המספר היומי - 70% מהיבוא לישראל מגיע דרך הים. איך הוא מושפע מהמלחמה?
המתיחות האזורית מציבה את שרשרת האספקה תחת לחץ. בעקבות המלחמה חברות הספנות הטילו "היטלי סיכון מלחמה" הנאמדים ב-1,500 עד 3,500 דולר למכולה, וככל שהמצב יימשך העלייה בעלויות עשויה להתגלגל גם אל הצרכנים
הכלכלה הישראלית תלויה כמעט לחלוטין במסחר בינלאומי. ישראל מייבאת מדי שנה סחורות בהיקף של כ-90 מיליארד דולר. מדובר במוצרים רבים, החל מחומרי גלם ומכונות ועד כלי רכב ומוצרי צריכה.
רוב הסחורות האלה מגיעות דרך הים. לפי נתונים שונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-70% מהיבוא לישראל מגיע דרך אוניות וכ-30% מגיע דרך האוויר. במונחים כספיים מדובר ביבוא ימי בהיקף של כ-60 מיליארד דולר בשנה.
היקפי המטען ממחישים את התלות הזאת היטב. דרך נמלי ישראל עוברים מעל 50 מיליון טונות של מטען בשנה. חלק גדול מהם הם חומרי גלם, דלקים, מכוניות, מתכות, ציוד תעשייתי ומוצרי צריכה. האוויר משמש בעיקר למוצרים קטנים ויקרים יותר, לרבות רכיבים אלקטרוניים, ציוד רפואי ויהלומים.
אבל המבנה הזה גם יוצר תלות גדולה מאוד בנתיבי השיט. בזמן מלחמה אזורית, ובמיוחד בעימות מול איראן, הסיכונים בשרשרת האספקה מתחדדים.
- בואינג מתכוננת להזמנת ענק של 80 מיליארד דולר מהודו - אבל הסכם הסחר עם ארה"ב עדיין רחוק מסגירה
- ״25% מכסים על כל מי שעושה עסקים עם איראן״
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
צוואר הבקבוק של הסחר הישראלי
לישראל יש שלושה נמלים מרכזיים בים התיכון, חיפה, אשדוד ונמל אילת, שהוא קטן יחסית לנמלי חיפה ואשדוד, אבל יש לו תפקיד מסוים בסחר עם אסיה, במיוחד ביבוא כלי רכב ובמטענים שמגיעים מהמזרח.
מאז אירועי 7 באוקטובר הפעילות בנמל כמעט נעצרה. האיום הביטחוני באזור הים האדום, לרבות מתקפות של החות'ים בתימן על כלי שיט, הביא חברות ספנות רבות להימנע מהגעה לאזור. בפועל הנמל אינו מתפקד כנתיב סחר משמעותי בתקופה האחרונה. אם כי רוב היבוא מגיע ממילא לנמלי הים התיכון, הסגירה של אילת מצמצמת עוד יותר את הגמישות הלוגיסטית של המשק.
במילים אחרות, כאשר נתיב הים האדום הופך מסוכן וגם נמל אילת כמעט ואינו פעיל, התלות של ישראל בנתיבי השיט דרך תעלת סואץ והים התיכון גדלה עוד יותר.
- האימפריה הכלכלית של משפחת ח'אמנאי והפער בין השלטון העשיר לעם העני
- כולם מדברים על טיסות חילוץ לישראל, אבל מה עושה מי שרוצה לצאת?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- משרד הביטחון, אלביט מערכות וחברת TKMS מכריזות: לראשונה...
ענף הספנות שמחבר את ישראל לעולם
מאחורי ההובלה הימית עומד ענף שלם של חברות ספנות ושילוח. במשך שנים צים נחשבה לחברת הספנות הישראלית המרכזית, עם פעילות בקווי מכולות בין אסיה, אירופה וארצות הברית. החברה פעלה בקנה מידה גלובלי והייתה חלק משמעותי מהקשר הלוגיסטי של ישראל לשוקי העולם.
לצד צים פועלות בישראל חברות שילוח וסוכנויות אוניה שמטפלות ביבוא עבור חברות מקומיות, מנהלות את הקשר מול הנמלים ומארגנות את ההובלה הלוגיסטית.
אבל בפועל חלק גדול מהמטען שמגיע לישראל מוביל דווקא על ידי ענקיות ספנות בינלאומיות. בין החברות הפעילות בקווים לישראל נמצאות MSC, מארסק, COSCO, האפאג לויד ו-ONE. מדובר בחברות שמפעילות צי של אוניות ענק ומנהלות חלק גדול מתנועת המכולות בעולם.
במילים אחרות, גם אם היבואנים ישראלים וחברות השילוח ישראליות, התלות בפועל היא בצי האוניות העולמי ובנתיבי השיט הבינלאומיים. לכן מתיחות ביטחונית בים האדום או במפרץ הפרסי יכולה להשפיע כמעט מיד על היבוא לישראל.
האיום הביטחוני על נתיבי השיט
העימות האזורי מול איראן והשלוחות שלה במזרח התיכון מגדיל את הסיכון בנתיבי השיט, במיוחד בים האדום ובמפרץ הפרסי. אזורים אלה הם עורקי מסחר מרכזיים בעולם, אבל גם מוקדי חיכוך ביטחוניים. האיום על אוניות מסחר יכול להגיע בכמה צורות. מתקפות טילים או רחפנים על כלי שיט, פגיעה בנמלים או שיבוש מערכות ניווט. גם כאשר אין פגיעה ישירה באוניות, עצם האיום משפיע על פעילות הספנות.
וכאשר הסיכון עולה, העלויות מתייקרות כמעט בכל שלב בשרשרת ההובלה. ראשית, הביטוח על אוניות שעוברות באזור מלחמה, שהוא מרכיב משמעותי בעלות ההובלה, עולה.
שנית, חלק מחברות הספנות בוחרות לעקוף אזורים מסוכנים. במקרים כאלה אוניות מפליגות סביב אפריקה דרך כף התקווה הטובה במקום לעבור דרך הים האדום ותעלת סואץ.
מדובר במסלול שמאריך את ההפלגה לעיתים בעשרה ימים ואף יותר, מה שאומר צריכת דלק גבוהה יותר ופחות הפלגות בשנה לכל אונייה.
בעקבות המלחמה עם איראן חברות הספנות הטילו "היטלי סיכון מלחמה" (War Risk Surcharge) הנאמדים ב-1,500 עד 3,500 דולר למכולה. גם פרמיות הביטוח לאוניות העוגנות באשדוד עלו משמעותית בשל רמת הסיכון הגבוהה, כך שגם אם הסחורות ממשיכות להגיע לישראל, הן מגיעות לאט יותר ויקר יותר, וככל שהמצב הביטחוני יימשך, העלויות עלולות להתגלגל גם אל הצרכנים.
ככלל, הובלה אווירית יכולה להוות חלופה. אבל בפועל מדובר בפתרון מוגבל. ראשית, מטוס מטען יכול לשאת עשרות טונות בלבד, בעוד שאוניית מכולות גדולה מובילה אלפי מכולות. האוויר מתאים למוצרים קטנים ויקרים יחסית, כולל תרופות, רכיבים אלקטרוניים או ציוד רפואי, ואינו יכול להחליף הובלה של מכוניות, מתכות, חומרי גלם או ציוד תעשייתי בהיקפים גדולים. ומעל הכל, השמיים ישראל סגורים מאז פרוץ המלחמה, כך שגם אם האופציה נשקלת לחלק מהסחורות, כרגע היא פשוט לא קיימת.
