האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?
בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה רבים מתושבי ישראל גויסו ומגויסים עדיין לשירות מילואים ממושך, התקבל פסק דין חשוב לאותם מילואימניקים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא. פסק הדין נותן זווית חשובה למעמד של מענקי מילואים במסגרת חישוב דמי מזונות.
לדברי השופטת, בפסק הדין שפרסמה, מענקים שמתקבלים בגין שירות מילואים לא נחשבים חלק מהכנסתו החודשית השוטפת של האב, ולכן הם לא נכללים בחישוב המזונות שעליו לשלם עבור בתו הקטינה. החלטה זו, שמגיעה בתקופה שבה עשרות אלפי ישראלים נמצאים בשירות מילואים, נוגעת ישירות לשאלה כלכלית דחופה עבור משפחות רבות.
לטענת האם, מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב צילום: דובר צה"ל
המקרה נוגע לתביעה למזונות שהוגשה ב-2022 על ידי אם לילדה בת 5. האב, המועסק כמנהל לוגיסטי, הרוויח כ-13 אלף שקל נטו לחודש לפני שגויס לשירות מילואים ממושך בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירותו, קיבל האב מענקים ותגמולים בגובה ממוצע של 3,500 שקל לחודש בגין שירותו. הדיון המשפטי מתנהל סביב השאלה אם יש לכלול את המענקים האלה כחלק מהכנסתו הקבועה לצורך חישוב דמי המזונות.
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת האם הכנסות האב גבוהות מאוד גם בלי המענקים
האם טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. לדבריה, בנסיבות הקיימות, יש לקחת בחשבון את הפערים הכלכליים בין הצדדים: היא משתכרת כ-6,500 שקל לחודש בלבד, ואילו הכנסותיו של האב גבוהות משמעותית גם ללא המענקים.
מנגד, האב טען כי מענקי המילואים הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת. לדבריו, המענקים האלה נועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בשירות המילואים הממושך שלו, ולכן אין לראות בהם חלק מהכנסתו החודשית.
השופטת גיא פסקה כי מענקי המילואים אינם מהווים הכנסה שוטפת, אלא תגמול זמני וייעודי בלבד, שמטרתו לפצות על תקופת השירות. בהחלטתה ציינה השופטת כי, "המענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים על תרומתם לביטחון המדינה, ואין לראות בהם חלק בלתי נפרד מהכנסתו הקבועה של הנתבע". היא אף הדגישה כי המענקים הם ייחודיים לשירות מילואים ואינם משקפים את יכולתו הכלכלית של האב לאורך זמן.
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בהתאם לפסיקה, נקבע כי הכנסת האב לצורך קביעת המזונות היא 14 אלף שקל נטו לחודש, מבלי להכליל את מענקי המילואים שקיבל. דמי המזונות שנפסקו הםפ 1,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הבת, שיחולקו באופן יחסי בין ההורים.
הפסיקה מעניקה ודאות להורים גרושים שמשלמים מזונות
בעוד שמלחמת חרבות ברזל עדיין מתנהלת, רבים ממשרתי המילואים - בייחוד הורים גרושים - עלולים למצוא את עצמם במצב שבו הכנסותיהם הזמניות כוללות את מענקי המילואים. הפסיקה הזו מספקת ודאות משפטית לגבי האופן שבו יש להתייחס להכנסות מסוג זה. בפסק הדין צוין גם כי, "בעת חירום לאומית, יש להגן על זכויות משרתי המילואים תוך איזון עם צרכי המשפחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתייחס לתגמולים חד-פעמיים כחלק מהכנסה שוטפת".
המקרה הנ"ל מדגים כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם מצבים ייחודיים, תוך התחשבות במציאות המורכבת שבה נמצאים המשפחות ומשרתי המילואים. חיילי המילואים מקבלים שכר שוטף. הם לא אמורים להיפגע מכך שהם משרתים את המדינה וגם חיילים בעורף וגם חיילים בחזית מקבלים את השכר שקיבלו בעבודה שלהם. החישוב הוא לפי ממוצע של 90 הימים האחרונים. זה מביא למצבים קצת מוזרים - אחד שמקבל באזרחות 35 אלף שקל בחודש ולידו חבר שמשתכר 10,000 שקל בחודש, עושים פעילות דומה במילואים ומרוויחים אחרת לגמרי. זה יכול להיות אפילו יותר אבסורדי, כשחייל מילואים בעורף מקבל 40-30 אלף שקל, והמילואימניק בחזית שמסכן את חייו מרוויח שכר של 10 אלף שקל.
משרד האוצר, משרד הביטחון, ומשרד התעסוקה הכריזו בחודשים האחרונים על מענקים והטבות למילואימניקים. על רקע הפסקת האש וההערכה להסדר מדיני מוסכם וקבוע בצפון, חוזרים הביתה עשרות אלפי מילואימניקים, והם זכאים להטבות שונות שאותן פירטנו כאן באחרונה. הקושי הוא במציאת איזון בין הרקע שממנו מגיע המילואימניק - השכר שלו ביום-יום, לבין החשיבות של התפקיד שהוא ממלא במסגרת שירות המילואים ורמת הסיכון שבה הוא פועל. באחרונה עלתה הצעה ליצירת בידול בהטבות הכספיות, על פי רמת הסיכון של משרת המילואים - תפקיד עורפי או קרבי. כצפוי, ההצעה יצרה תסיסה רבה בקרב חלק מהמשרתים ובני משפחותיהם - והציבור בכלל.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
