דחיית ערעור בעקבות הגשת ערעור באיחור של 18 חודשים
תקציר רע"א 9088/10 יצחק ברדה נ' פקיד שומה חדרה
תקציר רע"א 9088/10
יצחק ברדה נ' פקיד שומה חדרה
בית המשפט העליון קיבל בקשה לרשות ערעור ודן בה כערעור. עם זאת, בית המשפט דחה לגופו של עניין את הערעור בקובעו כי הערעור נסוב על עניינים עובדתיים אשר ברגיל בית המשפט העליון לא יתערב בהם.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
מדובר בבקשה לרשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר בגדרה נקבע כי אין מקום להיענות לבקשת המבקש להארכת המועד להגשת ערעור על שומות מס שהוצאו לו, לאחר שנקבע כי המערער איחר בשנה וחצי במועד להגשת ערעור על השומות שהוצאו לו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד, ובעקבות זאת נמחק הערעור.
דיון
יש להיענות לבקשת רשות הערעור לדון בבקשה כבערעור, משום שאף על פי שהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד סווגה כ"החלטה אחרת", הרי למעשה החלטתו שלא להאריך את המועד להגשת הערעור על שומות המס לעניין שנות המחלוקת מסיימת למעשה את ההתדיינות שבין בעלי הדין. לפיכך, אין אפשרות להפנות את המבקש לערער על פסק הדין כולו שכן פסק דין שכזה לא יינתן כלל, ואף אין מדובר פה בחוסר יעילות בניהול הזמן השיפוטי - שכן זו ההזדמנות היחידה של המבקש לשנות את ההכרעה בעניינו.
עם זאת, לגופו של הערעור - הרי זה מפרט באופן נרחב מדוע בפועל לא הוצאו שומות לעניין שנות המחלוקת לידי המערער. למעשה עניינו של הערעור הוא תקיפת ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי הנכבד, שאותם קבע לאחר שמיעת ראיות והתרשמות מן העדים השונים, לרבות המערער עצמו. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט העליון לא יתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, אלא בחריגים מוגדרים ומתוחמים היטב.
זאת ועוד - אף לגופם של דברים דומה כי צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בקביעותיו השונות, וכי השומות הומצאו כדין למערער בדואר רשום וחלקן אף נמסרו לידיו בעת שהתייצב במשרדי המשיב. בכך מגיע סופה של ההתדיינות המשפטית בין הצדדים, תוך שהשגותיו המהותיות של המערער על שומות המס של שנות המחלוקת (קרי טענותיו שלפיהן ההכנסות שבמחלוקת כלל אינן שלו אלא של אחיו) - אכן לא התבררו בהליך האזרחי לגופן. עם זאת, בית המשפט העליון אינו סבור כי בעיכוב בהגשת הערעור מדובר ב"זוטי פרוצדורה" כפי שטען המערער, אלא באיחור משמעותי של כ-18 חודשים בהגשת הערעור על השומות הרלוונטיות.
תוצאה.
הערעור נדחה.
בבית המשפט העליון
לפני כב' השופט ח' מלצר
ניתן ב-28.8.2013
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
עבירות מס בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.
ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל
החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.
החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.
רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.
התנגדות חריפה להצעת החוק
ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.
- התרומה הישראלית ששווה לארה"ב מיליארדים כל שנה
- רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.
