יהלומן ניסה לחמוק ממס על 12 מיליון דולר - על התרגיל ועל הפסיקה של בית המשפט

פסק דין מעניין ניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובמסגרתו נדחה על הסף ערעור מס שהגישה יהלומי גפני נגד פקיד שומה גוש דן. החברה, שמנהלה ובעל המניות בה היה יובל גפני ז"ל שנפטר במהלך ההליכים, ניסתה להכיר בהפסדים עסקיים של כ-12 מיליון דולר שנוצרו לטענתה מהשקעות בתשעה מיזמי נדל"ן, רובם בחו"ל - ולקזז אותם מול הכנסותיה בתחום היהלומים. השופט הארי קירש דחה את רוב הטענות וקבע בפסיקה חדה כי הראיות פשוט לא היו שם.

לא פעם נפתח תיק מס גדול עם שאלה פשוטה: מתי בדיוק נכתבו הדברים? במקרה הזה התשובה לא היתה ב-2016 - השנה שבה אמורים היו לקרות כל האירועים - אלא ב-2018, שנתיים מאוחר יותר. הדו"חות הכספיים של החברה ל-2016 נערכו רק ב-2018, לאחר שגפני העביר לרואה החשבון שורה ארוכה של "הוראות לרישום בהנהלת חשבונות", שכולן נשאו את התאריך ה-7 במאי 2018 בכתב יד. אותן הוראות הולידו פקודות יומן רבות, ובהן גם הרישומים השנויים במחלוקת: מחיקת השקעות, מחיקת חובות אבודים ועוד. בית המשפט לא הסתיר את תמיהתו לגבי ההתנהלות הזו.

בין 2007 ל-2017 השקיעה החברה כספים בתשעה מיזמי נדל"ן, בעיקר בחו"ל, בסכום כולל של כ-11.5 מיליון דולר. גפני טען שכל ההשקעות האלה ירדו לטמיון עד סוף 2016, וביקש לנכות את ההפסד כהפסד עסקי. הבעיה היתה שלא היה שום ביסוס לכך. לא פורטה מהות הפרויקטים, לא הובאו ראיות על מצבם הכספי ולא הוסבר מדוע ה"ירידה לטמיון" קרתה דווקא ב-2016. דוגמה בולטת לכך היתה לגבי ההשקעה הגדולה ביותר, שהסתכמה ב-4.6 מיליון דולר. גפני הודה בתצהיר שלו כי הוזרמו כספים לאותו מיזם בגאורגיה גם ב-2017 - שנה אחרי שאמור היה להיכתב ההפסד. "כיצד ניתן לומר כי ההשקעה מומשה בהפסד מוחלט עוד בשנת 2016?", תמה השופט קירש בפסק הדין.

בעיה גדולה נוספת היתה שאיש לא הוכיח שמדובר בפעילות עסקית ולא בהשקעה פסיבית. החברה טענה שהסבה את פעילותה מיהלומים לנדל"ן כבר ב-2007, אך הנתונים בשטח סיפרו סיפור אחר לגמרי: מכירות היהלומים של החברה היו בעלייה מתמדת ומשמעותית עד 2015, וכללו מחזורים שנתיים של עד 27 מיליון דולר. "בפנינו מסקנות שלא נתמכו בראיות של ממש", קבע השופט בהחלטתו, "ולא שוכנעתי כי מדובר בפעילות עסקית נוספת שנוהלה על ידי המערערת, לעומת השקעות פסיביות במיזמים שנוהלו על ידי גורמים אחרים".

• יום הולדת 43 בלי בית, והמתנה: מחיקת כל החובות
• האלמנה תשלם חוב של 245 אלף ש' על הלוואה שנטל בעלה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עוד 17 מיליון דולר חובות לספקים, שהחברה הכריזה בעצמה שנמחלו

הסוגיה השנייה בהיקפה היתה פרדוקסלית אפילו יותר. במאזן של החברה הצטברו חובות לספקי יהלומים בסכום של כ-23 מיליון דולר, שנשארו יציבים לאורך שנים. ב-2016 הכריזה החברה מיוזמתה שכ-16.8 מיליון דולר מהחובות האלה נמחלו, כלומר הספקים ויתרו עליהם. בהתאם לפקודת מס הכנסה, מחילת חוב כזו מהווה הכנסה חייבת במס. בית המשפט לא קיבל את הטענה שלפיה החברה יכולה לבחור בעצמה איזה חלק מהחובות נמחל ואיזה לא. "לא הוברר מדוע 'אפסו הסיכויים' לפירעון מרבית החובות, אך נותר סיכוי לפרוע את המיעוט", נכתב בפסק הדין. עוד טען השופט כי מכיוון שהחברה עצמה הכירה בהכנסה לגבי חלק מהסכום, היה עליה להסביר מדוע אותו כלל לא חל גם על השאר. הסבר שכזה לא ניתן.

בין הסעיפים שנדונו בפסק היה גם עניין החובות האבודים - כספים שחברות יהלומים חייבות לגפני ולא שילמו. פקיד השומה אישר חלק מהחובות ודחה את האחרים. בית המשפט ניתח את מכתב שהגיעה מהיועצת המשפטית של בורסת היהלומים הישראלית, שציין השעיות ואיסורי כניסה של חייבים שונים בשל מה שהיא כינתה "הסתבכות כספית". בסופו של דבר, השופט קיבל חמישה חייבים נוספים שהמשיב דחה, בסכום כולל של כ-903 אלף דולר, וקבע כי על פקיד השומה להתיר הוצאה נוספת בגינם.

• השקיעו בסטארטאפ - ואז גילו בעיה עם המשקיע הראשי
• העביר לה 7,000 שקל, היא חשבה שזו מתנה - האמנם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

פקיד השומה הטיל על החברה גם קנס גירעון. בית המשפט בחר לא להתערב בהחלטה זו, וציין שני נימוקים מרכזיים: ראשית, רואי החשבון של החברה נמנעו לגמרי ממתן חוות דעת על הדו"חות הכספיים של 2016, וציינו שהם לא יכלו לאמת שורה ארוכה של נתונים מהותיים, כולל מלאי, יתרות ספקים, הכנסות והוצאות. שנית, הסכום הכולל של ההפסדים שתבעה החברה (כ-17 מיליון דולר) היה קרוב מאוד לסכום החובות לספקים שהיא עצמה הכירה בהם כנמחלים, ולבית המשפט היה קשה שלא לשים לב לכך.

בשורה התחתונה: הערעור נדחה ברובו, פקיד השומה ייתקן את השומה בהיקף של כ-900 אלף דולר לטובת החברה, והחברה תשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל בתוך 45 יום.