האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?

אשה טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של הגרוש שלה, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. מנגד, האב טען כי הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת, ונועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים
עוזי גרסטמן |

בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה רבים מתושבי ישראל גויסו ומגויסים עדיין לשירות מילואים ממושך, התקבל פסק דין חשוב לאותם מילואימניקים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא. פסק הדין נותן זווית חשובה למעמד של מענקי מילואים במסגרת חישוב דמי מזונות. 


לדברי השופטת, בפסק הדין שפרסמה, מענקים שמתקבלים בגין שירות מילואים לא נחשבים חלק מהכנסתו החודשית השוטפת של האב, ולכן הם לא נכללים בחישוב המזונות שעליו לשלם עבור בתו הקטינה. החלטה זו, שמגיעה בתקופה שבה עשרות אלפי ישראלים נמצאים בשירות מילואים, נוגעת ישירות לשאלה כלכלית דחופה עבור משפחות רבות.

  לטענת האם, מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב צילום: דובר צה"ל 


המקרה נוגע לתביעה למזונות שהוגשה ב-2022 על ידי אם לילדה בת 5. האב, המועסק כמנהל לוגיסטי, הרוויח כ-13 אלף שקל נטו לחודש לפני שגויס לשירות מילואים ממושך בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירותו, קיבל האב מענקים ותגמולים בגובה ממוצע של 3,500 שקל לחודש בגין שירותו. הדיון המשפטי מתנהל סביב השאלה אם יש לכלול את המענקים האלה כחלק מהכנסתו הקבועה לצורך חישוב דמי המזונות.

לטענת האם הכנסות האב גבוהות מאוד גם בלי המענקים

האם טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. לדבריה, בנסיבות הקיימות, יש לקחת בחשבון את הפערים הכלכליים בין הצדדים: היא משתכרת כ-6,500 שקל לחודש בלבד, ואילו הכנסותיו של האב גבוהות משמעותית גם ללא המענקים. 


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, האב טען כי מענקי המילואים הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת. לדבריו, המענקים האלה נועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בשירות המילואים הממושך שלו, ולכן אין לראות בהם חלק מהכנסתו החודשית. 


השופטת גיא פסקה כי מענקי המילואים אינם מהווים הכנסה שוטפת, אלא תגמול זמני וייעודי בלבד, שמטרתו לפצות על תקופת השירות. בהחלטתה ציינה השופטת כי, "המענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים על תרומתם לביטחון המדינה, ואין לראות בהם חלק בלתי נפרד מהכנסתו הקבועה של הנתבע". היא אף הדגישה כי המענקים הם ייחודיים לשירות מילואים ואינם משקפים את יכולתו הכלכלית של האב לאורך זמן. 

קיראו עוד ב"משפט"


בהתאם לפסיקה, נקבע כי הכנסת האב לצורך קביעת המזונות היא 14 אלף שקל נטו לחודש, מבלי להכליל את מענקי המילואים שקיבל. דמי המזונות שנפסקו הםפ 1,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הבת, שיחולקו באופן יחסי בין ההורים.

הפסיקה מעניקה ודאות להורים גרושים שמשלמים מזונות

בעוד שמלחמת חרבות ברזל עדיין מתנהלת, רבים ממשרתי המילואים - בייחוד הורים גרושים - עלולים למצוא את עצמם במצב שבו הכנסותיהם הזמניות כוללות את מענקי המילואים. הפסיקה הזו מספקת ודאות משפטית לגבי האופן שבו יש להתייחס להכנסות מסוג זה. בפסק הדין צוין גם כי, "בעת חירום לאומית, יש להגן על זכויות משרתי המילואים תוך איזון עם צרכי המשפחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתייחס לתגמולים חד-פעמיים כחלק מהכנסה שוטפת". 


המקרה הנ"ל מדגים כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם מצבים ייחודיים, תוך התחשבות במציאות המורכבת שבה נמצאים המשפחות ומשרתי המילואים. חיילי המילואים מקבלים שכר שוטף. הם לא אמורים להיפגע מכך שהם משרתים את המדינה וגם חיילים בעורף וגם חיילים בחזית מקבלים את השכר שקיבלו בעבודה שלהם. החישוב הוא לפי ממוצע של 90 הימים האחרונים. זה מביא למצבים קצת מוזרים - אחד שמקבל באזרחות 35 אלף שקל בחודש ולידו חבר שמשתכר 10,000 שקל בחודש, עושים פעילות דומה במילואים ומרוויחים אחרת לגמרי. זה יכול להיות אפילו יותר אבסורדי, כשחייל מילואים בעורף מקבל 40-30 אלף שקל, והמילואימניק בחזית שמסכן את חייו מרוויח שכר של 10 אלף שקל. 


משרד האוצר, משרד הביטחון, ומשרד התעסוקה הכריזו בחודשים האחרונים על מענקים והטבות למילואימניקים. על רקע הפסקת האש וההערכה להסדר מדיני מוסכם וקבוע בצפון, חוזרים הביתה עשרות אלפי מילואימניקים, והם זכאים להטבות שונות שאותן פירטנו כאן באחרונה. הקושי הוא במציאת איזון בין הרקע שממנו מגיע המילואימניק - השכר שלו ביום-יום, לבין החשיבות של התפקיד שהוא ממלא במסגרת שירות המילואים ורמת הסיכון שבה הוא פועל. באחרונה עלתה הצעה ליצירת בידול בהטבות הכספיות, על פי רמת הסיכון של משרת המילואים - תפקיד עורפי או קרבי. כצפוי, ההצעה יצרה תסיסה רבה בקרב חלק מהמשרתים ובני משפחותיהם - והציבור בכלל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע

במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה


לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.


לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה


אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.

צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע

במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה


לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.


לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה


אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.