע חשוב אודות מצב המקרקעין והחובות שהיו עליהם
עוזי גרסטמן |

בפסק דין שניתן באחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בלוד, התנהל תיק שעסק בתביעה שהגיש איש העסקים עדי צים, ביחד עם אשתו, אילנית צים, בדרישה לפיצוי בסכום כולל של יותר מ-5 מיליון שקל. צים, בעל השליטה בחברת האשראי החוץ בנקאי אס.אר אקורדאס אר אקורד 0.63% , טען כי נגרם לו נזק כתוצאה מהסכם מכר מקרקעין שהתנהל בצורה רשלנית בין הצדדים, כשחלק משמעותי מהתביעה התמקד בהאשמות כלפי עורכי הדין שהיו מעורבים בעסקה. השופטת הלית סילש, שניהלה את הדיון, הכריעה בכמה סוגיות מרכזיות שהיו בלב התיק, ופסק הדין שפרסמה כלל קביעות עקרוניות הנוגעות להתנהלות עסקות מקרקעין בישראל.

הפרשה החלה ב-2009, כשצים והנתבעים חתמו על הסכם מכר לרכישת זכויות במקרקעין בכפר סירקין, הכוללים שטח מגורים ברחוב הגפנים. במהלך המשא ומתן לרכישת הנכס, פעלו עורכי הדין של הצדדים כנאמנים לכספי התמורה ואף ייצגו את הצדדים בעסקה. עם זאת, זמן קצר לאחר סיום העסקה, גילה צים כי קיים חוב כבד שרובץ על הנכס, שהתגלגל להליכי הוצאה לפועל מצד בנק הפועלים.

עדי צים צילום: יח"צ

צים טען כי לא נמסר לו מידע מלא ומדויק על היקף החובות וההליכים המשפטיים שנלוו לנכס, ובעקבות כך הוא נגרר לתהליכים משפטיים מורכבים שהובילו לנזקים כספיים ניכרים עבורו.

לטענת צים לא נמסר להם מידע חשוב לגבי הנכס

בכתב התביעה, טענו צים ואשתו כי עורכי הדין של הצדדים הציגו להם מצגי שווא במהלך העסקה, כשלא נמסר להם מידע חשוב אודות מצב המקרקעין והחובות שהיו עליהם. התובעים טענו כי הנתבעים, עורכי הדין, פעלו ברשלנות והפרו את חובות האמון והזהירות שלהם כלפי לקוחותיהם.

על פי כתב התביעה, עורכי הדין לא יידעו את התובעים על הליכי הגבייה והשעבודים שהיו רשומים על הנכס מצד בנק הפועלים וגופים נוספים. צים טען כי אם המידע היה נמסר לו במלואו, הוא לא היה מתקשר בעסקה כלל והיה משקיע את כספו בנכסים אחרים.

הנתבעים, מצדם, הכחישו את כל הטענות שהועלו נגדם. עורך הדין הראשון, ששימש נאמן לכספי העסקה, טען כי לא היתה לו כל אחריות ישירה כלפי התובעים, וכי כל תפקידו היה לסייע לעסקה להתנהל בהתאם להסכם שנחתם. לדבריו, התובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין משלהם לאורך כל הדרך.

קיראו עוד ב"משפט"

עורך הדין השני, שייצג את המוכרים, הדגיש כי פעל במלוא המקצועיות, וכי כל המידע שנדרש הוצג לתובעים מבעוד מועד. בנוסף, נטען כי התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, ולכן אין לה תוקף.

השופטת סילש בחנה את הטענות והראיות שהובאו בפניה, וקבעה כי הטענות המרכזיות של צים נדחות. היא ציינה בפסק הדין כי, "הממצאים שהוצגו בפני בית המשפט מלמדים כי התובעים היו מודעים היטב להיקף החובות ולמצבו המשפטי של הנכס, לרבות השעבודים שנרשמו עליו". עוד צוין כי התובעים, ובמיוחד צים, הם אנשי עסקים מנוסים שביצעו עשרות עסקות נדל"ן בעבר, ולכן היה עליהם לבצע את הבדיקות הנדרשות לםני החתימה על ההסכם.

בהתייחס לטענות בדבר רשלנות עורכי הדין, קבעה השופטת כי "אין כל יסוד לטענה שהנתבעים פעלו ברשלנות או בהפרת חובות כלשהן כלפי התובעים. כל המידע הנדרש היה זמין לתובעים, והם בחרו להתעלם ממנו". עוד הוסיפה השופטת כי "לא ניתן לטעון בדיעבד כי העסקה לא הייתה טובה מבחינתם, כאשר הם היו מיודעים על כל הפרטים הרלוונטיים בזמן אמת".

"הוכח כי עורך הדין פעל באופן ראוי ובהתאם לחובותיו"

אחת מהנקודות המרכזיות בתביעה היתה טענתו של צים כי עורך הדין שייצג אותו בעסקה לא פעל לטובתו. עם זאת, השופטת דחתה את הטענה הזו לחלוטין, כשהיא מציינת כי "הוכח מעל לכל ספק כי עורך הדין פעל באופן ראוי ובהתאם לחובותיו המקצועיות. התובעים לא הצליחו להוכיח כל מחדל או כשל מצדו". בנוסף לכך, התברר כי צים עצמו היה מעורב מאוד בעסקה והחליט בסופו של דבר להתקשר בה, למרות כל המידע שהיה ברשותו.

לאור המסקנות שהגיע אליהן בית המשפט, נדחתה התביעה של צים ושותפיו באופן מלא. התובעים חויבו בתשלום הוצאות משפט כבדות לנתבעים, בסכום כולל של 180 אלף שקל (90 אלף שקל לכל אחד מעורכי הדין), לאחר שנקבע כי לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה. "הטענות שעלו בכתב התביעה אינן עומדות במבחן הראיות", כתבה השופטת, וציינה כי כל התהליכים שננקטו בעסקה היו תקינים ונעשו על פי החוק.

פסק הדין מדגיש את החשיבות של בדיקת נתונים וביצוע בדיקות מקיפות בעסקות מקרקעין - בייחוד עבור אנשי עסקים מנוסים כמו צים. בית המשפט דחה את טענותיו, וקבע כי הוא היה מודע לכל ההיבטים של העסקה, כולל החובות והשעבודים שהיו קיימים על הנכס.

בראיון ל"ביזפורטל" באפריל האחרון, העריך צים ששוק האשראי החוץ בנקאי "ירוץ קדימה" בשנה הנוכחית. זאת בשל ההתאוששות בענף הנדל"ן, שלדבריו, כבר מורגשת בשוק. לדבריו ענף האשראי החוץ בנקאי מבוסס במידה רבה על שוק הנדל"ן, ולכן, להערכתו,  יקבל בוסט בשנה הקרובה. לדבריו, ההשפעה היחידה שהיתה למלחמה על שוק האשראי היא שכמות העסקות ירדה, וההיקף הכספי של תיקי האשראי לא גדל, אבל היא לא פגעה במרווחים ולא הגדילה את הפסדי האשראי.

האחים רני ועדי צים, עשו אקזיט משמעותי כשמכרו בשנת 2012 את רשת קמעונאות המזון שהקימו, כמעט חינם,  לפי שווי של 350 מיליון שקל, לנחום ביתן. בהמשך למכירת הרשת, שני האחים, שהחזיקו בידיהם כתוצאה מהאקזיט 100 מיליון שקל, הקימו עסקים נפרדים: רני פנה לתחום מרכזי הקניות, ועדי לתחום האשראי החוץ בנקאי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.