האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?
בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה רבים מתושבי ישראל גויסו ומגויסים עדיין לשירות מילואים ממושך, התקבל פסק דין חשוב לאותם מילואימניקים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא. פסק הדין נותן זווית חשובה למעמד של מענקי מילואים במסגרת חישוב דמי מזונות.
לדברי השופטת, בפסק הדין שפרסמה, מענקים שמתקבלים בגין שירות מילואים לא נחשבים חלק מהכנסתו החודשית השוטפת של האב, ולכן הם לא נכללים בחישוב המזונות שעליו לשלם עבור בתו הקטינה. החלטה זו, שמגיעה בתקופה שבה עשרות אלפי ישראלים נמצאים בשירות מילואים, נוגעת ישירות לשאלה כלכלית דחופה עבור משפחות רבות.
לטענת האם, מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב צילום: דובר צה"ל
המקרה נוגע לתביעה למזונות שהוגשה ב-2022 על ידי אם לילדה בת 5. האב, המועסק כמנהל לוגיסטי, הרוויח כ-13 אלף שקל נטו לחודש לפני שגויס לשירות מילואים ממושך בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירותו, קיבל האב מענקים ותגמולים בגובה ממוצע של 3,500 שקל לחודש בגין שירותו. הדיון המשפטי מתנהל סביב השאלה אם יש לכלול את המענקים האלה כחלק מהכנסתו הקבועה לצורך חישוב דמי המזונות.
- ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת האם הכנסות האב גבוהות מאוד גם בלי המענקים
האם טענה כי מענקי המילואים משפרים את יכולתו הכלכלית של האב, ולכן יש לחשב אותם כחלק מהכנסתו החודשית לצורך קביעת המזונות. לדבריה, בנסיבות הקיימות, יש לקחת בחשבון את הפערים הכלכליים בין הצדדים: היא משתכרת כ-6,500 שקל לחודש בלבד, ואילו הכנסותיו של האב גבוהות משמעותית גם ללא המענקים.
מנגד, האב טען כי מענקי המילואים הם תשלום זמני ולא הכנסה שוטפת. לדבריו, המענקים האלה נועדו לפצות על ההפסד הכלכלי ועל הקשיים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בשירות המילואים הממושך שלו, ולכן אין לראות בהם חלק מהכנסתו החודשית.
השופטת גיא פסקה כי מענקי המילואים אינם מהווים הכנסה שוטפת, אלא תגמול זמני וייעודי בלבד, שמטרתו לפצות על תקופת השירות. בהחלטתה ציינה השופטת כי, "המענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים על תרומתם לביטחון המדינה, ואין לראות בהם חלק בלתי נפרד מהכנסתו הקבועה של הנתבע". היא אף הדגישה כי המענקים הם ייחודיים לשירות מילואים ואינם משקפים את יכולתו הכלכלית של האב לאורך זמן.
- מה יקבל עדיפות: הקופה הציבורית או שכר הטרחה?
- בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בהתאם לפסיקה, נקבע כי הכנסת האב לצורך קביעת המזונות היא 14 אלף שקל נטו לחודש, מבלי להכליל את מענקי המילואים שקיבל. דמי המזונות שנפסקו הםפ 1,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הבת, שיחולקו באופן יחסי בין ההורים.
הפסיקה מעניקה ודאות להורים גרושים שמשלמים מזונות
בעוד שמלחמת חרבות ברזל עדיין מתנהלת, רבים ממשרתי המילואים - בייחוד הורים גרושים - עלולים למצוא את עצמם במצב שבו הכנסותיהם הזמניות כוללות את מענקי המילואים. הפסיקה הזו מספקת ודאות משפטית לגבי האופן שבו יש להתייחס להכנסות מסוג זה. בפסק הדין צוין גם כי, "בעת חירום לאומית, יש להגן על זכויות משרתי המילואים תוך איזון עם צרכי המשפחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתייחס לתגמולים חד-פעמיים כחלק מהכנסה שוטפת".
המקרה הנ"ל מדגים כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם מצבים ייחודיים, תוך התחשבות במציאות המורכבת שבה נמצאים המשפחות ומשרתי המילואים. חיילי המילואים מקבלים שכר שוטף. הם לא אמורים להיפגע מכך שהם משרתים את המדינה וגם חיילים בעורף וגם חיילים בחזית מקבלים את השכר שקיבלו בעבודה שלהם. החישוב הוא לפי ממוצע של 90 הימים האחרונים. זה מביא למצבים קצת מוזרים - אחד שמקבל באזרחות 35 אלף שקל בחודש ולידו חבר שמשתכר 10,000 שקל בחודש, עושים פעילות דומה במילואים ומרוויחים אחרת לגמרי. זה יכול להיות אפילו יותר אבסורדי, כשחייל מילואים בעורף מקבל 40-30 אלף שקל, והמילואימניק בחזית שמסכן את חייו מרוויח שכר של 10 אלף שקל.
משרד האוצר, משרד הביטחון, ומשרד התעסוקה הכריזו בחודשים האחרונים על מענקים והטבות למילואימניקים. על רקע הפסקת האש וההערכה להסדר מדיני מוסכם וקבוע בצפון, חוזרים הביתה עשרות אלפי מילואימניקים, והם זכאים להטבות שונות שאותן פירטנו כאן באחרונה. הקושי הוא במציאת איזון בין הרקע שממנו מגיע המילואימניק - השכר שלו ביום-יום, לבין החשיבות של התפקיד שהוא ממלא במסגרת שירות המילואים ורמת הסיכון שבה הוא פועל. באחרונה עלתה הצעה ליצירת בידול בהטבות הכספיות, על פי רמת הסיכון של משרת המילואים - תפקיד עורפי או קרבי. כצפוי, ההצעה יצרה תסיסה רבה בקרב חלק מהמשרתים ובני משפחותיהם - והציבור בכלל.
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
מה יקבל עדיפות: הקופה הציבורית או שכר הטרחה?
בית המשפט העליון קבע ברוב דעות: זכותם של עורכי דין לשכר טרחה אינה גוברת על האינטרס הציבורי שקיים בחילוט של כספי עבירה. לדברי השופטים שכריעו בנושא ברוב קולות, ללא נימוקים מיוחדים - הכספים יישארו בידי המדינה
מעטים הם המקרים שבהם מאבק משפטי בין עורכי דין למדינה מגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, כשהשאלה אינה עוסקת בחפות או באשמה, אלא בשאלה מי זכאי לכסף שכבר נתפס: הקופה הציבורית או מי שנתן שירותים משפטיים לנאשמים. פסק הדין שניתן באחרונה בתיקים ע"א 4338/22
ובע"א 4350/22 מציב קו ברור וחד בשאלה הרגישה הזו, וקובע כי גם זכותם של עורכי דין לשכר טרחה, חשובה ככל שתהיה, היא פחותה לעומת האינטרס הציבורי שבחילוט כספים שמקורם בעבירה.
הפרשה עצמה החלה שנים קודם לכן, בלב לבה של אחת מחקירות השחיתות החמורות בתחום
התשתיות. ביבי כבישים עפר ופיתוח ומנהלה יהודה בוזגלו הואשמו במתן שוחד למנכ"ל נתיבי ישראל, בהיקף של מיליוני שקלים, בתמורה להטבות בפרויקטים ציבוריים ואישור תשלומים חריגים. כתב האישום המקורי ייחס למשיבים גם עבירות של מרמה, רישום כוזב והלבנת הון בהיקפים נרחבים.
בד בבד עם ההליך הפלילי, נתפסו נכסים וכספים שונים, ובהם סכום של יותר מ-8 מיליון שקל שנפסק לטובת ביבי כבישים בהליך אזרחי נגד רכבת ישראל.
כבר בשלב מוקדם ביקשה המדינה להבטיח את האפשרות לחלט את הכספים בסיום ההליך הפלילי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והכספים הועברו לקרן חילוט שמנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי. כאן נכנסו לתמונה עורכי הדין, ד"ר משה וינברג ושות' ועו"ד אפרים ווגדן, שייצגו את ביבי כבישים בהליך האזרחי המוצלח מול רכבת ישראל. לטענתם, הם זכאים לשכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הזכייה - יותר מ-2 מיליון שקל - וזאת מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם עם החברה. הבקשה לשחרר את שכר הטרחה מכספי החילוט נדחתה בתחילה, אך בהליך קודם בבית המשפט העליון הוחלט להחזיר את הדיון למחוזי, כדי לבחון חלופות שיפגעו פחות בזכויות עורכי הדין בשלב הזמני. ואכן, בהסכמה, שוחרר לעורכי הדין סכום של 2 מיליון שקל, בכפוף לערבויות משמעותיות, עד לסיום ההליך הפלילי.
עורכי הדין ביקשו ששכר הטרחה ישוחרר מכספי החילוט
אלא שהשלב המכריע הגיע לאחר הכרעת הדין. בוזגלו והחברה הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הוסכם על חילוט סופי של רכוש
וכספים בשווי של כ-10 מיליון שקל - שווי התועלת שהופקה מן העבירה. במקביל, הוסכם כי סכום של 1.5 מיליון שקל יועבר בנאמנות לסנגור בהליך הפלילי, וישוחרר לבוזגלו עם מתן גזר הדין. על הרקע הזה חזרו עורכי הדין האזרחיים וביקשו כי גם שכר הטרחה שלהם ישוחרר מכספי החילוט
הסופיים.
- העלימו מאות מיליוני שקלים - וזה העונש שנגזר עליהם
- המשטרה החרימה מאות אלפי שקלים במזומן, 7 רכבים ו-16 חשבונות בנק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע כי לעורכי הדין אין זכות קניינית או מעין קניינית בכספים, וכי גם אם מדובר בזכות מוכרעת במישור החוזי, לא הוצגו נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל של חילוט. השופטת ד' מרשק מרום הבהירה כי אין מקום להבחין בין חוב שכר טרחה לבין חובות אחרים של הנאשם. לדבריה, "ככלל, אין די בהם כדי למנוע את חילוט רכושו של הנאשם". על ההחלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון, שהציב במרכז הדיון שאלה עקרונית: האם יש להעניק לשכר טרחת עורכי דין מעמד עדיף על פני נושים אחרים, כשמדובר בכספים שמיועדים לחילוט בגין עבירה פלילית.
