ניקח למשל קצין שפרש מהשירות בצבא קבע, והגיע לעשות קיבוע זכויות כשנתיים אחרי שכבר מילא את הטפסים והתחיל לקבל פנסיה. הוא אמור היה ליהנות מפטור משמעותי על הקצבה, אבל האישור שקיבל מרשות המסים העניק לו פטור של 8.5% בלבד מתקרת הקצבה המזכה - בערך 720 שקל בחודש. הסיבה לכך היא שבמערכת נרשמו לו קיזוזים עצומים - מאות אלפי שקלים של מענקי פרישה פטורים והיוונים פטורים מהעבר, שחישובם נעשה לפי פרשנות לא מעודכנת. אחרי בדיקה מקצועית הוצגו מחדש הנתונים, והחישוב תוקן. שיעור הפטור זינק ליותר מ‑40% מתקרת הקצבה המזכה, והפטור החודשי עלה לכ‑4,140 שקל. עבור מי שנמצא במס שולי בינוני, המשמעות היא חיסכון נטו של כ‑1,500-1,400 שקל בכל חודש, רטרואקטיבית ולכל החיים.

הסימון הלא נכון שעלול לעלות כמו דירת שלושה חדרים

פורש אחר, בכיר במגזר הציבורי, עם פנסיה גבוהה, הכנסות מעבודה נוספת ודירות להשקעה, רצה לשמור על נזילות. במסמך ההנחיות הוא סימן שהוא רוצה לשריין 330 אלף שקל להיוון תגמולים בעתיד, וגם ביקש שכל הגדלת פטור עתידית תופנה להגדלת האפשרות לבצע היוון, במקום להגדלת החלק הפטור מהפנסיה. על פניו זה נשמע זהיר: "שיהיה כסף זמין אם אצטרך".

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67%  באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.​

בפועל, עבור אדם עם עודפי נזילות משמעותיים ותזרים הכנסות חזק, הסיכוי שהוא באמת ינצל את הפטור הזה להיוון היה קרוב לאפס. מנגד, הפגיעה בפטור על הפנסיה היתה אדירה. התוצאה: פטור זניח על הקצבה, של בערך 100 שקל בחודש. רק לאחר שנעשה ניתוח והוצג בפניו גובה הנזק המצטבר, הוחלט לנסות לתקן את הקיבוע, אף שהמועד הרגיל לתיקון כבר חלף. במקרה שלו, רשות המסים אפשרה שינוי. הפטור עלה לכ‑30% בלבד על הקצבה, כ‑2,800-2,700 שקל בחודש, אף שהוא נמצא במס שולי של 47%. הסיבה העיקרית: החלטה לשריין פיצויי פיטורים כפטורים לטובת עתיד לא ברור, החלטה שגררה "קנס" עקיף - קיזוז נוסף של כ‑35% מהפטור על הפנסיה. בחישוב קר, היה עדיף לו לקבל את אותם פיצויים בעתיד במסלול אחר: כקצבה בזמן שבו ההכנסה השוטפת שלו כבר תרד, או בפריסה לכמה שנים במס מופחת. הפער בין הבחירה שנקבעה בקיבוע לבין הבחירה האופטימלית הגיע לכ‑250-150 אלף שקלים נטו, בהתאם לתוחלת החיים.

• הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
• כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

קל לחשוב שהנושא רלוונטי רק לאנשים עם פנסיות ענק ותיק השקעות מרשים. בפועל, כמעט כל מי שעבד אצל יותר ממעסיק אחד, משך אי פעם כסף חד פעמי מהחיסכון הפנסיוני, או קיבל מענקי פרישה, נמצא באזור הסיכון. השילוב בין טפסים מסובכים, מונחים משפטיים וזמנים קצובים לתיקון מייצר קרקע פוריה לטעויות יקרות. מי שמבין שקיבוע זכויות הוא לא וודו חשבונאי, אלא עסקה כלכלית אחת גדולה על הפנסיה שלו, יכול להפוך את אותו טופס למקור של החזרי מס מיידיים ולהקטנת מס קבועה לכל החיים.

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

• שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
• FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.