המחקר על שיטת "צום לסירוגין" ואיך באמת מורידים במשקל?

עשרות מיליוני אנשים בעולם, ובהם רבים בישראל, עורכים לעצמם כל יום את אותו הטקס: מחכים עד עשר בבוקר לארוחת הבוקר, מסיימים לאכול ב-18:00, ומאמינים שחלון הצום שנוצר מייצר בגופם שינויים מטבוליים עמוקים שאין להשיגם בדרכים אחרות. ב-טיקטוק ובאינסטגרם, השיטה מוצגת כ"איפוס מטבוליזם", "אופטימיזציה הורמונלית" ו"כניסה לקטוזיס". אנשים רזו, הרגישו טוב יותר, ויחסו את הכל לשעון - לא לקלוריות.

מחקר חדש שפורסם בינואר מציג מסקנה שונה. 

זה לא השעות, זה הקלוריות

חוקרים מהמכון הגרמני לתזונת אדם (DIfE) ומהשארייטה - אוניברסיטת הרפואה הנחשבת של ברלין - החליטו לבדוק מה קורה כשמקפידים שהנבדקים אוכלים בדיוק אותה כמות קלוריות - רק בשעות שונות.

הבעיה עם כל המחקרים הקודמים שתמכו בצום לסירוגין הייתה פרצה מתודולוגית מובנית: כשאנשים מצמצמים את חלון האכילה שלהם, הם בדרך כלל גם אוכלים פחות - בלי להתכוון. ולכן אי אפשר היה לדעת מה באמת עשה את העבודה: עיתוי האכילה, או פשוט הירידה בקלוריות.

ניסוי ChronoFast תוכנן כדי לסגור בדיוק את הפרצה הזו. פרופ' אולגה ראמיך, ראש המחלקה למטבוליזם מולקולרי ותזונה מדויקת, בנתה מחקר רנדומלי מבוקר שכלל 31 נשים עם עודף משקל או השמנה. כל משתתפת עברה שני שלבים של שבועיים כל אחד: בשלב הראשון אכלה בין 8:00 ל-16:00, בשלב השני בין 13:00 ל-21:00. התפריט, הקלוריות והערכים התזונתיים - זהים לחלוטין בשני השלבים. החוקרים ביקרו נבדקות ארבע פעמים ובדקו סוכר, שומנים, דלקת ורגישות לאינסולין.

• אמריקה נכנסת לכושר: האם תיק ההשקעות שלכם מוכן לשינוי בדיאטה?
• ממשיכים במלחמה על הירידה במשקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התוצאה: הגוף לא מתרשם מהשעון

למרות הציפיות - ולמרות שנות של ניסויים על עכברים שהראו יתרונות ברורים לאכילה מוגבלת בזמן - לא נמצא שום שיפור מטבולי משמעותי. לא ירד סוכר בדם. לא עלתה רגישות לאינסולין. לא פחתו שומנים. לא הייתה ירידה בדלקת. ברמה המטבולית - כאילו השעות לא קיימות.

ראמיך הסבירה שהתוצאות מצביעות על כך שהיתרונות הבריאותיים שנצפו במחקרים קודמים נבעו כנראה מצמצום קלוריות לא מכוון, ולא מתקופת האכילה הקצרה יותר כשלעצמה.

מה כן קרה: השעון הביולוגי זז

בניתוח תאי הדם התברר שהשעון הביולוגי הפנימי של הנבדקות אכן זז: ממוצע של 40 דקות הפרש בין קבוצת האכילה המאוחרת לקבוצת המוקדמת. נשים שאכלו עד 21:00 הלכו לישון מאוחר יותר והתעוררו מאוחר יותר - גופן הסתגל לשינוי בשעות האכילה, בדיוק כפי שהוא מגיב לאור.

• החידה המתמטית הפשוטה - שאף מתמטיקאי לא הצליח לפתור (כבר 90 שנה)
• בניגוד לחוקי הטבע: הדגיגות שמתרבות בלי זכרים ושורדות כבר 100 אלף שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בניגוד לחוקי הטבע: הדגיגות שמתרבות בלי זכרים ושורדות כבר 100...

מה אומרים המתנגדים

לא כולם השתכנעו. ד"ר ג'ייסון פאנג, רופא וחוקר קנדי שנחשב לאחד הקולות הבולטים בעולם בתחום הצום, אמר בתגובה ישירה: "הניסוי קטן מדי מכדי לאתר הבדלים". 31 נבדקות לשבועיים הוא ניסוי מוגבל. זה נכון, כשכעת הכוונה להרחיב אותם לכמות גדולה יותר של אנשים. 

 החוקרים עצמם מודים שנדרש מחקר ארוך יותר, על אוכלוסיות מגוונות יותר, כולל גברים, וכולל תנאים שבהם גם הקלוריות מצומצמות - לא רק הזמן. השאלה האמיתית שנותרת פתוחה היא האם כשמשלבים גם הגבלה קלורית וגם חלון אכילה מוגבל, יש אפקט סינרגטי. על זה המדע עוד לא ענה.

המחקר לא אומר שצום לסירוגין הוא רעיון רע. הוא אומר משהו יותר מדויק: אם חלון האכילה עוזר לכם לאכול פחות - מצוין, זה עובד. אם אתם אוכלים בדיוק אותה כמות קלוריות, רק בין 8 ל-16 במקום לאורך כל היום - אל תצפו לניסים מטבוליים. השיטה יכולה לשמש כלי ארגוני שמסייע לאנשים מסוימים לצמצם קלוריות באופן טבעי - אבל היא לא קסם עצמאי.