סיפור חייו של וורן באפט - מילד שמכר עיתונים לאגדת ההשקעות של וול סטריט

בבית קטן וצנוע, שנקנה לפני כשישה עשורים תמורת 31 אלף דולר בלבד, בחדריו הפשוטים, התגבש סיפורו של וורן באפט – מנער סקרן עם חלומות גדולים, לצעיר סקרן, למשקיע סקרן שהפך ל"נביא מאומהה", משקיע אגדי שהונו נאמד בכ-170 מיליארד דולר. הבית הזה, עם חלונותיו המיושנים וגינתו המטופחת, אינו רק מקום מגורים; הוא סמל לצניעות ולהתרכזות במטרה העיקרית שהיא לא צבירת הון, אלא בחירה נכונה של מניות. משקיעים מנוסים מכירים זאת, הם לא משקיעים רק בשביל להרוויח, הם משקיעים כדי להצליח. באפט כל יום מחדש רצה להצליח ונשאר תמיד קשוב וחד כפי שהיה בהתחלה - זה כנראה סוד הצלחתו, או לפחות אחד מהסודות המשמעותיים ביותר. 

סיפור חייו של באפט אינו רק סיפור על כסף, אלא על חזון, משמעת, ופילוסופיה שהפכה אותו לדמות מעוררת השראה עבור עשרות אלפים, שטורחים להגיע מדי שנה לאסיפות בעלי המניות של ברקשייר, המכונות בחיבה "וודסטוק לקפיטליסטים". אז כיצד הפך נער שמכר עיתונים וחסך כל סנט לאחד האנשים העשירים בעולם, ומה הופך אותו לדמות כה ייחודית בנוף הפיננסי? 

לידתה של אגדה

באפט נולד ב-30 באוגוסט 1930 באומהה, השני מבין שלושה ילדים ובנם היחיד של לילה (לבית סטאל) והפוליטיקאי הווארד באפט. אביו, ברוקר מניות וחבר קונגרס רפובליקני עם דעות ליברטריאניות, היה זה שהצית את סקרנותו של וורן הצעיר לעולם העסקים. כבר בגיל שבע, כשקרא את הספר "אלף דרכים להרוויח 1000 דולר", וורן התחיל לחלום על עושר. 

הוא לא הסתפק בחלומות: כילד מכר מסטיקים, בקבוקי קולה ועיתונים מדלת לדלת, הוא עבד בחנות המכולת של סבו, וגם ניהל עסק קטן של מכונות פינבול. בגיל 14, הוא השקיע את חסכונותיו ב-40 דונם של קרקע חקלאית, אותם השכיר לחקלאים והפיק רווח. "הייתי מוקסם מהרעיון שכסף יכול לעבוד בשבילי", אמר פעם, כשהתבקש להסביר את התשוקה המוקדמת שלו להשקעות. 

• היום שאחרי באפט - מה תעשה ברקשייר עם קופת המזומנים העצומה שלה?
• ברקשייר האת'וויי מביטה קדימה - האתגר שלאחר עידן באפט

בגיל 15, כבר הרוויח 175 דולר בחודש מחלוקת עיתוני "וושינגטון פוסט" – סכום יפה לאותם הימים – הוא עבד בחריצות ואסף מטבע למטבע. כשהאבא הווארד באפט נבחר לקונגרס, עברה המשפחה לוושינגטון. גם במקום החדש באפט המשיך ללמוד ולפתח את כישוריו, הוא התקבל לאוניברסיטת פנסילבניה בגיל 16, אבל עזב אותה אחרי כשנתיים את התואר שלו במנהל עסקים הוא השלים ב-1950 באוניברסיטת נברסקה. 

באפט האבא, האמין מאוד ברכישת השכלה, והוא דחק בוורן הצעיר להמשיך ללימודי תואר שני. למרבה האכזבה הרווארד לא קיבלה אליה את וורן והוא מצא את מקומו באוניברסיטת קולומביה. מסתבר שמעז יצא מתוק כי בקולומביה מצא וורן את הגורו שלו - בנג'מין גראהם. תחת הדרכתו של המורה גראהם, ספג באפט ערכים רבים שעיצבו בהמשך את פילוסופיית ההשקעות שלו.

הגורו של הגורו

בנג'מין גראהם אבי תורת השקעות הערך לימד את באפט לחפש מניות שנסחרות מתחת לשוויין ההוגן, אבל באפט לקח את הפילוסופיה כמה צעדים קדימה: הוא לא התמקד רק בספרים והמספרים, אלא גם מי צוות הניהול של החברה ומהן היתרונות התחרותיים של המוצרים שלה.

• באפט מול ה-S&P 500 - מי המנצח?
• ענקיות הטכנולוגיה מול מלחמת הסחר: מחזור של 450 מיליארד דולר ברבעון אבל העתיד מעורפל
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

"מחיר הוא מה שאתה משלם, ערך הוא מה שאתה מקבל", אמר לא פעם, ציטוט שהפך לאחד מסימני ההיכר שלו. כשסיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בשנת 1951, הדרך לוול סטריט לא הייתה סלולה. מורו ורבו, בנג'מין גראהם, סירב בהתחלה להעסיק אותו בפירמת ההשקעות שלו, גראהם-נוימן. על פי הביוגרפיה הרשמית של באפט, גרהאם התרשם מאוד מהתלמיד המבריק, אבל דחה את הבקשה להצטרף לצוות בנימוק שהמשרד "מלא גויים" וכי הוא מעדיף לשמור מקומות ליהודים - קבוצה שסבלה באותה תקופה מאפליה תעסוקתית בוול סטריט. גרהאם אפילו יעץ לו לשקול קריירה מחוץ לעולם הפיננסים, בין היתר בשל אותן דעות קדומות שהוא עצמו חווה כיהודי.

באפט חזר מאוכזב לאומהה, ומילא את הזמן בעבודה עבור חברת הברוקרים של אבא שלו, באותה השנה, 1952 נישא לסוזן תומפסון, והקים משפחה. שלוש שנים מאוחר יותר, גראהם שינה את דעתו והציע לוורן להצטרף לצוות. באפט קפץ על ההצעה וארז את עצמו לניו יורק, הזדמנות ששינתה את מסלול חייו. במהלך העבודה בפרימה וורן זיקק את תורת ההשקעה שלו, הוא שילב את העקרונות של גראהם עם תובנות שהגה בעצמו. 

כתבות על פרישת באפט:

> יקבל 1.2 טריליון דולר לידיים: מיהו גרג אייבל, היורש של באפט?

> היום שאחרי באפט - מה תעשה ברקשייר עם קופת המזומנים העצומה שלה?

> באפט יפרוש בסוף השנה; גרג אייבל יוביל את ברקשייר

> באפט על שוק המניות - "הירידות לא היו הזדמנות, זה לא היה שוק דובי באמת"

ב-1956, הוא חזר לאומהה והקים את "שותפות באפט", חברת השקעות שבה ניהל כספים של משקיעים מקומיים. ב-1962, כשהיה בן 30 וכבר החזיק בתואר 'מיליונר', הוא פגש את צ'ארלי מאנגר, שותפו לעתיד. צ'ארלי שכנע את באפט להתמקד בחברות איכותיות עם פוטנציאל צמיחה ארוך טווח, ולא רק במניות זולות. ביחד פיתחו השניים פילוסופיה שהפכה את ברקשייר הת'אוויי, אותה רכש באפט בתחילת אותה השנה, לאימפריית השקעות. ברקשייר, שהייתה במקור חברת טקסטיל כושלת, הפכה תחת ידי באפט לפלטפורמה לרכישת חברות כמו ג'יקו, דיירי קווין, וסיס קנדיס, ולהשקעות במניות של ענקיות כמו קוקה-קולה, אמריקן אקספרס, ואפל. 

מחברת טקסטיל לאימפריית השקעות

וורן באפט רכש את השליטה בברקשייר האת'וויי — אז חברת טקסטיל כושלת — במחיר של כ-8 דולרים למניה. החברה המשיכה להיכשל למרות ניסיונות רבים של לשפר את מצבה, אבל היא הצליחה בזכות הכנסת ההשקעות של באפט לתוכה. מהר מאוד הטקסטיל נעלם, וברקשייר הפכה לחברת החזקות. נכון להיום מניית ברקשייר מסוג A נסחרת בשווי של למעלה מ-809,000 דולר - זה שער המניה הכי גבוה בוול סטריט. 

 איך הצליח באפט להפוך חברת טקסטיל כושלת למכונת השקעות אדירה? אחד המהלכים המרכזיים שביצע היה רכישת חברות ביטוח, ובראשן נשיונל איידנטי, שאיפשרו לו לנצל את ה"ציפה" (float) — אותם כספים שמשולמים על ידי מבוטחים אך טרם הוצאו לתשלום תביעות. הכספים האלו שימשו להשקעות נוספות ובעצם הגדילו תיאורטית ופרקטית את ההון של החברה וייצרו תשואה על התחייבות שאינה נושאת חוב. 

באפט הבין שניתן להשקיע את הסכומים האדירים הללו ולהניב מהם תשואה, כל עוד ניהול הסיכונים נותר הדוק. במשך שנים הוא השקיע את ההון הזה במניות הנסחרות מתחת לשוויין ההוגן - בהתאם לאג'נדת ההשקעות שלו - ובהמשך גם רכש שליטה בחברות שלמות שאת כולן קיבץ תחת מטריית ברקשייר. כיום החברה מחזיקה בבעלות מלאה ביותר מ-65 עסקים, ונסחרת בשווי שוק של למעלה מטריליון דולר. באפט לא רק שינה את גורלה של חברה אחת — הוא שינה את תפיסת ההשקעה כולה, כשהפך את הקצאת ההון לאמנות בפני עצמה.

הצלחותיו של באפט מרשימות: ב-1988, הוא השקיע 1.02 מיליארד דולר בקוקה-קולה, השקעה שהניבה תשואות אדירות ועדיין נמצאת בתיק שלו. ב-2008, הוא רכש 10% מחברת הרכב החשמלי הסינית BYD תמורת 230 מיליון דולר, והשיג תשואה של מעל 500%. הוא השקיע גם בוושינגטון פוסט ב-1973, ובנה קשר קרוב עם המו"לית קתרין גראם, וב-2011 רכש 64 מיליון מניות של IBM תמורת 11 מיליארד דולר. 

באפט יודע גם לטעות

למרות מוניטין של משקיע מבריק, לוורן באפט היו גם טעויות, וכשלונות עסקיים שעליהם הוא נוהג להודות בגלוי. אחת מהטעויות הבולטות שעשה הייתה השקעתו בחברת קונוקו פיליפס בשנת 2008, כאשר מחירי הנפט היו בשיאם. באפט תיאר את התזמון כ"טעות גדולה", וההשקעה הובילה להפסדים של מיליארדי דולרים עבור ברקשייר האת'וויי, במיוחד לאחר שמחירי הנפט צנחו במהלך המשבר הפיננסי העולמי.

טעות נוספת, אותה באפט מכנה "הגרועה ביותר שלי", הייתה רכישת חברת הנעליים דקסטר-שו בשנת 1993 בתמורה ל-433 מיליון דולר במניות ברקשייר. ההשקעה התבררה ככישלון מוחלט, כאשר החברה איבדה את יתרונה התחרותי, וההשקעה הובילה להפסדים משמעותיים, שהתגברו עוד יותר לאור העלייה בערך של מניות ברקשייר מאז.

אפילו רכישת ברקשייר האת'וויי עצמה, נחשבת בעיני באפט לטעות. הוא הודה כי ההחלטה לרכוש את החברה נבעה מרגש של נקמה לאחר שהוצע לו מחיר נמוך מהמצופה למניותיו. באפט העריך כי אילו היה משקיע את הכסף בעסקי ביטוח במקום בברקשייר, הוא היה מרוויח סכום גבוה בהרבה.

בשנת 2005 נקרא וורן באפט להעיד במסגרת חקירה פדרלית שעסקה בעסקת ביטוח בין חברת AIG ל-General Re, חברת בת של ברקשייר. החקירה, שנגעה לחשד למניפולציות חשבונאיות, הסתיימה בפשרה של 92 מיליון דולר ללא הודאה באשמה. "לוקח 20 שנה לבנות מוניטין, וחמש דקות להרוס אותו", אמר באפט, די בכעס על כותרות העיתונים שהלמו בו. 

מעבר להשקעות, באפט ידוע בפילנתרופיה הנדיבה שלו. ב-2006, הוא הדהים את העולם כשהכריז שיתרום 83% מהונו לקרן ביל ומלינדה גייטס, המתמקדת בבריאות עולמית, חינוך, וספריות. מאז, הוא תרם מעל 50 מיליארד דולר, כולל תרומה של 4 מיליארד דולר בשנה האחרונה. הוא גם ייסד עם ביל גייטס  ב-2010 את קרן"הבטחת הנתינה" קרן שמעודדת מיליארדרים לתרום לפחות מחצית מהונם. באפט תרם גם לקרנות שמנהלים ילדיו, סוזי, הווארד ופיטר, ולקרן לזכר אשתו הראשונה, סוזן שמעניקה מלגות לסטודנטים ממעמד נמוך בנברסקה.

וורן באפט ואשתו סוזן תומפסון, שנישאו ב-1952, הביאו לעולם שלושה ילדים – סוזן, הווארד ופיטר – שכל אחד מהם בחר נתיב עצמאי, אבל כולם חולקים ערכים של צניעות, אחריות חברתית ותרומה לקהילה. סוזן אליס, הבכורה, ילידת 1953, עומדת בראש קרן פילנתרופית הקרויה על שם אמה סוזן ופועלת בעיקר בתחומי חינוך, בריאות וזכויות נשים. הווארד גראהם, יליד 1954, הוא חקלאי ופילנתרופ, שמוביל את הקרן הנושאת את שמו ומשקיע בפרויקטים של ביטחון תזונתי וסיוע בינלאומי – וצפוי להתמנות ליו"ר הלא-ביצועי של ברקשייר האת'וויי בעתיד. הבן הצעיר, פיטר אנדרו, יליד 1958, הוא מוזיקאי וסופר, שמקדיש את זמנו לניהול קרן NoVo לקידום שוויון מגדרי ושינוי חברתי. שלושתם, כל אחד בדרכו, מהווים המשך ישיר לערכי ההשקעה, ההגינות והאחריות שבאפט עצמו טיפח לאורך חייו.

לא טיפוס טריוויאלי 

וורן באפט, הוא טיפוס שקשה להכניס למסגרות. מי שנוהג לקום בכל בוקר לביתו הצנוע באומהה ולנסוע לאותו משרד פשוט שבו עבד במשך עשרות שנים, בחר להצטייד דווקא ב-20 חליפות בהתאמה אישית — כולן הוזמנו מרחוק ממעצבת סינית בשם לי גוויליאן, מבלי שפגש בה פנים אל פנים. 

גם חייו האישיים של וורן באפט שזורים בפרטים לא שגרתיים, ולעיתים קרובות נדמים ככאלה שנשלפו מתוך רומן – לא מתוך קורות חייו של איל הון מחויט. הוא נישא לסוזן תומפסון ב-1952, והשניים חלקו זוגיות קרובה, אינטלקטואלית ועמוקה, אך לא נטולת סיבוכים. בשנת 1977 עזבה סוזן את הבית באומהה ועברה לסן פרנסיסקו כדי לטפח קריירה מוזיקלית, בעוד באפט נותר לגור באותו בית צנוע שבו חיו יחד. 

השניים מעולם לא התגרשו, והקשר ביניהם נמשך – מכתבים, שיחות יומיות וביקורים תכופים העידו על חיבה עמוקה שלא דעכה, על אף המרחק הפיזי והזוגי. בצעד יוצא דופן, הייתה זו סוזן שהכירה לו את אסטריד מנקס — מלצרית שקטה ומופנמת שהפכה לבת זוגו ולחלק קבוע בחייו. מערכת היחסים הזו, שהתקיימה בצילו של נישואין מתמשכים אך מופרדים, לא הוסתרה: אסטריד עברה לגור עם באפט, סעדה איתו באירועים ציבוריים, והייתה שותפה מלאה לחייו, כל זאת תוך שמירה על יחסי כבוד הדדיים עם סוזן. 

באפט נהג לשלוח כרטיסי ברכה חתומים על ידי שלושתם: "וורן, סוזי ואסטריד" – מעין הצהרה שקטה אך חד משמעית על סידור החיים הייחודי שלהם. לאחר מותה של סוזן בשנת 2004, נישא באפט לאסטריד בטקס קטן בשנת 2006, כשהוא בן 76.

באפט חי חיים פשוטים בתוך עולם של שפע מודרני. באפט משחק ברידג' בהתמדה עם חברו ביל גייטס, ונהנה לבלות שעות במשחקי קלפים כאילו היה ילד קטן. הוא מעדכן את הסמארטפון שלו עד שהוא כבר לא יכול לעבוד, את הנוקיה המתקפל הוא החזיק שנים אחרי שהגיעו גרסאות משפורות בהרבה. הוא די סולד מטכנולוגיה, משתמש במחשבים אבל אל "מת" עליהם.

למרות סלידתו הידועה מטכנולוגיה, באפט הפתיע את וול סטריט כשרכש ב-2016 נתח משמעותי באפל – השקעה שהפכה לאחת ההחזקות המרכזיות של ברקשייר האת'וויי (אם כי מאז הוא מימש שני שליש מההחזקה). באפט גם ממשיך להתרחק מהזרם המרכזי: אין לו פעילות ברשתות חברתיות, ולמרות שלחשבון ה-X שלו יש מעל מיליון עוקבים – הוא מעולם לא פרסם בו ציוץ אחד. 

פילוסופיית ההשקעה של באפט נראית פשוטה על פני השטח, אך מאחוריה עומדת תובנה עמוקה: הוא מחפש חברות עם יתרון תחרותי מובהק, הנהלה אמינה ומחיר נמוך מהשווי הכלכלי שלהן. הוא לא סוחר – הוא שותף. השקעה מבחינתו היא התחייבות ארוכת טווח, לעיתים אפילו לכל החיים. כפי שכתב לבעלי המניות ב-1996: "אם אינך מוכן להחזיק מניה עשר שנים, אל תחשוב אפילו על להחזיק אותה עשר דקות".

באפט גם דוגל בהליכה נגד הזרם: "תפחד כשאחרים מלאי תאוות בצע, ותהיה חמדן כשאחרים מפחדים". גישתו הוכיחה את עצמה כשבחר שלא להשקיע בחברות טכנולוגיה במהלך בועת הדוט-קום של שנות ה-90, החלטה שזכתה לביקורת בזמנה אבל מהר מאוד התבררה כנבונה כשהבועה התפוצצה. גם בסוף השנה שעברה כאשר ביצע מהלך משמעותי של מכירת מניות התבררה שוב התבונה או שמה תכונת 'ניבוי העתידות' בה ניחן. בסוף 2024 ברקשייר האת'וויי, בראשותו של באפט, מכרה מניות בשווי כולל של כ-134 מיליארד דולר, כולל הפחתה משמעותית בהחזקותיה באפל ובבנק אוף אמריקה . מהלך זה העלה את יתרות המזומנים של החברה לשיא של 334 מיליארד דולר (מאז זה עלה ל-348 מיליארד דולר). 

המהלך של באפט, שבוצע בזמן שמחירי המניות היו בשיאם, גרר תמיהות רבות בהתחלה אבל כיום הוא מלווה בהערכה - הוא הנזיל את התיק השקעות ואמר לכם לפני הקריסה שהמכסים יפילו את השוק - הייתם רק צריכים להקשיב.

וורן באפט, האיש שבילה את חייו בקריאת דוחות כספיים (וגם קצת במשחקי ברידג’), מאמין שההשקעה החשובה ביותר היא לא בשוק – אלא בעצמך. "ההשקעה הטובה ביותר שאתה יכול לעשות היא בעצמך", נהג לומר, כשהוא שב ומדגיש את כוחה של למידה מתמשכת, סקרנות בלתי פוסקת ויכולת להשתפר. המורשת של באפט טמונה באופן שבו שינה את שפת ההשקעות, את התודעה של שוק ההון, ואת כל מה שנחשב להצלחה. גראהם הוא אבי תורת הערך, אבל באפט יישם אותה בהצלחה והפיץ אותה לעולם.  

באפט הפך את "השקעת הערך" מאסטרטגיה שולית יחסית לגישה פופולרית, וטיפח דור שלם של משקיעים על ברכי עקרונות כמו סבלנות, צניעות, משמעת ויושרה. "יושרה היא מתנה יקרה – אל תצפה לקבל אותה מאנשים זולים", כתב פעם, ולא השאיר מקום לספק באשר לקווים המנחים שמובילים אותו. 

כשנשאל מה יקרה ביום שאחרי עידן ברקשייר, השיב באפט בפשטות שמאפיינת רק אותו: "אני רוצה שהכסף שלי יעזור לאנשים שזקוקים לו יותר ממני". זו אולי תמצית הסיפור כולו — לא רק לצבור הון, אלא לדעת גם מה לעשות איתו. באפט הוכיח שאפשר לשנות את העולם בלי רעש וצלצולים. הוא משאיר חותם עמוק לא רק על צגי הבורסה — אלא על הדרך שבה אנחנו חושבים על ערך, אחריות ומשמעות.