האם זה הזמן להגדיל פוזיציה במניות באירופה?

ביום ה' האחרון אמר בן שלום ברננקי "מה שצריך הוא (להמשיך) מדיניות מוניטרית תומכת בעתיד הנראה לעין" (“highly accommodative monetary policy for the foreseeable future is what’s needed.") והשוורים דרסו את הדובים, והביאו את המדדים לשיא כל הזמנים. ברננקי לא מפסיק לומר זאת מאז סוף 2008, לכן החליט, בהשראת שר האוצר דאז הנרי פאולסון (שטרום מינויו היה היו"ר של גולדמן סאקס), על ניב הייצוב. לאחר שמדד הדאו נפל במחצית השניה של 2008 מעל 30%, הבחין פאולסון שהמשבר מתפשט במהירות לאירופה ומתחיל לנגוס גם בשאר חלקי העולם. בעזרתו של הנגיד דחף השר ליצירת Credit Facility, שיאפשר הזרמה של כ-700 מיליארד דולרים לצורך ייצוב המערכת הפיננסית. אלא שלפני הזרמת הכסף הגדול, פאולסון דרש להעביר מיידית 85 מיליארד ל-AIG על מנת שזו לא תיכנס לפשיטת רגל. הסיבה לכך הייתה "התגלית", שבסוף להחזקתה של חברת הביטוח הענקית בסכום של 1.5 טריליון דולרים בקרן הפנסיה למורים בארה"ב, היא גם שלטה ב-"Major interests of many Eurozone countries", כפי שהודיע לו שר האוצר הצרפתי בשיחת טלפון בהולה לאחר ששמע על הרצון להיכנס להגנה בפני נושים.

כניסה של AIG להגנה הייתה יכולה לדרדר את העולם הפיננסי כולו מהר ממה שהתדרדר. פאולסון גייס את ברננקי, יו"ר הבנק הפדראלי של ניו יורק דאז, טימותי גייטנר (שהחליף את פאולסון לאחר עלייתו של אובמה) ואת יו"ר ה-FDIC, הגברת שיילה בייר, יצא למסע שכנוע מזורז בכל מרכזי הכוח בפוליטיקה האמריקנית וב-19.9.2008 הצליח להעביר את ההחלטה להצלת AIG, להזרמת הנזילות הנדרשת - תכנית שכונתה בזמנו ע"י התקשורת האמריקנית כ-"Paulson financial rescue plan" ומאוחר יותר הפכה ל-"United States Emergency Economic Stabilization fund". פאולסון נבחר לראש הוועדה שתוביל את המבצע. ההסכמה עם ברננקי (שהייתה מחויבת חוקתית) התבססה על האמונה של שני האישים בכך שהדרך היחידה להפשרת הקיפאון בשוק ההון האמריקני תחילה ובעקבותיו זה הגלובלי היא להזריק כסף למוסדות הפיננסיים בכדי לשחרר נזילות ולהחזיר את הביטחון למשקיעי העולם שקפאו מאימת האירועים.

הרביעייה נפגשה עם מנהלי 9 הבנקים המובילים של ארה"ב (וכמה מהתעשיינים הגדולים), שלבסוף ברכו על התוכנית רק בגלל הצלחתו של פאולסון לשכנע את הממשלה האמריקנית שתעביר את הכספים כהלוואות (נושאות ריבית של 9%) והשקעות תמורת מניות עליהן תקבל 5% בדיבידנד (הריבית והדיבידנד ישולמו רק לאחר "התייצבות" החברות). אבל למרות סכומי העתק, זו האחרונה לא תתערב בניהול (הוא הוסיף לשכנע את בעלי המניות הגדולים של החברות להחליף חלק מההנהלות שכשלו). ברננקי, גיטנר (לאחר שלקח מקומו של פאולסון) ושר האוצר הנוכחי של ארה"ב, ג'ייקוב ליו, חזרו והסבירו כי מאז החלה תכנית ההצלה היא מוכיחה עצמה (עד כה) כהצלחה אדירה, וציינו שהממשל והבנק המרכזי ימשיכו לתמוך בכלכלה האמריקנית עד שזו תתייצב בצורה ברורה או, כפי שחוזר ברננקי ואומר בכל נאום, "עד שההשפעה החיובית תגיע לתחום התעסוקה".

רוב משקיעי העולם ההגיוניים, בתמיכה ברורה של העובדות הכלכליות (במיוחד ברמת החברות), מאמינים בתכנית ובהמשך ביצועה - ההוכחה לכך ברמות המדדים. הזעזועים שעברו המדדים מאז החלת התכנית, באו משלושה מקומות בניצוחה של התקשורת (שככל שמהפכת ה-IT מתקדמת, הסנסציוניות הופכת אצלה לאסטרטגיה). הגורם המוביל הייתה אירופה, שם סירבו המנהיגים לנקוט ב"דרך האמריקנית" (פאולסון, גייטנר, ליו ואפילו אובמה ניסו ומנסים עד היום לשכנע את האירופאים בהצלחה לא גדולה להפסיק להתחפר ולקבל מדיניות הרחבה). לאחר מכן הייתה זו סין, שמעמדה הכלכלי הפך קריטי לצמיחה הגלובלית. פעם היה זה החשש מההחזקה הסינית הגדולה בחוב האמריקני ופעם מהחשש מהאטה שם שגרמו לזעזועים. הגורם השלישי נבע מהשינוי בהרכב המשקיעים. משקיעי הטווח הקצר, הספקולנטים, הפכו מאז 2008 ובעזרת ה-IT, לגורם מוביל בתנודות היומיות, ואלו, בסימביוזה עם התקשורת שזקוקה כאמור לסנסציות (רעות בעיקר, כי מי מקשיב להודעות טובות?) הם שמובילים את התנודות החדות.

אבל רוב המשקיעים (וההוכחה בעובדות) לא האמינו בחששות. הם לא האמינו ולא מאמינים בפירוקה ובהתרסקותה של אירופה, לא האמינו ולא מאמינים שממשלת סין תאפשר משבר שיחזיר אותה אחורנית מהעמדה אליה הגיעה (ולסינים יש לא פחות כלים מהאמריקנים) ורוב המשקיעים אינם מאמינים להצהרות התקשורת, שברננקי יעצור לפתע את התמיכה. בנוסף, רוב המשקיעים האינטליגנטים בעולם מבינים את השינוי הכלכלי האדיר שעובר על ארה"ב שחוזרת בגדול למעמדה המוביל בעולם, בזכות המהפכה הטכנולוגית, מהפכת האנרגיה והאינפורמציה. אז כפי שכתבנו כבר בתחילת 2009 - בכל הקשור למניות המובילות, העתיד נראה מצוין, הצמיחה הגלובלית תימשך והמשברים שיגיעו מפעם לפעם בעזרת התקשורת ימשיכו להוות ל"הזדמנויות איסוף מניות".

המחשה מצוינת נוספת הגיעה בסוף השבוע שעבר, כאשר התפרסמה הידיעה בנוגע לעודף התקציבי של ארה"ב העומד על 117 מיליארד דולרים, והגרעון בתשעת החודשים הראשונים של 2013 ירד ל-510 מיליארד - 44% מתחת לתקופה המקבילה אשתקד. הסיבה העיקרית לכך, טמונה בעלייה של 14% בתקבולים ממסים ל-2.087 טריליון דולרים בעקבות התחזקות הצמיחה שם. בתקופה זו עלתה ההכנסה של בודדים ב-26% ושל חברות ב-11%. 2013 תהיה השנה הראשונה, מאז 2009, שהגרעון יהיה מתחת לטריליון דולרים (759 מיליארד לפי הבית הלבן או 642 מיליארד לפי המשרד לתקציבים שבדרך כלל אמין יותר). זוכרים מה היה הקונצנזוס בתחילת 2013 (שזה אפריל 2013 מבחינת שנת תקציב)? 959 מיליארד. שמעתם לאחרונה מישהו מהמומחים שניבאו "דאבל-דיפ"? אבל לא לדאוג, עכשיו כבר יש לרואי השחור טענה חדשה, עליות התשואה על האג"ח האמריקניות כתוצאה מגל המכירות האחרון. הכותרות כבר מדברות על עליות ריבית מסיביות בלה, בלה, בלה. אנחנו חוזרים וטוענים שהמגמה תימשך, ושכדאי להגדיל את הפוזיציות גם במניות מובילות ביפן ובאירופה, כי העגלה כולה יוצאת מהבוץ.

למה Epizyme (סימול: EPZM) טסה ופרולור (סימול: PBTH) תקועה?

לקטע הבא יש 2 מטרות. הראשונה, כהוכחה נוספת שהמשבר חלף עבר לו. השנייה מכוונת לכל משקיעי החלומות הצעירים חסרי הניסיון בשביל לשאול, "למה המניה שהשקענו בה תקועה ואחרות, באותו תחום לוהט, טסות?". מניות חלום אינן נעלמות בעתות של משברים, אלא ערכן יורד פלאים. מה שכן נעלם במשברים הן ההנפקות הציבוריות במחירי חלל למניות חלום חדשות. שובן של הנפקות מהסוג המדובר הוא סממן ברור של גאות וציפיות להמשך. שום חתם אמריקני, בטח שלא סיטיגרופ וקאוואן שהובילו את ההנפקה הזו, לא היה מנפיק את EPZM ב-2009, ובטח שלא בהערכת שוק של 415 מיליון דולרים. אבל Epizyme הונפקה בסוף מאי האחרון, בשווי שהזכרנו, והיום, חודש וחצי מאוחר יותר, היא שווה למעלה ממיליארד דולרים - וזה, איתות ברור לגאות.

אם חברת הביו-פרמקולוגית מקיימברידג', מסצ'וסטס, הייתה משהו באמת יוצא דופן בין הסטארט-אפים הביו-פרמקולוגים שצצים בעשור האחרון או בהשוואה לחברות חלום רבות שמניותיהן התרסקו רק בגלל המשבר, היינו יכולים להבין את התאווה לרכוש מניותיה, אפילו בשווין הנוכחי. אבל אם משווים את חלומה של Epizyme עם חלומותיהן של חברות כמו פרולור ועוד כמה שכמותה, היינו אומרים שלפרולור (ועוד כמה חברות ביו רפואה ישראליות) יש לא פחות סיכויים להגיע ליעד עוד לפניה.

Epizyme היא אכן חברת חלום. עיסוקיה בזיהוי, פיתוח ומסחור של תרופות לטיפול בחולים שמוגדרים כחולי סרטן מסיבות גנטיות כמו לוקמיה, סרטן בלוטות הלימפה ועוד - תחום שקיבל שם כולל של personalized medicine. יש לחברה הנהלה מצויינת, מועצה מייעצת מרשימה מאוד ושורה של שת"פים אסטרטגים עם ענקיות כמו אבוט (סימול: ABT), גלקסו (סימול: GSK), איסאי (סימול: ESLAF) בארה"ב ואפילו Roche Molecular Systems השווייצרית. אבל מבחינת "הזמן לשוק" והיכולת לממש הכל עם הכסף שיש להם בקופה, הם אינם מקדימים את כל האחרות. הסיבה העיקרית לחגיגה ב-EPZM היא המומנטום הגדול בוול סטריט, שמאפשר לחברות חלום לבקש "עוד" מרוכשים פוטנציאליים (כפי שקרה לאחרונה לאמג'ן שהציעה "רק" 10 מיליארד עבור Onyx Pharmaceuticals).

EPZM הגיעה לשוק כאשר תחום הנפקות החלום חזר לשיאים ב-2007-8 וסקטור personalized medicine נחשב לחם מכולם (מדובר בתרופות שהסיכוי שלהן להגיע מהר יותר לשוק ולהפוך לתרופות על בשוק המסחרי גדול). מדוע? כי המשקיעים הגדולים בחברות חלום בתחום הזה, קרנות הון הסיכון הגדולות, מאמינים שזו האסטרטגיה הנכונה להשקעה - ה-FDA מאשר מהר יותר תרופות עם השפעה דרמטית על קבוצה מוגדרת של אוכלוסיה (מה שלא בהכרח נכון). בעתות של גאות, לאחר תקופה של משבר, "שוכחים" המשקיעים הרעבים שהשקעות בתחום הביו הן מהמסוכנות שיש, שרוב ההנפקות של הגאות הקודמת נסחרות במחירי רצפה, לכן הם חוזרים ומתנפלים על ההנפקות החדשות באטרף. מאז תחילת השנה, נעשו 20 הנפקות ביו בוול סטריט, 6 (כולן חמות) מאז תחילת יוני - זהו אחד הסימנים הברורים ביותר לגאות בבורסה.

נשאלת השאלה הלגיטימית, "למה המשקיעים מוכנים לשלם הערכה של למעלה ממיליארד דולר עבור "חלום חדש", כשהשוק מציע מאות "חלומות ישנים" שעדיין מציגים פוטנציאל בעלות נמוכה ממה ששילמו בעת ההנפקה ולבטח מהחלום החדש? אין לכך הסבר מלבד העובדות ההיסטוריות, שמראות שוב ושוב - כאשר השוק עובר ממשבר לגאות המשקיעים מעדיפים להמר על החלום החדש מבלי לשים לב לאפשרות שיש להם חלום דומה ישן במחיר נמוך בהרבה. גם פרולור, שנסחרת בערך של כ-400 מיליון דולרים, מנסה לחדש תרופות על ישנות, פועלת בתחום ה-personalized medicine וקרובה הרבה יותר מ-Epizyme לקו הסיום. קחו את Stemline Therapeutics (סימול: STML) שמנסה להפיק תרופות מתאי גזע והונפקה בתחילת פברואר לפי 11 דולר. המניה נמצאת היום ב-27 דולר ובשווי של 318 מיליון, הם השוו למעשה את החלום החדש עם "החלום הישן" של ACTC שנסחרת בשווי של 187 מיליון. מי שבוכה על כך ש-EPZM הניבה יותר מ-PBTH, צריך לדעת שגם EPZM, לאחר זמן מה תדשדש במחיר נמוך בהרבה, אלא אם מישהו ירכוש אותה, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.