האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?
בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה רבים מתושבי ישראל גויסו ומגויסים עדיין לשירות מילואים ממושך, התקבל פסק דין חשוב לאותם מילואימניקים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא. פסק הדין נותן זווית חשובה למעמד של מענקי מילואים במסגרת חישוב דמי מזונות.
לדברי השופטת, בפסק הדין שפרסמה, מענקים שמתקבלים בגין שירות מילואים לא נחשבים חלק מהכנסתו החודשית השוטפת של האב, ולכן הם לא נכללים בחישוב המזונות שעליו לשלם עבור בתו הקטינה. החלטה זו, שמגיעה בתקופה שבה עשרות אלפי ישראלים נמצאים בשירות מילואים, נוגעת ישירות לשאלה כלכלית דחופה עבור משפחות רבות.
לטענת האם, מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב צילום: דובר צה"ל
המקרה נוגע לתביעה למזונות שהוגשה ב-2022 על ידי אם לילדה בת 5. האב, המועסק כמנהל לוגיסטי, הרוויח כ-13 אלף שקל נטו לחודש לפני שגויס לשירות מילואים ממושך בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירותו, קיבל האב מענקים ותגמולים בגובה ממוצע של 3,500 שקל לחודש בגין שירותו. הדיון המשפטי מתנהל סביב השאלה אם יש לכלול את המענקים האלה כחלק מהכנסתו הקבועה לצורך חישוב דמי המזונות.
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת האם הכנסות האב גבוהות מאוד גם בלי המענקים
האם טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. לדבריה, בנסיבות הקיימות, יש לקחת בחשבון את הפערים הכלכליים בין הצדדים: היא משתכרת כ-6,500 שקל לחודש בלבד, ואילו הכנסותיו של האב גבוהות משמעותית גם ללא המענקים.
מנגד, האב טען כי מענקי המילואים הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת. לדבריו, המענקים האלה נועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בשירות המילואים הממושך שלו, ולכן אין לראות בהם חלק מהכנסתו החודשית.
השופטת גיא פסקה כי מענקי המילואים אינם מהווים הכנסה שוטפת, אלא תגמול זמני וייעודי בלבד, שמטרתו לפצות על תקופת השירות. בהחלטתה ציינה השופטת כי, "המענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים על תרומתם לביטחון המדינה, ואין לראות בהם חלק בלתי נפרד מהכנסתו הקבועה של הנתבע". היא אף הדגישה כי המענקים הם ייחודיים לשירות מילואים ואינם משקפים את יכולתו הכלכלית של האב לאורך זמן.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- העבודה בחו"ל לא ביטלה את החוב שהצטבר בארץ
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בהתאם לפסיקה, נקבע כי הכנסת האב לצורך קביעת המזונות היא 14 אלף שקל נטו לחודש, מבלי להכליל את מענקי המילואים שקיבל. דמי המזונות שנפסקו הםפ 1,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הבת, שיחולקו באופן יחסי בין ההורים.
הפסיקה מעניקה ודאות להורים גרושים שמשלמים מזונות
בעוד שמלחמת חרבות ברזל עדיין מתנהלת, רבים ממשרתי המילואים - בייחוד הורים גרושים - עלולים למצוא את עצמם במצב שבו הכנסותיהם הזמניות כוללות את מענקי המילואים. הפסיקה הזו מספקת ודאות משפטית לגבי האופן שבו יש להתייחס להכנסות מסוג זה. בפסק הדין צוין גם כי, "בעת חירום לאומית, יש להגן על זכויות משרתי המילואים תוך איזון עם צרכי המשפחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתייחס לתגמולים חד-פעמיים כחלק מהכנסה שוטפת".
המקרה הנ"ל מדגים כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם מצבים ייחודיים, תוך התחשבות במציאות המורכבת שבה נמצאים המשפחות ומשרתי המילואים. חיילי המילואים מקבלים שכר שוטף. הם לא אמורים להיפגע מכך שהם משרתים את המדינה וגם חיילים בעורף וגם חיילים בחזית מקבלים את השכר שקיבלו בעבודה שלהם. החישוב הוא לפי ממוצע של 90 הימים האחרונים. זה מביא למצבים קצת מוזרים - אחד שמקבל באזרחות 35 אלף שקל בחודש ולידו חבר שמשתכר 10,000 שקל בחודש, עושים פעילות דומה במילואים ומרוויחים אחרת לגמרי. זה יכול להיות אפילו יותר אבסורדי, כשחייל מילואים בעורף מקבל 40-30 אלף שקל, והמילואימניק בחזית שמסכן את חייו מרוויח שכר של 10 אלף שקל.
משרד האוצר, משרד הביטחון, ומשרד התעסוקה הכריזו בחודשים האחרונים על מענקים והטבות למילואימניקים. על רקע הפסקת האש וההערכה להסדר מדיני מוסכם וקבוע בצפון, חוזרים הביתה עשרות אלפי מילואימניקים, והם זכאים להטבות שונות שאותן פירטנו כאן באחרונה. הקושי הוא במציאת איזון בין הרקע שממנו מגיע המילואימניק - השכר שלו ביום-יום, לבין החשיבות של התפקיד שהוא ממלא במסגרת שירות המילואים ורמת הסיכון שבה הוא פועל. באחרונה עלתה הצעה ליצירת בידול בהטבות הכספיות, על פי רמת הסיכון של משרת המילואים - תפקיד עורפי או קרבי. כצפוי, ההצעה יצרה תסיסה רבה בקרב חלק מהמשרתים ובני משפחותיהם - והציבור בכלל.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלהבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
אב ממושב בצפון ביקש בצוואתו לחלק את נחלתו בין ילדיו, אך בית המשפט קבע כי מינוי הבת הממשיכה, שנעשה שהושלם כמה שנים קודם לכן, גובר על הרצון שלו לפצל. למרות זאת, התביעה לפנות את האחות מהבית נדחתה,והצוואה קיבלה תוקף חלקי בדרך לא שגרתית
לפעמים סכסוכי ירושה לא מתחילים אחרי הלוויה, אלא הרבה קודם. שנים של מגורים משותפים, טיפול בהורים, מתחים משפחתיים ישנים, והבטחות שנאמרו סביב שולחן המטבח או ליד מיטת חולה, מתנקזים לרגע אחד שבו צריך להחליט מי נשאר במשק, מי הולך ומי צדק. כך בדיוק קרה במשק חקלאי במושב בצפון הארץ, שם מצאו עצמן שתי אחיות, בנות למשפחה מרובת ילדים, מתדיינות זו מול זו בשאלות כבדות משקל: האם צוואה יכולה לשנות מינוי של בת ממשיכה, האם ניתן לפצל נחלה בניגוד לכללים, והאם מי שגר בבית ההורים שנים ארוכות יכול להישאר בו גם כשהוא כבר לא שלו.
פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בצפת על ידי סגנית הנשיא אביבית נחמיאס, עוסק במחלוקת בין שתי אחיות סביב נחלה במושב. מדובר במשק חקלאי שהוחזק שנים רבות בידי הוריהן המנוחים. אחת האחיות מונתה עוד בחיי האב לבת ממשיכה, והמינוי נרשם ואושר כדין במוסדות המיישבים. השנייה התגוררה בבית ההורים שבנחלה, וטענה כי האב ביקש, ואף ציווה, להעניק לה את הבית עצמו, כחלק מפיצול מוסכם של הנחלה בין הילדים. אלא שכאן בדיוק נוצרה ההתנגשות. מצד אחד, מינוי רשמי, ותיק ומאושר של בת ממשיכה, שמעביר אליה את מלוא הזכויות בנחלה עם פטירת ההורים. מצד שני, צוואה מאוחרת, ברורה, מפורטת, שבה האב מבקש לחלק את המשק: את הנחלה והמשק לבת הממשיכה, את הבית הבנוי לאחותה, ואת האדמות החקלאיות לאח נוסף. רצון משפחתי, אולי אפילו הגיוני, אבל כזה שמתנגש חזיתית עם דיני הנחלות.
בית המשפט לא התעלם מהמורכבות. כבר בפתח פסק הדין נקבע כי "אין חולק כי הנתבעת היא בעלת הזכויות הרשומות בנחלה, כי מונתה כדין כבת ממשיכה עוד בשנת 2014 וכי הזכויות הועברו אליה בהתאם להוראות ההסכם המשולש עם פטירת האב". נקודת המוצא, אם כן, היתה ברורה: הזכויות בנחלה עברו לבת הממשיכה מכוח הדין, ולא מכוח הצוואה. השופטת נחמיאס חזרה והדגישה בהחלטתה עיקרון מושרש היטב בדין הישראלי: זכויות בנחלה חקלאית אינן חלק מהעיזבון, אלא זכויות של בר רשות, הכפופות להסכם המשבצת בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות היהודית והאגודה של המושב. בהתאם להסכם הזה, וכפי שנקבע פעם אחר פעם בפסיקה, "הזכות של בר רשות בקרקע, שהיא זכות אישית, אינה חלק מעיזבונו, ולפיכך הוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברתה".
הוראת האב אינה ניתנת לאכיפה
המשמעות ברורה: אדם אינו יכול להוריש בצוואה מה שאין לו. ומרגע שמינוי הבן או הבת הממשיכים הושלם ואושר, אין להורים עוד את החופש לשנות את חלוקת הזכויות בנחלה באמצעות צוואה. "אין הם רשאים לצוות לבן אחר את הנחלה במסגרת צוואה, כאשר ציווי זה סותר את מינוי הבן הממשיך", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם. במקרה הזה, האב ערך את צוואתו ב-2019, חמש שנים לאחר שמינה את בתו לבת ממשיכה. בצוואה נכתב במפורש: "ל*** אני מצווה ומוריש את הבית בו היא מתגוררת יחד עמי, בשטח של עד 500 מ"ר בתחום הנחלה". אלא שבית המשפט קבע כי ההוראה הזו, שמבקשת לפצל את הנחלה ולהקנות זכויות קנייניות בבית עצמו, אינה ניתנת לאכיפה, שכן היא סותרת את עקרון אי-פיצול הנחלות ואת הוראות הסכם המשבצת.
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- האם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם הטענה שלפיה המינוי כבת ממשיכה היה "טכני בלבד", או מותנה בהסכמה משפחתית רחבה, לא התקבלה. השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם פנים-משפחתי מחייב, ולא הראתה כי בעת המינוי הוצב תנאי כלשהו לטובת מגוריה או זכויותיה. "לא הוכח שנוצר הסכם כאמור, מתי נוצר, מי היו הצדדים להסכמה זו, ולא הוכח כי רישומה של הנתבעת כבן ממשיך היה מותנה בתנאי כלשהו", נכתב בפסק הדין.
