מאקרו: נחיתה רכה it is.

נתוני המאקרו שהתפרסמו בשבועות האחרונים ממשיכים לתמוך בסיכויים לנחיתה רכה של הכלכלה האמריקאית. הנתון המרכזי שהתפרסם השבוע הוא הוצאות הצרכנים שממשיכות לצמוח זה החודש השלישי ברציפות (אם כי בקצב איטי מהצפוי). כידוע הכלכלה האמריקאית מוטת צריכה, שאחראית על 70% מהתוצר, לכן הנתון מעודד. זה מצטרף למה שאנחנו כבר יודעים על שוק העבודה החזק, הצמיחה הסבירה והמשך היחלשות האינפלציה.

תזת הנחיתה הרכה ממשיך לכבוש טריטוריות חדשות ולקחת שבויים שמחליפים צד. הפעם המנכ"ל האגדי של ג'יי פי מורגן, ג'יימי דיימון, שחזה ביוני 2022 שבערך בשלב זה של השנה נהיה במיתון וכעת נשמע הרבה יותר אופטימי. אז הוא נמנה על מעודדי הפאניקה עם אזהרה מפני "הוריקן" שמתרגש לבוא. כיום הוא נשמע הרבה יותר רגוע. לדבריו הכלכלה האמריקאית ממשיכה להתאושש במהירות. הוא מציין, בהסתמך על מידע שבידי הבנק, כי מצב הצרכנים בארצות הברית ממשיך להיות "בריא" והצמיחה בצריכה ממשיכה. יחד עם זאת הוא מספק גם כמה סימני אזהרה. החסכונות העודפים של הלקוחות שהצטברו בתקופת הקורונה ממשיכים להתייבש. הוא חושש גם מעוד העלאות ריבית של הפד' במקביל להמשך המאמצים לצמצום המאזן, מה שיגרום להידוק תנאי האשראי, כמו גם ממתחים גיאופוליטיים וחוב גבוה מדי של הממשל (שדי איבד את הבלמים מאז הסרת תקרת החוב).  

המתחרים בגולדמן זאקס גם אופטימיים. הכלכלן  הראשי ג'אן האציוס חתך את סיכויי המיתון ל-20% לעומת 25% בהערכה הקודמת, והרבה פחות מ-54% שהיה ממוצע הערכות הכלכלנים בסקר הכלכלנים האחרון בוול סטריט. "הסיבה העיקרית לכך שחתכנו את ההערכות היא הנתונים האחרונים שמחזקים את הביטחון שלנו שהבאת האינפלציה לרמה מתקבלת על דעת לא תדרוש מיתון" אמר במשפט ארוך מדי שמשמעותו "נחיתה רכה". האציוס גם אומר כי הוא אינו מודאג מהתהפכות עקום התשואות, מה שפעם היה נחשב לסמן למיתון.

היפוך העקום בין אגרות החוב לשנתיים ל-10 שנים מתקרב כבר לאחוז שלם – יוצא דופן באופן קיצוני. יש המציינים כי היפוך העקום גם נושא בחובו בשורות טובות לשוק המניות. התשואות הארוכות יורדות בצורה משמעותית ובכך האלטרנטיבה שהן מציבות אל מול שווקי המניות הופכת להרבה פחות אטרקטיבית. גם התשואה על אגרות קונצרניות בסיכון גבוה (מה שקרוי לעיתים אג"ח זבל) מצמצמת פערים מהאג"ח הממשלתי. ניקולס קולאס, מנכ"ל חברת דאטהטרק ריסרצ' אמר בהקשר זה: "המרווחים מאגרות החוב הקונצרניות משקפים ביטחון גובר ברווחים העתידיים ובתזרים המזומנים. אם תוצאות הרבעון השני תהיינה טובות (כפי שאנו מצפים), המרווחים יכולים לרדת אף יותר בהמשך השנה. זה יאשר את הראלי המתמשך בשווקי ניירות הערך האמריקאיים ויהווה הכנה להמשך עליות". עוד מציין ג'אם האציוס כי הצמיחה עומדת על 2.3% ובטחון הצרכנים התאושש. יחד עם זאת אמר כי "אנחנו כן מצפים להאטה מסוימת ברבעונים הקרובים".

• ישראל והודו מהדקות קשרים כלכליים; הגדלת השקעות בין המדינות
• הודו וסין מחדשות טיסות ישירות - על רקע קריסת השיחות בין ניו דלהי לוושינגטון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מיקרו: מעבר לים תיפתח הרעה?

גורמי הסיכון שציינו הבנקאים כמו העלאת ריבית או צמצום המאזן מוכרים ונידונו כבר עד לעייפה. לפחות בינתיים נראה שהם פחות משפיעים ממה שחששו, אבל אולי צריך לצרף אליהם גורם נוסף, שבכלל לא נמצא בארצות הברית אלא הרחק מעבר לים – הצמיחה בסין. נתוני הצמיחה לרבעון השני נראים כמו משהו שכל מדינה על הגלובוס כמעט יכולה להתקנא בו – 6.3% ברבעון השני. הבעיה? ההערכות היו לצמיחה של 7.3%. למה זה מדאיג? כי הצמיחה השנתית נמדדת לעומת אותה נקודת זמן בשנה שעברה, אז היה המשק הסיני בעיצומן של הגבלות חריפות עקב מגיפת הקורונה, כלומר נקודת היחס למדידה נמוכה במיוחד.

סין נמצאת מזה זמן במתיחות מול ארצות הברית, מתיחות הכוללת חרמות הדדיות והגבלות יצוא על מוצרים וחומרים חיוניים. במקביל, סין היא גם עדיין אחת הספקיות המרכזיות שלמוצרים לארצות הברית, וגם אחת מהצרכניות החשובות של סחורה ושירותים אמריקאיים. חברות ענק אמריקאיות כמו אפל, טסלה או מיקרוסופט תלויות בסין לצורך צמיחה עתידית. האטה חריפה בסין תפגע בתקווה לצמיחה בכל אותן חברות, ותשפיע באופן רוחבי על המשק האמריקאי.

עוד התפרסמו בסין כמה נתונים הנוגעים לחודש יוני עם תוצאות מעורבות. המכירות קמעונאיות עלו בצורה מתונה של 3.2% לעומת שנה קודם לכן, נתון טוב אבל לא מספיק טוב, אך הייצור התעשייתי צמח בצורה מהירה יותר. שיעור האבטלה העירוני נשאר על 5.2% אך שיעור אבטלת הצעירים (גילאי 16 עד 24) הגיע לשיא חדש – 21.3%, לעומת 20.8% חודש קודם לכן. הייצוא הסיני הצטמצם בשיעור הגבוה ביותר מזה שלוש שנים עקב אינפלציה גבוהה בשווקי העיד וגורמים גיאופוליטיים – ירידה של 12.4% לעומת שנה קודם לכן. השקעה בפיתוח נכסים, מנוע מרכזי של הביקוש התעשייתי והפרטי צנח ב-7.9% במחצית הראשונה של השנה בהשוואה לשנה קודם לכן, בסימן מדאיג לחולשה מתמשכת בתעשייה שהחלה להאט עוד לפני מגיפת הקורונה, למרות מבול של הלוואות ממשלתיות מוגזמות שהצמיחו שכונות ועיירות רפאים עם בניינים נטושים.

• "פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
• מכה בכנף למונית האווירית: ארצ'ר אוויאיישן צנחה לאחר הפסד רבעוני
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

הכלכלנים לא אופטימיים. הציפיה הייתה שפתיחת הכלכלה בינואר האחרון "תשחרר את הקפיץ" של הכלכלה הסינית ותזניק אותה קדימה להשלמת פערים מהירה ולהמשך צמיחה חזקה, וזאת גם בעזרת תמריצים ממשלתיים מאסיביים, מוניטורים ופיסקליים. סין היא בעצם הכלכלה הגדולה היחידה שמורידה ריבית (ולמעשה מעולם לא התחילה להעלות אותה). בכל זאת משהו חורק במדינת הענק.

ישנם המדמים את מה שקורה בסין למה שקרה ביפן בשנות ה-90 – סטגנציה קשה שתמשך עשורים. נזכיר שהכלכלה הסינית צמחה ב-7% בממוצע בעשור האחרון וביותר מ-10% בעשור הראשון של שנות ה-2000. כעת היא מכוונת גם לפי התחזיות האופטימיות לקצב שנתי של 5% בשנה, והכלכלנים מצפים שזה ימשיך לרדת לכיוון של 3%. ביחס לסין מדובר במספרים שדומים למיתון במערב. אבטלת הצעירים גם מדאיגה מאד ומטילה צל שחור על עתיד הכלכלה השניה בגודלה בעולם, וכתוצאה מכך על הכלכלה העולמית כולה.

מהם הגורמים לקשיי הכלכלה הסינית? ראשית הבועה בשוק הנדל"ן, סקטור שאחראי על רבע מהייצור. נוסיף לכך את הררי החוב הממשלתי, והשליטה ההדוקה מדי של הממשלה הקומוניסטית בכלכלה. גורם נוסף הוא המתח מול האמריקאים שמעיב אף הוא על מצב הרוח הלאומי של אנשי העסקים בסין. מעל כל זה ניצב הגורם המדאיג ביותר בטווח הארוך – ירידה חדה בכוח האדם בגילאי העבודה עקב המדיניות האכזריות ארוכת השנים של "ילד אחד למשפחה". כעת השלטונות הסינים כמעט מתחננים מהציבור להביא ילדים לעולם, אך אלו מסרבים בתוקף להצטרף למאמץ הלאומי בקיום מצוות פרו ורבו הסינית. התוצאה היא כמובן שכוח העבודה וכוח הצריכה העיקר הולך ומתכווץ והפנסיונרים מיעוטי היכולת הולכים ומתרבים. בדומה לעשור(ים) האבוד(ים) ביפן, הדבר משפיע ישירות על שוק הדיור – אין מי שיגור בהרבה יותר מדי הדירות שנבנו ונבנות בסין.

מנהיגי סין יפגשו החודש כדי לטקס עצה למתן מענה בטווח הקצר, כשעל הפרק תמריצים נוספים. קאי פאנג, יועץ הבנק המרכזי קרא החודש לתמריצים לצרכנים, אחד החשובים שבהם שינוי המדיניות בנוגע לאישורי מגורים לתושבי האזורים הכפריים בעיירות אליהן עברו בחיפוש אחר עבודה. ישנן קריאות לפעולות נוספות הקשורות לדמי אבטלה, פנסיה וכדו' שיעניקו בטחון גבוה יותר לצרכן הסיני, מה שיאפשר להוריד את שיעורי החיסכון על מנת להפנות יותר כסף לצריכה. אולם ההוצאות הנוספות הללו צפויות גם להכביד עוד יותר על החוב הממשלתי הגבוה מדי גם כך.

הפתרון ארוך הטווח קשה הרבה יותר לביצוע. הוא כולל מעבר לייצור יעיל ומודרני יותר והמשך פיתוח האוכלוסייה ומעבר לרמת חיים מודרנית. במאמר שפרסם הכלכלן הסיני זנג שניזה הוא הזכיר את תעשיית הרכב החשמלית הסינית המתפוצצת כדוגמה למעבר לייצור מתקדם ומודרני, אך ציין ששאר המשק הסיני לא נהנה מהתקדמות כזו, וסובל מתחרותיות פוחתת ועלויות גדלות. ריצ'ארד קן, כלכלן ממכון המחקר נומורה הצביע על אותה בעיה: "הרבה יתבוננו על כמה מהחברות ויאמרו וואו, סין יכולה להציג את כל המוצרים הפנטסטים האלה, אז העתיד מן הסתם נוצץ. השאלה שלי היא האם יש לנו מספיק מאותן חברות?".

הבעיה המרכזית היא שגם אם סין תצליח איכשהו להתקדם לשיטות ייצור מודרניות יותר, יצור ילדים עדיין נעשה בטכנולוגיה הישנה שתלויה לחלוטין ברצונם הטוב של האנשים. כרגע לא קיים פתרון לבעיה הזו בטווח הזמן הנראה לעין.

מאקרו: גם באוקראינה המצב לא מעודד

כשהכלכלנים הזכירו מתחים גיאופליטיים כגורם סיכון וציינו גם את המלחמה באוקראינה, אולי היו מי שהרימו גבה, שכן לאחרונה המלחמה המטורפת והמיותרת הזו קצת נשכחה במדורי הכלכלה בעוד הגופות ממשיכות להיערם בעשרות אלפים. אבל השבוע התקבלה תזכורת ההכרחית למי שצריך שלמלחמה הזו יכולות להיות עוד הפתעות רעות בקנה, ולא רק פגזים וכדורים.

השבוע הודיעה רוסיה על הפסקת ההסכם שאיפשר את ייצוא הדגנים מנמלי אוקראינה בחסות טורקיה דרך הים השחור. הספקנו אולי לשכוח קצת, אבל ההסכם הזה היה אחד הגורמים לירידת מחירי הדגנים, מה שהיה אחד הגורמים שסייעו להתמנות האינפלציה, בנוסף להרגעת המתח בשווקי יעד כמו מצרים או מדינות נוספות באפריקה שתלויות בדגנים מאוקראינה, ובאופן כללי לחיזוק הבטחון התזונתי בעולם. כל זה עכשיו ניצב שוב בפני אי וודאות גדולה.

מחירי החיטה והתירס זינקו בתגובה לידיעה, אולם לאחר הזינוק הראשוני המחירים חזרו לרמתם הקודמת, אולי עקב הערכות המשקיעים שהסכם כלשהו יושג בסופו של דבר, או ההערכה שהפסקת הייצוא מאוקראינה לא תביא למחסור בטווח הזמן הקרוב. נזכיר שלפני המלחמה אוקראינה הייתה אחראית על 10% מהייצוא העולמי של חיטה. היא בין שלוש היצואניות הגדולות בעולם של שעורה ותירס, ויצואנית חשובה של מוצרים חקלאיים נוספים. היא גם היצאונית הגדולה ביותר בפער של שמן חמניות, ושולטת בכ-46% מהייצוא העולמי. כחלק מההסכם שחודש עד כה שלוש פעמים, אך נראה כעת שלא יחודש שוב, גם רוסיה קיבלה הקלות מסוימות בייצוא דשנים (היא היצואנית הגדולה בעולם בתחום) ודגנים. על פי מחקר שבוצע על ידי ה-OECD על כל עליה של 1% במחיר הדשנים עולה מחיר הדגנים ב-0.2%. אחת הנפגעות העיקריות היא מזרח אפריקה שסומכת על הדגנים הרוסים והאוקראינים עם 80% מהתצרוכת. הקשיים החדשים עלולים להציב 50 מיליון איש בסכנת רעב.

ידיעה מדאיגה נוספת בהקשר זה הגיעה השבוע מהודו. על פי בלומברג, יצאנית האורז הגדולה בעולם שוקלת לאסור לחלוטין על יצוא אורז, וזאת על מנת להילחם בעליית המחירים המקומית. גם פה מי שצפוי להיפגע במיוחד יהיו מדינות עניות באפריקה ואסיה.

מעבר לסבל ולרעב הצפויים לכל כך הרבה בני אדם מהחלשים ביותר בחברה האנושית, ההשלכות הכלכליות עלולות להיות התפרצות אינפלציונית מחודשת. כזכור, מחירי המזון היו אחד הגורמים הראשוניים להתפרצות האינפלציונית הראשונית, וגם כעת הם אחד הגורמים היותר דביקים באינפלציה העולמית במקומות כמו אנגליה, קנדה וארצות הברית. דווקא לאחר שנראה שהאינפלציה הרימה ידיים, מחירי המזון עלולים להעיר מחדש את הדוב מרבצו.  

מיקרו: האלטנרטיבה ההודית

לאחרונה הודו עקפה את סין כמדינה המאוכלסת ביותר בעולם. הודו מתמודדת עם קשיים משלה אבל יש לה שני יתרונות בולטים על פני סין בטווח הארוך – היא דמוקרטיה, ומעולם לא הטילו בה איסורים על הדחף האנושי הבסיסי ביותר של להביא ילדים לעולם, ולכן יש לה מבנה אוכלוסייה טבעי (יותר צעירים ממבוגרים), בהודו רבים גם שולטים בשפה האנגלית, והצמיחה שם חזקה יותר מזו שבסין. הסקטורים המרכזיים במדינה הם הפיננסים, הטכנולוגיה, האנרגיה והצריכה. נראה שהפוטנציאל הגדול ביותר הוא בסקטור הצריכה עקב האוכלוסייה הגדולה שעוד עוברת תהליך מודרניזציה והצמיחה המקומית החזקה.

אם היתרונות האלו מושכים אותך ייתכן שתרצה להיחשף לשוק ההודי עם כמה תעודות סל מעניינות שעוקבות אחר שווקי המניות במדינת הענק.

iShares India 50 ETF , עוקבת אחר מדד הניפטי 50, החשוב ביותר בבורסה המקומית. התעדה תגבה ממכם דמי ניהול גבוהים מדי של 0.89%. תמורת זה היא הציגה תשואה שנתית ממוצעת של 8.7% ב-10 השנים האחרונות ו-17.3% בשלוש השנים האחרונות. חברות הפיננסים מרכיבות כ-37% מהמדד, מניות הטכנולוגיה 13% והאנרגיה 12%.  

iShares MSCI India ETF עוקבת אחר 114 מניות הודיות וגובה על כך 0.64% - גם זה סכום גבוה יחסית. האחזקות הגדולות של החברה הן בתעשיית הפיננסים (26%) הטק (13%), האנרגיה (12%) והצריכה (בסיסית ומחזורית ביחד שמגיעות ל23% מנכסי התעודה). ממוצע התשואה ב-10 השנים האחרונות עומד על 7.73% ובשלוש השנים האחרונות על 16.76%.