מבחן מרכז החיים - תושבות דואלית לתא משפחתי
בעידן הנוכחי, בו אנו חיים בכפר גלובלי קטן, ישראלים רבים מנהלים עסקים בחו"ל. כפועל יוצא, לא אחת הסוגיה הראשונה אשר ניצבת בפני מתכנן המס הינה מקום מושבו של האדם. לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ה 517/04, צייגר משה נ' פקיד שומה אילת) כי יחיד הינו תושב אילת למרות שמקום מושבם של אשתו וילדיו הינו בעיר אחרת. קביעה זו של בית המשפט מפריכה את החזקה של רשות המסים כי מקום מגוריו של אדם הינו בהכרח בחיק משפחתו.
מהחלטה זו ניתן להקיש על אופן יישום המבחנים להגדרת אדם "תושב ישראל". לאמור, יכול שאדם יהא תושב מדינה אחת (או עיר אחת), ואילו משפחתו הקרובה – אשתו וילדיו, תהא תושבת מדינה אחרת (או עיר אחרת). למותר לציין כי למעמד של אדם (האם הוא תושב ישראל, או לאו) השפעה משמעותית על מכלול של אספקטים מיסוים. כך לדוגמה, תושב ישראל חייב במס (בישראל) על בסיס פרסונאלי, ואילו תושב חוץ חייב במס (בישראל) על בסיס טריטוריאלי (והכול בכפוף להוראות אמנות המס עליהן חתומה ישראל).
במקרה הנדון, הנישום גר באזור אילת למעלה מארבעה עשורים. שם נשא לאשה את רעייתו, שם נולדו שני ילדיו, ושם עסקיו. מספר שנים לאחר נישואיו רכשו הנישום ורעייתו בית ברעננה (בנוסף על ביתם שבאילת) ומאז גרים בו דרך קבע אשתו וילדיו, בעוד הנישום עצמו ממשיך בעיסוקיו ובעבודתו בעיר אילת. במשך השבוע מתגורר הנישום בבית המשפחה שבאילת ובחלק מסופי השבוע ברעננה. אין עוררין כי מקום מושבם הקבוע של אשתו וילדיו הינו רעננה.
פקיד השומה טען כי למרות שכל הזיקות של הנישום עצמו הם לעיר אילת ולמרות שמקום עבודתו ועיסוקיו מזה 40 שנים הוא באילת, מקום מגוריו הקבוע הינו רעננה, שכן "מקום מגוריו הקבוע" של אדם הינו בבית משפחתו. לטענת הנישום, הוא נותר תושב אזור אילת - זוהי עיר מגוריו בה ממשיך הוא להתגורר כל ימות השבוע, שם עבודתו, שם עיסוקיו ושם פעילותו החברתית.
בית המשפט בחן את מקום מושבו של הנישום בהתבסס על מבחן "מרכז החיים", כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה (ראה לדוגמה, עמ"ה 218/00, עאסי נ' פ"ש) ובהגדרת "תושב ישראל" שבסעיף 1 לפקודת מס הכנסה. מבחן זה כרוך בשני אלמנטים, כדלהלן: (א) פיזי - היכן מצויות מירב הזיקות של האדם, ו-(ב) סובייקטיבי - מה הייתה כוונתו של האדם והיכן רואה הוא את מרכז חייו.
בית המשפט קובע כי מקום מגורי משפחתו של אדם ו"מכלול חייו המשפחתיים" מהווים נדבכים חשובים ומרכזיים במבחן "מרכז החיים", אולם אין הם המרכיבים היחידים. יש לבחון את מכלול המרכיבים - הזיקה הכלכלית והחברתית, מקום העיסוק הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים, הפעילות החברתית והארגונית וכדומה. כפועל יוצא, מקום מושבם של בני המשפחה הקרובה אינו כשלעצמו מעיד על מקום מושבו של האדם.
לפיכך, נקבע כי במקרה הנדון הנישום הינו תושב אילת, גם לאחר שהעתיקו אשתו וילדיו את מקום מגוריהם לעיר רעננה, ועל כן זכאי, עפ"י סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) תשמ"ה-1985, לזיכוי מס. בהערת אגב, נציין כי הטבת המס הנ"ל לתושבי אילת בוטלה במסגרת תיקון 134 לפקודת מס הכנסה (ס"ח 1892).
הפרכת החזקה של רשות המסים כי מקום מושבו של אדם הינו בבית משפחתו הינה התאמה של מבחן "מרכז החיים" לעידן החדש, עידן בו לא אחת בני זוג חיים במקומות שונים, אם באותה מדינה ואם במדינות שונות. לא בהכרח שמקום מגוריו של אדם זהה למקום מגוריה של משפחתו הקרובה. כך לדוגמה, ייתכן שמקום מושבו של אדם הינו בישוב פיתוח ואילו מקום מושבה של משפחתו הקרובה הינו בעיר אחרת. באופן דומה, יכול שאדם יהא תושב חוץ בעוד משפחתו הקרובה- אשתו וילדיו, תושבת ישראל.
רשימה זו נועדה למסירת מידע כללי בלבד. אין לראות בחומר המתפרסם ברשימה זו משום ייעוץ או חוות דעת כלשהיא. לפני נקיטת צעדים כלשהם אנו ממליצים על קבלת ייעוץ מקצועי.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
