באמצע יום עבודה שגרתי ברעננה, מצא עצמו נהג משאית לפינוי אשפה ניצב מול סיטואציה לא צפויה. בשעה 16:00, אחרי יום עבודה ארוך שאת רובו הוא העביר לבדו, הוא הגיע לסמטה שאליה נדרש להיכנס בנסיעה לאחור. אלא שהמצלמה האחורית - כלי חיוני מבחינתו - היתה מכוסה בלכלוך ולא סיפקה תמונה ברורה. "לא היה יכול להמשיך בעבודתו לבד תוך נסיעה לאחור מבלי שהדבר יהווה סכנה ממשית לעוברי אורח", ציין השופט יעקב גולדברג בפסק הדין שפורסם. הנהג עצר את המשאית, טיפס על הארגז וניקה את המצלמה. אלא שבעת שירד, הוא החליק ונפל על גבו, ונפצע. למחרת הוא כבר היה בבית החולים, ולאחר מכן הוא פנה להליך משפטי לקבלת פיצויים.

בית המשפט בחן את המקרה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וקבע כי מדובר בתאונת דרכים לכל דבר ועניין. המחלוקת המרכזית התמקדה בשאלה האם פעולת ניקוי המצלמה נחשבת טיפול דרך או תיקון דרך - מונחים שמופיעים בהגדרת שימוש ברכב מנועי בחוק. השופט גולדברג ציין בהכרעתו כי פסיקה קודמת כבר קבעה מבחנים ברורים לקביעה אם פעולה מסוימת מהווה טיפול או תיקון דרך, ובחן את נסיבות המקרה לאורם.

לדברי התובע, "עליתי על המדרגה, שמתי את הרגל השנייה על המסרק, על הברזל, על המדרגה השנייה, ניקיתי ואיך שבאתי לרדת אז החלקתי. היו לי כאבים בגב וברגל. נפלתי אחורה על הרצפה על הגב... הודעתי לחברה ויום למחרת הלכתי לבית חולים". הנתבעת, חברת הביטוח, לא חלקה על גרסת העובד, אך טענה כי ניקוי מצלמה אינו פעולה חיונית במובן הפיזי, ולכן הוא לא נכנס לתוך ההגדרה שבחוק. היא אף הדגישה כי הצטברות לכלוך על המצלמה אינה אירוע פתאומי אלא מצב הדרגתי, ולכן אינה עונה על התנאי של "פתאומיות" שנקבע בפסיקה.

פרשנות שמעדיפה את בטיחות המשתמשים בכביש

השופט דחה את הטענות של הנתבעת אחת לאחת. ראשית, הוא קבע כי ניתן לראות את הלכלוך כ"פתאומי לצורך העניין", למשל אם נגרם מהתזה בזמן ריקון האשפה. חשוב מכך, הסביר השופט כי הפתאומיות מתייחסת לרגע שבו הנהג גילה את התקלה, ולאו דווקא לאופן שבו היא נוצרה: "יש להבין את תנאי הפתאומיות שהובע בפסיקה כמתייחס להתגלות הצורך בטיפול... ולא לאופן התרחשות התקלה". בכך אימץ השופט פרשנות מרחיבה יותר, המעדיפה את בטיחות המשתמשים בכביש.

• פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
• רבו בכביש והתנגשו - האם זו תאונת דרכים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

טענה נוספת של הנתבעת נדחתה אף היא, ולפיה הנהג יכול היה להמשיך בנסיעה תוך הסתמכות על מראות הצד בלבד. השופט גולדברג הבהיר כי פרשנות שכזו, "עלולה אף לשדר לציבור הנהגים מסר שלילי בכל הקשור להתנהלות בטוחה בכביש". לדבריו, עצם העובדה שהנהג בחר לעצור את עבודתו, לטפס ולנקות את המצלמה מעידה על כך שראה בכך הכרח בטיחותי. "אם קיימת ברכב מצלמת רוורס, ניתן להניח לצורך הדיון כי יש לה תפקיד משמעותי כאמצעי עזר להבטחת הנסיעה לאחור של משאית האשפה", קבע השופט בהכרעת הדין.

פסק הדין עסק בהרחבה גם בפסיקה הקודמת בנושא, ובייחוד בהלכות נביל וספנייב, שקבעו את ארבעת התנאים להכרה בפעולה כתיקון דרך: שהתרחשה במהלך הדרך, שהיתה תוצאה של אירוע פתאומי, שאינה תקלה מורכבת המחייבת איש מקצוע, ושהפעולה בוצעה באחד מרכיבי הרכב. במקרה הזה, כל התנאים התקיימו. "אין מדובר בתיקון או טיפול דרך מנותק מהקשר קונקרטי", הדגיש השופט בהכרעתו, והוסיף כי פעולת הניקוי נעשתה לשם ביצוע הנסיעה לאחור והיתה חלק אינטגרלי מהמשך העבודה.

השופט השווה למקרים קודמים

השופט אף השווה את המקרה למקרים קודמים שבהם נדחו תביעות, כמו מקרה קרנית, שם הנהג תיקן מצלמה בדרך למוסך מבלי שהיה צורך מיידי בנסיעה לאחור. ההבחנה לדבריו ברורה: כאן היה מדובר בנסיעה מיידית לאחור בסמטה צרה, כשהנהג היה לבדו ואחראי לשלמות ובטיחות עוברי הדרך. הוא אף ציין כי הפער בין ניקוי מצלמת רוורס לבין סריקה ביטחונית באוטובוס, שפסיקה קודמת כבר קבעה שהיא לא חלק מהשימוש ברכב, "מדבר בעד עצמו", שכן מצלמה היא חלק ממכלול הכלים הפיזיים המבטיחים את בטיחות הנסיעה.

• החוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
• נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

השופט גולדברג לא חסך ביקורת מפרשנות מצמצמת מדי של החוק. הוא הזהיר כי קבלת עמדת חברת הביטוח עלולה ליצור מצב שבו נהגים ימשיכו בנסיעה למרות ליקויים העלולים לסכן את הציבור, כדי שלא לאבד את זכאותם לפיצוי אם ייפגעו. "הניתוק שמבקשת הנתבעת לעשות... מלאכותי ומנוגד לא רק לדין אלא גם לשכל הישר", הוא כתב בפסק הדין שלו, והוסיף כי ניקוי המצלמה הוא פעולה חיונית לצורך ביצוע הנסיעה.

לסיום קבע בית המשפט כי האירוע שבו נפגע הנהג מהווה תיקון דרך, ולכן הוא נכנס תחת הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים. בהתאם לכך, הוכרה התאונה כתאונת דרכים. השופט פסק כי חברת הביטוח תישא בהוצאות התובע בסכום כולל של 5,000 שקל. ההליך ימשיך לשלב הבא שבו תידון שאלת הנזק והפיצוי.

למה בית המשפט ראה בניקוי מצלמת הרוורס "תיקון דרך"?

מכיוון שהשופט סבר שמדובר בפעולה חיונית, שאפשרה לנהג להמשיך בנסיעה לאחור בצורה בטוחה. הוא הדגיש שהמבחן הוא לא רק אם הרכב יכול לזוז מבחינה פיזית, אלא אם הנהג יכול להשתמש בו בצורה תקינה ובטוחה, בייחוד כשמדובר במשאית פינוי אשפה גדולה שמסכנת הולכי רגל אם המצלמה לא נקייה.

אבל הלכלוך על המצלמה לא מצטבר לאט? זה לא פתאומי בכלל.

השופט אמר שזה לא משנה איך הלכלוך נוצר אלא מתי הנהג שם לב אליו. ברגע שהוא הבחין בבעיה תוך כדי העבודה, זה נחשב אירוע פתאומי מבחינת החוק, גם אם המצלמה התלכלכה בהדרגה.

מה היה קורה אם הנהג היה ממשיך לנסוע לאחור בלי לנקות את המצלמה?

בדיוק את זה בית המשפט רצה למנוע. השופט הסביר שפרשנות שמאלצת נהגים להתעלם מליקויים מסוכנים כדי שלא יאבדו פיצוי תעודד נהיגה מסוכנת. הוא העדיף לפרש את החוק בצורה שמעודדת עצירה, טיפול בליקוי ונהיגה בטוחה.

מה ההבדל בין המקרה הזה לבין תיקון רכב במוסך?

כאן מדובר בפעולה קטנה שנעשתה באמצע הדרך כדי לאפשר את המשך הנסיעה - לא תיקון מורכב שדורש איש מקצוע. השופט כתב שמקרים כאלה הם בדיוק הסיבה לכך שהמחוקק הכניס את המושג "תיקון דרך" לחוק.

למה היה חשוב לשופט להזכיר פסיקות קודמות כמו נביל וספנייב?

כדי להראות שההחלטה שלו לא עומדת לבד, אלא נשענת על עקרונות שכבר נקבעו על ידי בית המשפט העליון. הפסיקות האלה מסבירות מתי פעולה נחשבת טיפול דרך ומה התנאים לכך, והשופט השתמש בהן כדי לבסס את המסקנה שלו.

חברת הביטוח טענה שהנהג יכול היה להשתמש במראות. למה השופט לא קיבל את זה?

מפני שמבחינתו מצלמת הרוורס היא חלק ממערך הבטיחות של המשאית. אם היא קיימת, הנהג צריך להשתמש בה, ולא להסתפק במראות בלבד. העובדה שהנהג עצר את עבודתו כדי לנקות אותה הוכיחה שהוא ראה בה כלי חיוני לביצוע העבודה בצורה בטוחה.

למה נפסקו הוצאות לטובת הנהג עוד לפני שנדונה השאלה של הפיצויים?

כי בית המשפט הכריע בשלב זה רק בשאלה המשפטית - האם מדובר בתאונת דרכים. אחרי שקהוא בע שכן, הוא פסק לנהג הוצאות על עצם ההליך. שאלת גובה הפיצוי תידון בהמשך.

במקרה אחר, נדרש בית משפט בראשון לציון להכריע במרץ האחרון בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה מוזרה שבה רכב התנגש בתא שירותים נייד בזמן שאדם שהה בו. התוצאה: הנפגע פיתח תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD). התאונה התרחשה כשהתובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, השתמש בתא שירותים כימיים נייד באתר בנייה. באותו זמן, נהג של רכב פרטי איבד שליטה והתנגש בתא השירותים. ההתנגשות גרמה לתא ליפול על צדו, ואילו התובע נלכד בתוכו למשך כמה דקות עד שחולץ על ידי עוברי אורח. לאחר האירוע, פונה התובע פונה לבית החולים עם חבלות קלות, אך בהמשך הוא החל לסבול מתסמינים נפשיים כמו חרדות, סיוטים והימנעות מיציאה למקומות ציבוריים. אבחון פסיכיאטרי קבע כי הוא סובל מ-PTSD בעקבות האירוע. התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. הוא טען כי התאונה גרמה לו לנזק נפשי משמעותי, המגביל את תפקודו היומיומי ואת כושר עבודתו. התובע הציג חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיו והצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת. כאמור, כמה עוברי אורח שהיו במקום ראו את הרכב מתנגש בתא השירותים ונחלצו לעזור לתובע לאחר שהתהפך. כמה מהם גם הגיעו כדי למסור עדויות בבית המשפט, שתמכו בגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה. עדויות אלה סייעו לשופט לקבוע שהתאונה אכן התרחשה כפי שתוארה.