ניהול פאסיבי או אקטיבי? אפשר לשלב תוך הפחתת סיכון ועלויות
ניהול השקעות אקטיבי או ניהול השקעות פאסיבי? בשנים האחרונות התגברה תופעת ההשקעה במוצרים פאסיביים בקרב גופים מוסדיים, אולם סקר שנערך לאחרונה בקרב משקיעים מוסדיים ברחבי העולם, העלה כי הם מודאגים מהשלכות ההשקעה באמצעות מכשירים פאסיביים, כגון קרנות מחקות, ETF וקרנות סל בהן כאמור נעשה שימוש נרחב על ידי גופים מוסדיים, אשר מתחילים להעדיף ניהול אקטיבי על רקע צפי להתגברות התנודתיות בשווקים.
ניהול אקטיבי או פסיבי?
אז האם להשקיע במדדי יחס דרך מוצרים פאסיביים כגון קרנות סל או להשקיע בקרנות נאמנות מנוהלות? במקרה הראשון ניתן להשיג תשואה דומה למדד מסוים וליהנות מדמי ניהול נמוכים יותר. מנגד, קרנות הנאמנות מנצלות עיוותי שוק ומספקות ניהול מקצועי ודינאמי . הטענה מצד המנהלים הפאסיביים היא כי לאורך זמן קשה להכות את המדד משכך, הם אינם מחפשים את המניות "הכוכבות" ולכן הם נמנעים מרכישה ומכירה של ני"ע בכל זמן נתון וכתוצאה מכך הם נוטים לשמור על עלויות נמוכות בעקבות פעילות זעומה באופן יחסי.
במקביל, המשקיע יודע בוודאות באילו נכסים הוא משקיע והוא "פטור כביכול" מאיתור ופיקוח אחר מנהל ההשקעות. מנגד טוענים המנהלים האקטיביים כי קרנות הסל מחויבת להחזיק את ניירות הערך של מדד מסוים, כולל הפחות טובות, לדעתם בניגוד גמור לגמישות וליכולת שלהם.
כך, כאשר שוק המניות או האג"ח נופל, כך גם ערכם של המכשירים הפאסיביים, שכן הם נועדו לספק את תשואת המדד אחריהם הם עוקבים ואין באפשרותם לגדר את השקעתם, גם אם הם חושבים שהמדד שהם עוקבים אחריו אינו כדאי להשקעה ו/או שישנו סקטור בתוך המדד שאינו כדאי מבחינה כלכלית דיו להשקעה.
- כיצד מטמיעים מערכות ERP בארגונים ועסקים
- היוניקורן הישראלי קפיטוליס רוכש את Capitalab ב-46 מיליון דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה אומר פרופסור שארפ?
מי שבדק את הסוגיה לעומק הינו הכלכלן האמריקאי, ויליאם פורסיית שארפ, פרופסור למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, וזוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1990, הידוע כאחד ממפתחיו של מודל CAPM - מודל לתמחור נכסי הון (Capital Asset Pricing Model), מי שפיתח את מדד שארפ לניתוח תשואות תיקי השקעות, מי שתרם לפיתוח המודל הבינומי להערכת אופציות, ואף פיתח שיטות לאופטימיזציה של הקצאת נכסים, ושיטות לניתוח והערכת ביצועי קרנות נאמנות.
שארפ טען במאמרו "האריתמטיקה של ההשקעות האקטיביות" אשר פורסם בתחילת שנת 1991 (Financial Analysts Journal) כי התשואה הממוצעת לפני עלויות של ניהול פאסיבי זהה לתשואה הממוצעת לפני עלויות של ניהול אקטיבי. עם זאת, הוא מציין כי לאחר העלויות התשואה הממוצעת של ניהול פאסיבי גבוהה יותר מהתשואה הממוצעת של ניהול אקטיבי.
לא חייבים לבחור בין השתיים
באסטרטגיה Core & Satellite ישנה דרך לשלב בין הכספים המנוהלים באופן אקטיבי ע"י התמקדות באפיקים בהם למנהל ההשקעות ידע ומומחיות, עם ניהול פאסיבי (Cheap Beta) תוך הפחתת סיכון ועלויות.
- מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
- על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
ניהול באסטרטגיה זו מגדיל את השקיפות של התיק ומפחית את הסיכון בריכוז מצומצם של סקטורים ומניות ובכך, מנהל ההשקעות משאיר לעצמו את היכולת להתאים את התיק לתנאי השוק המשתנים. משקיעים רבים נעזרים באסטרטגיה זו על מנת להשיג תשואת שוק בעלות נמוכה ללא צורך מעקב אחר כל האחזקות למעט אותם סקטורים ו/או מניות שנבחרו לשמש כלוויינים.
בשורה התחתונה, שני סגנונות ההשקעה מועילים ועל מנת ליישם את אסטרטגיית השקעה זו המשלבת בניהם יש לקבוע את רמת הסיכון שברצוננו לקחת, קביעת מדדי היחס עבור הליבה, קביעת גודל הלוויינים ביחס לחלקם של מדדי היחס לרבות לוויינים משלימים ומספרם ובכך ניתן לנצל את היתרונות של שתי שיטות ההשקעה.
- 4.תמיר פלג אוטוריטה בתחום! (ל"ת)גלעד שאול 24/12/2019 00:21הגב לתגובה זו
- 3.אייל שמולביץ 08/12/2019 11:44הגב לתגובה זומר פלג הינו מומחה בכיר ואדם ישר הפענוח של השוק על ידו מהחכמים ביותר בתחום...
- 2.יוסף 06/12/2019 11:16הגב לתגובה זוא. לקרנות הנאמנות לאורך טווח הארוך אין כמעט סיכוי להקות את מדד היחס לכן הסיכון לא משתלם מבחינה הסטטיסטית . ב. לכן אנו נפסיד גם את תשואת העודפת של מדד היחס וגם את הפרמיה (העמלות הגבות ) מסקנה למשקיע לטווחים הארוכים ( שגר ושכח ) להשקיע בקרנות הנאמנות מכוון שהשקע בהם שקולה להשקעה במניות אבל בתשלום עמלות לעולם לא נוכל לדעת מראש איזה קרן מביו הבודדות תקה את מדד היחס .
- 1.מעניין, היה מקום להרחיב ולפרט אודות האסטרטגיה (ל"ת)איתן 06/12/2019 11:09הגב לתגובה זו
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
