סדר עולמי חדש בצל המלחמה: מהודו ועד אירופה – מפת הזעזועים הכלכלית

המלחמה באיראן ושוק המניות בארצות הברית

המלחמה באיראן נפתחה במהלך סוף השבוע כך שהשוק יכול היה להגיב רק ביום שני, לאחר 2 ימי לחימה. יום המסחר הראשון החל בירידות חדות אך סיים קרוב לאיזון לאחר שמחק את כל הירידות. יום המסחר השני התחיל בירידות חדות אף יותר, שהתמתנו בהמשך היום, אך לא הפכו לירוק. כעת החוזים העתידיים שוב מפתחים מומנטום שלילי, בין השאר על רקע קריסת השוק בדרום קוריאה (יותר מ-11% ברגעים אלו). בינתיים השוק מגיב במתינות יחסית לפתיחת המלחמה וכמובן שישנם גורמים נוספים שמשפיעים, בעיקר נושא הבינה המלאכותית עליה הרחבנו כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים.

מצר הורמוז כנקודת חנק גלובלית

המרכיב הקריטי ביותר בניתוח ההשפעות הכלכליות של המלחמה הוא החסימה של מצר הורמוז, עורק התחבורה הימי שדרכו עוברים מדי יום כ-21 מיליון חביות נפט, המהוות כ-22% מתפוקת הנפט הגולמית העולמית, וכ-15% משינוע הגז הטבעי הנוזלי. סגירת המצר אינה רק איום רטורי; דיווחים מהשטח מצביעים על פעילות צבאית ענפה, מיקוש פוטנציאלי של המעבר, והכרזות איראניות על ירי לעבר כל כלי שיט שינסה לעבור. בינתיים מה שבולם בפועל את המעבר של האוניות, יותר מהאיום התיאורטי של איראן, הוא מחירי הביטוח. פרמיות הביטוח לסיכוני מלחמה זינקו ביותר מ-50% מה שגורם לרבים מבעלי המכליות פשוט להשבית את פעילותם במפרץ הפרסי. טראמפ ניסה להתחיל לטפל בנושא אתמול כשהודיע שחברות הביטוח המגובות על ידי הממשל יתחילו לבטח את הספינות העוברות במצרים במחיר סביר, בנוסף לליווי צבאי ואבטחת המצרים. זה השפיע על הנפט מעט אך עדיין לא יצר שינוי מגמה כשבשוק מצפים לראות את התגשמות ההבטחות בפועל. 

מלבד הנפט, גם סקטור הגז הטבעי הנוזלי הושפע במיוחד, ואולי אף יותר מהנפט, לאחר שקטאר, ספקית של כחמישית מהגז הנוזלי העולמי, עצרה את הייצור במתקן הגדול בעולם בעקבות התקפת כטב"ם איראני. אירוע זה גרם לזינוק של מעל 20% במחירי הגז באירופה, מה שמעלה מחדש את החששות לגבי ביטחון אנרגטי ביבשת.

• מיליארדים בצל המלחמה: הקרנות הביטחוניות שמושכות את הכסף הישראלי
• כיפת ברזל כלכלית: למה אסור לנו לחכות לטיל הראשון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תרחישי מחיר והשפעות על היצע הנפט

האנליסטים של גולדמן זאקס ואחרים מצביעים על כך שמחירי הנפט שכבר טיפסו בכ-10 דולר מאז תחילת הלחימה, אינם משקפים עדיין את מלוא הפוטנציאל להסלמה. בתרחיש של חסימה ממושכת, המחירים עלולים לנסוק אל מעל 100 ואף 120 דולר לחבית. המשמעות הכלכלית של זינוק כזה היא לא זניחה. עבור כל עלייה של 10% במחירי האנרגיה, מדד המחירים לצרכן בארה"ב צפוי לעלות בכ-0.2 נקודות אחוז, בעוד שהתוצר המקומי הגולמי עלול להצטמצם בשיעור דומה. עבור מדינות יבואניות כמו סין, הודו ודרום קוריאה, ההשפעה על התוצר חמורה אף יותר. ההנחה כי ניתן לעקוף את מצר הורמוז באמצעות צינורות יבשתיים מתגלה כבעייתית במבחן המציאות. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מחזיקות בצינורות עוקפים, אך הקיבולת שלהם מוגבלת ואינה מסוגלת להחליף את נפח השינוע הימי.

ישנם שני תרחישים מרכזיים לגבי המשך העימות והשפעתו על מחיר הנפט. הראשון הוא לעימות מוגבל. המתקפות נמשכות מספר שבועות, איראן אינה מצליחה לחסום את המצר לאורך זמן. בתרחיש זה, השווקים יתייצבו במהירות, מחירי הנפט יחזרו לרמות של 70 דולר ואולי אף פחות, והבורסות יחזרו לדאוג מהבינה המלאכותית, האינפלציה והריבית וישכחו מהסכסוכים המדממים במזרח התיכון. התרחיש השני הוא חסימה ממושכת של הורמוז, פגיעה במתקני הפקה סעודיים ותגובה איראנית רחבה. זהו תרחיש ה"סטגפלציה" שבו הנפט עולה ל-100 דולר או אף יותר, הצמיחה הגלובלית נחתכת ב-1%, והבורסות נכנסות לשוק דובי של 10%-15%.

• קראודסטרייק עקפה את התחזיות; השוק יחסית אדיש
• דוחות WIX - רבעון רביעי טוב, תחזית סבירה ל-2026; המניה צפויה לעלות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הרוויחו מיליונים מהימור על חיסול חמינאי - וושינגטון קוראת...

מה אומרים האנליסטים?

למרות הירידות (המתונות יחסית) בשוק, אסטרטגים רבים בוול סטריט (מורגן סטנלי, פייפר סנדלר) טוענים כי מדובר בהזדמנות קנייה. ההיסטוריה מלמדת כי זעזועים גאופוליטיים נוטים להיות קצרי מועד עבור שוק המניות. בממוצע, שוק המניות נוטה להתאושש בתוך כ-40 יום לאחר תחילת עימות צבאי, ורושם תשואות חיוביות של כ-12%-13% שנה לאחר האירוע. עם זאת, האנליסט אנדרו סלימון ממורגן סטנלי מזהיר כי הפעם המשקיעים עלולים להמעיט בערכו של הסיכון, שכן אם מחירי הנפט יישארו גבוהים לאורך רבעונים, הדבר עלול להוביל למיתון גלובלי ולפגיעה ברווחיות התאגידית שמעבר לזעזוע הפסיכולוגי המיידי.

בברקליס מתארים כמה תרחישים עיקריים (שמתחברים לתרחישים שתיארנו קודם). אם מסתכלים על העבר הקרוב ניתן לראות שהנפט נכשל בעקביות בעליות ב-2024 וב-2025 למרות קונפליקטים מתמשכים במזרח התיכון (אם כי הם היו קונפליקטים מוגבלים), כך שייתכן שגם כעת העליות הן זמניות בלבד. אם מחיר הברנט יזנק ל-85 דולר לכמה ימים ואז יתייצב חזרה מתחת ל-75 דולר בתוך שבוע, הכלכלה האמריקאית לא תבחין בכך. השלכות המאקרו יהיו שליליות, אך מוגבלות. ניתן לראות את מחירי הדלק עולים נניח ב-1 דולר לגלון, מדד המחירים לצרכן הכללי עולה לחודש או חודשיים, והצריכה נחלשת, אך רק בשוליים.

בתרחיש של שיבושים משמעותיים (הורמוז סגור, שדות נפט סעודיים נפגעים), אנליסט הנפט של ברקליס צופה תרחיש שהנפט יכול להגיע ל-100 דולר לחבית או אף יותר. אם הנפט יעלה ל-120 דולר לחבית ויישאר שם, ארה"ב (וכלכלת העולם) יספגו מכה ניכרת.

השפעה גיאוגרפית

סקר כלכלנים שערך אתר בלומברג מגלה שאלו סבורים שבעוד שהשפעת המלחמה על התוצר הגלובלי עשויה להיות מינורית בטווח הקצר, היא תחולק באופן לא שווה באופן גיאוגרפי בין יצואניות ויבואניות אנרגיה. הנה תחזיות ביחס לכמה מהכלכלות המרכזיות בעולם:

יפן ניצבת בקו החזית של הפגיעות הכלכלית בשל תלותה הכמעט מוחלטת ביבוא אנרגיה מהמזרח התיכון. העימות באיראן יצר עבור טוקיו מלכוד כפול: שחיקה בביטחון האנרגטי מצד אחד, וערעור יציבות היין מהצד השני. אף על פי שהיין נחשב היסטורית למקלט בטוח בעת משברים, החשש מעלויות היבוא המאמירות גבר על הנטייה המסורתית לפנות ליין בעיתות משבר.

כ-11% מיבוא הגז הטבעי הנוזלי של יפן מגיע מקטאר. הפסקת המשלוחים דרך מצר הורמוז מחייבת את חברות החשמל היפניות לחפש חלופות בשוק הספוט היקר, מה שמוביל לעלייה חדה במחירי החשמל למשקי הבית ולתעשייה. יצרניות הרכב היפניות, המהוות נדבך מרכזי בתמ"ג המדינה, חוות עלייה בעלויות של חומרי גלם פטרוכימיים ופלסטיק, בנוסף לשיבושים לוגיסטיים בנתיבי הייצוא לאירופה ואסיה.

אירופה אף היא פגיעה להתרחשויות במפרץ. התלות ביבוא אנרגיה והצפי לעלייה של 0.4%-0.5% באינפלציה עלולים להוביל להאטה בצמיחה ואף לסטגפלציה. הבנק המרכזי האירופי עשוי להוריד ריבית פעמיים ב-2026 כדי לתמוך בצמיחה למרות האינפלציה. אף על פי שאירופה הפחיתה את תלותה בנפט רוסי, היא העמיקה את תלותה בשוק הגז הטבעי הנוזלי הגלובלי, שהפך לרגיש במיוחד להפרעות במפרץ הפרסי. הפסקת הייצור במתקן ראס לאפן בקטאר גורמת לתחרות ישירה ואגרסיבית מול אסיה על הגז הפנוי. מלאי הגז באירופה בסוף פברואר 2026 עמד על 46 מיליארד מטרים מעוקבים בלבד, רמה נמוכה משמעותית מהשנים הקודמות, מה שמגביר את החשש מחוסר יכולת למלא את המלאים לקראת החורף הבא.

עבור אירופה, העימות באיראן אינו רק משבר אנרגיה, אלא מבחן ליכולת ההישרדות של התעשייה הכבדה ביבשת. יצרניות פלדה ואלומיניום, שהאנרגיה מהווה 15%-25% מעלויות הייצור שלהן, נאלצות לצמצם פעילות או להעלות מחירים, מה שפוגע בתחרותיות הגלובלית של אירופה. מלבד התעשייה הכבדה, ובדומה ליפן, גם באירופה תעשיית הרכב היא מרכזית למדי. רכבים מודרניים מכילים כ-150-200 ק"ג של רכיבי פלסטיק הנגזרים מנפטא וגז טבעי. עליית מחירי חומרי הגלם ב-15% עד 25% מייקרת את הייצור בעשרות מיליוני דולרים ליצרן גדול. גם מגזר הכימיקלים האירופי, שכבר נאבק בעלויות גבוהות, חווה שחיקה במרווחים הפטרוכימיים בשל עליית מחירי הנפטא.

ארצות הברית נהנית ממעמד של יצרנית נטו של אנרגיה, מה שמעניק לה בידוד מסוים מהשפעות ישירות של חסימת המזרח התיכון. עם זאת, הכלכלה האמריקאית חשופה דרך מנגנון המחירים העולמי והשפעתו על הצרכן המקומי והמדיניות המוניטרית. מחיר הנפט מסוג נפט גולמי אמריקאי עלה מעל 71 דולר לחבית, מה שהוביל לעלייה מיידית במחירי הבנזין בתחנות הדלק בארה"ב. כל עלייה של 10 דולר במחיר חבית נפט מוסיפה כ-25 סנט לגאלון דלק, מה שפועל כנטל על התקציב המשפחתי האמריקאי. הירידה באמון הצרכנים עלולה להאט את הצמיחה הכלכלית ולפגוע במגזרי הקמעונאות והפנאי.

התפתחות מפתיעה נוספת שנרשמה בעימות הנוכחי היא חוסר היכולת של אג"ח ממשלת ארה"ב לשמש כנכס מקלט מסורתי (בדומה ליין היפני). בדרך כלל, בזמן מלחמה, מחירי האג"ח עולים והתשואות יורדות. לפני פרוץ המלחמה תשואות האג"ח היו במגמת ירידה חזקה וכבר החלו להיסחר מתחת ל-4% באג"ח ל-10 שנים, אך בימי המסחר הראשונים לאחר פתיחת המלחמה הן חזרו לטפס למעל ל-4.1%, מה שמעיד על כך שהמשקיעים חוששים מהאינפלציה יותר מאשר מהמלחמה עצמה. החשש המרכזי הוא שעליית מחירי האנרגיה "תתקע" את תהליך הדיס-אינפלציה ותאלץ את הבנקים המרכזיים להשאיר את הריבית ברמה גבוהה לאורך זמן. האינפלציה בארה"ב, שכבר הייתה יציבה סביב 3% ברוב שנת 2025, עומדת בפני לחץ מחודש. הזינוק בעלויות האנרגיה, התחבורה והגז הטבעי הנוזלי (שמחירו עלה בשל הביקוש העולמי) עלול להחזיר את האינפלציה. מצב זה מקטין את הסיכוי להורדות ריבית על ידי הפדרל ריזרב במחצית הראשונה של 2026.

מבחינת הסקטורים המרכזיים: בעוד שחברות התעופה נפגעו קשות מהתייקרות הדלק (המהווה 20%-30% מעלויות התפעול שלהן), מגזר האנרגיה והתעשיות הביטחוניות חוו זינוקים. גם התעשיות הביטחוניות האמריקאיות נהנות מביקוש מוגבר לחימוש וטכנולוגיה, הן עבור הכוחות האמריקאיים והן עבור בעלות ברית באזור.

הודו: עבור הודו, המזרח התיכון אינו רק מקור אנרגיה אלא עורק חיים אסטרטגי. המדינה מייבאת למעלה מ-80% מצורכי הנפט הגולמי שלה, כאשר כ-60%-65% ממנו עוברים דרך מצר הורמוז. כל הפרעה בנתיב זה מתרגמת באופן מיידי לעלייה בגירעון המסחרי ולחץ על הרופי ההודי. בנוסף, העימות מעמיד בסימן שאלה את ההשקעות ההודיות הגדולות בנמל צ'אבהאר באיראן ובמסדרון התחבורה הבינלאומי צפון-דרום. פרויקטים אלו נועדו לספק להודו גישה למרכז אסיה ולרוסיה תוך עקיפת פקיסטן. חוסר יציבות באיראן וסכנה לתשתיות הנמל עלולים לעכב את התוכניות האסטרטגיות של ניו דלהי לשנים קדימה.

הודו קשורה לאירן בנושאים נוספים. כך לדוגמה, איראן היא יצואנית מרכזית של דשני אוריאה. המחסור באספקה ועליית מחירי האנרגיה עלולים לייקר את תשומות החקלאות בהודו, מה שיוביל לעלייה במחירי המזון המקומיים (השפעה דומה נרשמת גם בברזיל). כ-50% מיצוא אורז הבסמטי של הודו מיועד למזרח התיכון. שיבושי השיט והביטוח הימי פוגעים ביכולת של היצואנים ההודים לעמוד בחוזים, מה שגורם להפסדים כספיים ופגיעה במוניטין. לבסוף, כ-9 מיליון הודים עובדים במדינות המפרץ. הסלמה אזורית המערבת את ערב הסעודית או האמירויות מסכנת את זרם העברות הכספים, המהווה מרכיב קריטי ביתרות המט"ח של הודו.

סין היא נפגעת נוספת עקב חשיפה גבוהה לשיבושים בשרשרת האספקה ובמצר הורמוז. כ-40% מהכלכלנים צופים האצה באינפלציה הסינית, מה שיקשה על הממשלה להמריץ את הכלכלה.

לסיום: עוד משהו על בינה מלאכותית ואבטלה

בשבוע שעבר התייחסנו בהרחבה לחששות מכך שהבינה המלאכותית תיצור אבטלה המונית ומשבר כלכלי ואת תגובת הנגד של כלכלנים מרכזיים שהסבירו מדוע החששות מוגזמים. כהשלמה, נוסיף לכך את דבריו של פרופסור ג'רמי סיגל שהתייחס בבלוג השבועי לנושא, והיטיב להפריך את התחזיות הפסימיות באופן שמשקף חלק מהטענות שכתבנו בשבוע שעבר:

"הרגשתי צורך השבוע להגיב לנרטיב ההולך וצובר פופולריות, לפיו הבינה המלאכותית תחולל השמדת משרות המונית ושפל מקרו-כלכלי. השקפה זו מחמיצה את תובנת הליבה של תיאוריית הצמיחה ושל 200 שנות היסטוריה כלכלית: גידול בפריון מרחיב את התפוקה, את ההכנסות ובסופו של דבר את הביקוש.

אילו הבינה המלאכותית הייתה מכפילה את הפריון, כדוגמה לצורך הפשטה, ניתן היה לייצר את התמ"ג של היום במחצית מהזמן. העובדים לא היו בוחרים לעבוד מחצית מהזמן. סביר להניח שהם היו עובדים מעט פחות, ומרוויחים משמעותית יותר. ראינו את הדינמיקה הזו שוב ושוב, מהמיכון בחקלאות, דרך האוטומציה בייצור ועד למהפכה הדיגיטלית. מקצועות מסוימים נעלמים, אחרים נוצרים. השכר הריאלי עוקב אחר הפריון לאורך זמן, והכנסות גבוהות יותר מייצרות קטגוריות חדשות של הוצאה: שירותים טובים יותר, מוצרים משופרים, יותר פנאי, יותר שירותי בריאות ויותר טיולים. מנגנון הספיגה המקרו-כלכלי הוא רב-עוצמה. הבינה המלאכותית אינה אפוקליפסה; היא מאיץ של פריון."