האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?
בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה רבים מתושבי ישראל גויסו ומגויסים עדיין לשירות מילואים ממושך, התקבל פסק דין חשוב לאותם מילואימניקים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא. פסק הדין נותן זווית חשובה למעמד של מענקי מילואים במסגרת חישוב דמי מזונות.
לדברי השופטת, בפסק הדין שפרסמה, מענקים שמתקבלים בגין שירות מילואים לא נחשבים חלק מהכנסתו החודשית השוטפת של האב, ולכן הם לא נכללים בחישוב המזונות שעליו לשלם עבור בתו הקטינה. החלטה זו, שמגיעה בתקופה שבה עשרות אלפי ישראלים נמצאים בשירות מילואים, נוגעת ישירות לשאלה כלכלית דחופה עבור משפחות רבות.
לטענת האם, מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב צילום: דובר צה"ל
המקרה נוגע לתביעה למזונות שהוגשה ב-2022 על ידי אם לילדה בת 5. האב, המועסק כמנהל לוגיסטי, הרוויח כ-13 אלף שקל נטו לחודש לפני שגויס לשירות מילואים ממושך בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירותו, קיבל האב מענקים ותגמולים בגובה ממוצע של 3,500 שקל לחודש בגין שירותו. הדיון המשפטי מתנהל סביב השאלה אם יש לכלול את המענקים האלה כחלק מהכנסתו הקבועה לצורך חישוב דמי המזונות.
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- עברו לחדרים נפרדים אחרי הגירושים - האם זו זוגיות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת האם הכנסות האב גבוהות מאוד גם בלי המענקים
האם טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. לדבריה, בנסיבות הקיימות, יש לקחת בחשבון את הפערים הכלכליים בין הצדדים: היא משתכרת כ-6,500 שקל לחודש בלבד, ואילו הכנסותיו של האב גבוהות משמעותית גם ללא המענקים.
מנגד, האב טען כי מענקי המילואים הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת. לדבריו, המענקים האלה נועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בשירות המילואים הממושך שלו, ולכן אין לראות בהם חלק מהכנסתו החודשית.
השופטת גיא פסקה כי מענקי המילואים אינם מהווים הכנסה שוטפת, אלא תגמול זמני וייעודי בלבד, שמטרתו לפצות על תקופת השירות. בהחלטתה ציינה השופטת כי, "המענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים על תרומתם לביטחון המדינה, ואין לראות בהם חלק בלתי נפרד מהכנסתו הקבועה של הנתבע". היא אף הדגישה כי המענקים הם ייחודיים לשירות מילואים ואינם משקפים את יכולתו הכלכלית של האב לאורך זמן.
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בהתאם לפסיקה, נקבע כי הכנסת האב לצורך קביעת המזונות היא 14 אלף שקל נטו לחודש, מבלי להכליל את מענקי המילואים שקיבל. דמי המזונות שנפסקו הםפ 1,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הבת, שיחולקו באופן יחסי בין ההורים.
הפסיקה מעניקה ודאות להורים גרושים שמשלמים מזונות
בעוד שמלחמת חרבות ברזל עדיין מתנהלת, רבים ממשרתי המילואים - בייחוד הורים גרושים - עלולים למצוא את עצמם במצב שבו הכנסותיהם הזמניות כוללות את מענקי המילואים. הפסיקה הזו מספקת ודאות משפטית לגבי האופן שבו יש להתייחס להכנסות מסוג זה. בפסק הדין צוין גם כי, "בעת חירום לאומית, יש להגן על זכויות משרתי המילואים תוך איזון עם צרכי המשפחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתייחס לתגמולים חד-פעמיים כחלק מהכנסה שוטפת".
המקרה הנ"ל מדגים כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם מצבים ייחודיים, תוך התחשבות במציאות המורכבת שבה נמצאים המשפחות ומשרתי המילואים. חיילי המילואים מקבלים שכר שוטף. הם לא אמורים להיפגע מכך שהם משרתים את המדינה וגם חיילים בעורף וגם חיילים בחזית מקבלים את השכר שקיבלו בעבודה שלהם. החישוב הוא לפי ממוצע של 90 הימים האחרונים. זה מביא למצבים קצת מוזרים - אחד שמקבל באזרחות 35 אלף שקל בחודש ולידו חבר שמשתכר 10,000 שקל בחודש, עושים פעילות דומה במילואים ומרוויחים אחרת לגמרי. זה יכול להיות אפילו יותר אבסורדי, כשחייל מילואים בעורף מקבל 40-30 אלף שקל, והמילואימניק בחזית שמסכן את חייו מרוויח שכר של 10 אלף שקל.
משרד האוצר, משרד הביטחון, ומשרד התעסוקה הכריזו בחודשים האחרונים על מענקים והטבות למילואימניקים. על רקע הפסקת האש וההערכה להסדר מדיני מוסכם וקבוע בצפון, חוזרים הביתה עשרות אלפי מילואימניקים, והם זכאים להטבות שונות שאותן פירטנו כאן באחרונה. הקושי הוא במציאת איזון בין הרקע שממנו מגיע המילואימניק - השכר שלו ביום-יום, לבין החשיבות של התפקיד שהוא ממלא במסגרת שירות המילואים ורמת הסיכון שבה הוא פועל. באחרונה עלתה הצעה ליצירת בידול בהטבות הכספיות, על פי רמת הסיכון של משרת המילואים - תפקיד עורפי או קרבי. כצפוי, ההצעה יצרה תסיסה רבה בקרב חלק מהמשרתים ובני משפחותיהם - והציבור בכלל.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
