נהג בשכרות כשבדמו כמות אלכוהול כפולה מהמותר - איך נחלץ מעונש?
בדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" משמשת את המשטרה לצורך בדיקת כמות האלכוהול בדם של נהגים. למרות זאת בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז זיכה לאחרונה צעיר הואשם על ידי המשטרה כי נהג בגילופין. איך זה קרה?
מ', צעיר בשנות ה-20 לחייו, עוכב לחקירה באחד מלילות שישי ברחוב יורדי הסירה הסמוך לנמל תל-אביב על ידי ניידת משטרה. בדיקת ה"ינשוף" אותה עבר, העלתה כי בדמו כמות אלכוהול של 430 מיקרוגרם הגבוהה בהרבה מסף המינימום שמאפשר החוק - 290 מיקרוגרם.
בעקבות הבדיקה המפלילה, הוגש נגד הצעיר כתב אישום על נהיגה בשכרות על ידי יחידת תנועת ירקון של המשטרה. בדיון בבית משפט השלום לתעבורה ציין עו"ד עופר חורש, שייצג את הנאשם, כי השוטרים שעצרו את הגבר לא הוכיחו שהנאשם הוא שנהג ברכב ולכן "שכרות כשלעצמה אינה מהווה עבירה".
השוטרת לא ציינה את התאריך ואת השעה שבה בוצעה בדיקת הינשוף
כמו כן טען עו"ד חורש כי השוטרת, אשר רשמה את הדו"ח לצעיר, לא ציינה את התאריך ואת השעה שבה בוצעה בדיקת הינשוף, ולא חתמה על הדוחות. על כן לא ניתן על סמך הדוחות הללו להגיש נגד הצעיר כתב אישום.
- ינשוף 2: בקרוב בדיקות רוק לאיתור נהגים מסטולים
- רישום, כיול וליווי רציף של הנבדק: 14 דרכים להתמודד עם בדיקת ינשוף מפלילה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוטרים שהוזמנו לעדות הבהירו שהצעיר היה ברכב לבדו, אך לא היה לכל תימוכין בכתב בזמן ביצוע העברה לכאורה.
כתוצאה מדברים אלה, החליטה התובעת המשטרתית לחזור בה מהגשת התביעה, והשופט דן סעדון הורה על ביטול האישום נגד הצעיר.
עו"ד עופר חורש מבהיר שהדין הפלילי מסתפק בספק סביר אחד על מנת לבטל אישום, להבדיל מהדין האזרחי, בו נקבעים הדברים במבחן הסבירות הכולל.
שתיית אלכוהול מדכאת את מערכת העצבים המרכזית
שתיית אלכוהול מדכאת את מערכת העצבים המרכזית. כיוון שלא ניתן לבצע בדיקה ישירה, אלא במקרה של מוות, המשטרה מבצעת בדיקה של ריכוז האלכוהול בדם. כאשר שותים מרבית האלכוהול נשאר בקיבה וחלקו הקטן נספג למחזור הדם. כך מגיע האלכוהול שלא מפורק בכבד אל הריאות וזה הבסיס לבדיקת הינשוף שיש בו חיישן.
האוויר שנושפים החוצה מהריאות מכיל בתוכו חלקיקי אלכוהול. בין בדיקת דם לבדיקת נשיפה קיים הבדל מהותי.
- 6.ישראל 23/10/2014 11:31הגב לתגובה זוהרוב המוחלט של הדוחות כן עובר, ורוב הדוחות סופם שמי שעבר עבירה או משלם קנס או מועמד לדין אם מתוך מאות אלפי הדוחות שמוגשים יש כמה מאות, אולי, שלא מגיעים לידי מימוש זה עדיין מציב את אותם שוטרים במצב בו מעל 99 אחוז מהדוחות ממומשים, וגורמים הרתעה לשיכורים או סתם עברייני תנועה נראה אתכם כל החכמים מפעילים משהוא בלי טעיות להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנו רואים איך הורים שוכחים ילדים במכונית, זהו טבע האדם לטעות מידי פעם, כנראה שאין דרך אחרת איך אני מת על כל אלה שלא עשו כלום בחיים שלהם חוף מלמתוח בקורת על אחרים ההוא לא יודע לכתוב וההוא לא יודע לקרוא ואם לא יודעים להזיז בורג קבוצה של דפוקים (לכל אותם דפרים שחושבים שהם טובים יותר מהשוטר הממוצע)
- 5.יעקב 22/10/2014 14:04הגב לתגובה זופעם צחקנו על זה שהשוטרים הולכים בזוגות כיוון שאחד יודע לקרוא ואחד יודע לכתוב. כנראה צריך לצרף שלילשי שיודע מה לכתוב ועוד אחד שבודק שאין טעויות כתיב ומולאו כל המשבצות בטופס. נהג שתוי הוא נהג שתוי ותרגילי ההתחכמות של עורכי הדין משאירים על הכביש רוצחים פוטנציאליים. לא יתכן ששכרות או שימוש בסמים בעת נהיגה יהווה בסיס להקלה בעונש. שכרות או שימוש בסמים בעת נהיגה חייבים לשלש את עונשי המינימום.
- 4.אנונימי 22/10/2014 13:18הגב לתגובה זואחרת הבן אדם (הנהג) מרשה לעצמו לשתות אלכוהול ליפני הנהיגה והוא לא יודע האם שתה יותר או פחות מהמותר. אם יקבעו שאסור ביכלל אלכוהול בדם אולי אז יותר נהגים לא ירשו לעצמם לשתות ליפני נהיגה. אבל אם אין משטרה שאוכפת את החוק אז לא כל כך משנה אם ביכלל יש חוק. לא מספיק שיש חוק. צריך גם משטרה שיודעת איך ואוכפת את החוק בפועל.
- עדי 22/10/2014 13:46הגב לתגובה זואני בן 60 ושותה משקה אלכוהולי אחד באירועים חברתיים. אחרי שעתיים שלוש, ואחרי קפה ועוגה אני עולה על הכביש צלול לחלוטין. מי אתה שתחליט בעבורי שמה שאני עושה אינו חוקי? שמעת פעם על מידתיות? הבעיה היא לא כוס משקה אחד. הבעיה היא שאנשים שותים 4-5-6-7-8-9 משקאות ויותר ועולים על הכביש וגם נוסעים שם כמו חיות, כשהם שיכורים לחלוטין.
- אנונימי 22/10/2014 19:59בשביל לעשות תאונת דרכים קטלנית. בשביל זה מספיק להיות קצת שיכור.
- אנונימי 22/10/2014 19:57הכנסת. מנין לך שאחרי כל הקפה והעוגות הדם שלך נקי מאלכוהול ואתה בשליטה מלאה על עצמך?? אני כששותה כוס יין אחת באירוע כבר מסתובב לי הראש, אבל לפי החוק הקיים כרגע, אני רשאי לצאת לנהיגה שתי שניות אחרי שגמרתי לשתות כוס יין אחת.
- 3.נקווה שבפעם הבאה הוא לא יועמד לדין על הריגה (ל"ת)שאול א. 22/10/2014 12:51הגב לתגובה זו
- 2.דוד 22/10/2014 11:56הגב לתגובה זו...ניצחון טכני לאזרח השיכור... המשטרה פישלה ולכן בטח השוטר/ת קיבלו נזיפה על זה. מצד שני, נסע בכביש שיכור שעלול היה להרוג אנשים בתאונת דרכים בגלל חוסר שליטה מספיק ברכב! מסוכן מאוד!
- 1.זועם 22/10/2014 11:08הגב לתגובה זומדינה מטומטמת. שוטרים אנאלפבתים אבל אין תמיהה כי המפקדים שלהם כל היום מתעסקים בניצב ומטרידים שוטרות . אחד כמוהו שנוהג בשכרות הייתי מחרים לו את האוטו ונותן לו ללכת ברגל הביתה. מפגרים ..........
- כנראה שהוא לא באמת נהג בשכרות, אלא ישב ברכב (ל"ת)אנונימי 22/10/2014 11:58הגב לתגובה זו
- דודו 22/10/2014 11:58הגב לתגובה זואחד שיודע לקרוא , אחד שיודע לכתוב , אחד שיודע להפעיל מכשיר מדידה, אחד שמפקח עליהם , אחד שמדווח למוקד ואחד שסתם בא כי משעמם לו . חוסר היעילות ורמתם של חלק מהשוטרים אכן פוגע בתפקודה . האזרח אינו חש ביטחון כלל ועיקר וזו בעיה חמורה שרק הולכם ומחמירה מיום ליום .
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
