הדילמות של ג'נט: השאלות הקריטיות שבאות עם התפקיד
בשנים האחרונות נדמה שיש פער בין חוסר האמון של השוק בהנהגה הפיסקאלית של ארצות הברית, כלומר הממשל והקונגרס, לאמון העיוור כמעט בהנהגה המוניטארית, דהיינו הבנק המרכזי והעומד בראשו בן ברננקי. והנה, מינויה הצפוי של ג'נט יאלן לתפקיד נגידת הבנק המרכזי הפיח בשוק משב רוח חיובי בימים בהם הפוליטיקאים בוושינגטון מנהלים ביניהם קרב תרנגולים ומובילים את הכלכלה האמריקנית לעבר אסון.
ג'נט יאלן היתה בחודשים האחרונים המועמדת הכמעט ודאית לתפקיד, אבל מעולם לא היתה הפייבוריטית של אובמה. נראה שהוא ניסה למצות את כל שאר האופציות, אך לאחר שכשל בניסיונות למנות את המועמדים שלו, נאלץ למנות את יאלן (האם יש עדיין סיכוי להתפתחות דומה במינוי קרנית פלוג לתפקיד נגיד בנק ישראל?). יאלן, יהודיה גם היא, תהיה האישה הראשונה שתכהן בתפקיד יושב(ת) ראש הבנק הפדרלי, אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בעולם כיום. מועד כניסתה לתפקיד, הוא אחד הצמתים הגורליים ביותר בניהול המדיניות של הבנק הפדרלי.
יאלן וברננקי, שהנהיגו את הבנק הפדרלי, דוגלים באותה אידיאולוגיה - התערבות מוניטארית מאסיבית בתקופה של משבר ושמירה על יציבות המערכת הפיננסית בכל מחיר. בתקופה הנוכחית, בה הפוליטיקאים בוושינגטון אינם מסוגלים להתעלות מעל המחלוקות ולבצע את הצעדים הנדרשים, הפד הוא עוגן של יציבות עבור המערכת הפיננסית והבנקאית.
אז למה השווקים הגיבו בעליות שערים אתמול כשהתפרסמו הידיעות על מינוי יאלן (כפי שהגיבו כשירדה מועמדתו של לארי סאמרס מהפרק)? יאלן היא תומכת נלהבת בהרחבה הכמותית, ואולי אף יותר מברננקי עצמו. יש האומרים שכמות ההרחבה הנוכחית - 85 מיליארד דולרים לחודש המוזרמים בימים אלו לתוך שוק האג"ח הממשלתי ושוק האג"ח המגבה משכנתאות - מייצגת את דעתה יותר מאשר של ראש הפד הנוכחי. פרוטוקולי הפד מראים שהיא היתה תמיד בצד היונים, ולא הניצים, בכל הקשור להדפסה.
יחד עם זאת, יאלן נכנסת לתפקידה ברגע קריטי של יישום מדיניות זו. השאלות הרבות שעל הפרק כרגע, האם הגיע הזמן להתחיל בצמצום (חשבנו ששאלה זו כבר הוכרעה, אבל הבנק הפדרלי הפתיע אותנו בחודש שעבר)? מעניין יהיה אם יאלן תדע לקבל החלטות קשות. האם נראה שוב הרעה בכלכלת ארצות הברית, ובעיקר בשוק התעסוקה, או במידה של משבר פיננסי, יאלן לא תהסס ותפתח שוב את ברז ה-QE, בזרם חזק הרבה יותר מכפי שעשה ברננקי?
ואולם, השאלה המעניינת ביותר, היא כיצד תפעל יאלן אם הסטטוס קוו הכלכלי הנוכחי יימשך? כלומר אם ארצות הברית תמשיך לדשדש בקצב צמיחה בו התוצר הנומינלי קרוב לאינפלציה ושוק התעסוקה ימשיך להתדרדר ולהציג קיטון מתמיד של שיעור ההשתתפות, ורווחי החברות יעלו רק כתוצאה מהתייעלות ולא הודות לעלייה בביקושים?
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
