ישראל יצאה למתקפה שאליה התכוננה במשך עשורים, וכל תוצאה שהיא פחות מהשמדה של התוכנית הגרעינית האיראנית תהיה לא מקובלת. לא ברור בנקודת הזמן הזה, מה הנזק הכולל לתוכנית הגרעין - כמה התקיפות עיכבו והחזירו את האיראנים לאחור, אבל זה עדיין לא השמדה מוחלטת של תוכנית הגרעין (עדכון: "הגרעין האיראני לא נפגע משמעותית" (בינתיים))

 גם מצב שבו יוצא כל האורניום מאיראן על ידי ארה"ב הוא הישג, אבל צריך כמובן להפנים, בהמשך ללילה האחרון -  לאיראן יש יכולות צבאיות משמעותיות, זאת מדינה גדולה פי כמה וכמה מישראל באוכלוסייה, בשטח, היא לא עוד ארגון טרור. מדברים על מלחמה של שבועות ויהיה לזה מחיר כבד בצד שלנו.

מה יקרה ביום שאחרי ואיך יראה אותו "מזרח תיכון חדש"? האם בעקבות האירועים האחרונים ייעלמו כלא היו יריבויות ישנות בין מדינות? האם תהיה ריצת אמוק של מדינות במזרח התיכון לעבר כינון יחסים עם ישראל? איך תשפיע המלחמה באיראן על הלחימה בעזה ועל מה שמתרחש בלבנון, סוריה, תימן ומדינות אחרות? ואיך ישפיעו האירועים על מעמדה של ישראל באזור ועל הכלכלה שלה?

אחד המאפיינים הבולטים של המזרח התיכון הינו מסכת יריבויות ארוכה בין דתות, עמים, מדינות ואינטרסים שונים. דבר אחד אפשר ללמוד מאלפי שנות היסטוריה של האזור – שום ניצחון מוחץ מצד אחד, ושום הפסד צורב מצד שני, לא שינו באופן מהותי את היחסים ואת היריבויות הישנות. השסעים שמחלקים את המזרח התיכון, הם מגוונים ורבים.

• האם הפסקת האש בין איראן לישראל מתערערת?
• הנאסד"ק ירד ב-0.7%, סירקל זינקה 21%; סולאראדג' המשיכה להתאושש
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

·         שסעים דתיים: הדת השלטת ברחבי המזרח התיכון היא האסלאם, ואולם יש שנאת עולם בין האסלאם השיעי לאסלאם הסוני. זר לא יבין זאת, אבל היריבות הזאת עיצבה את המזרח התיכון, ועל אחת כמה וכמה בעידן המודרני. רשה לראות את שני הזרמים באסלים משנים פאזה וחותרים לשלום. בנוסף יש באזור דתות אחרות – נוצרים דרוזים, עלאווים, זורואסטרים, בהאים ודתות נוספות. גם אלה לא תיעלמנה, וגם לא האיבה אליהן מצד הנהגת האסלאם.  

·         שסעים אתניים: המזרח התיכון, בחלקו הגדול, הוא דובר ערבית. ואולם יש בו מיעוטים אתניים אחרים. מרבית המיעוטים האלה חיים בסוריה, איראן ועיראק. עם המיעוטים הללו ניתן למנות את הפרסים, המהווים מעל 50% מאוכלוסיית איראן. מיעוטים נוספים הם הכורדים; האזארים; הבלוצ'ים; הגושים והטלוויזים. מנהיג איראן, אגב, הוא אזארי ולא פרסי.

·         שסעים אידאולוגיים: מדינות המזרח התיכון מתחלקות בין מדינות שהשלטון בהן מלוכני או דתי, כמו ירדן וסעודיה, וכמוכן איראן, לבין אלה שהשלטון בהן הוא צבאי או סמי דמוקרטי כדוגמת מצריים, לבנון ותורכיה.

• בית המשפט: ארנון בר-דוד יורחק מההסתדרות 90 יום נוספים
• ארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

·         שסעים כלכליים: הפער בין המדינות העשירות לעניות הוא משווע. יש מדינות שהעושר שלהן פשוט מנקר עיניים, ומדינות עניות שלא יכולות להתקיים ללא סיוע חיצוני. חלק מהפערים נובע פשוט ממזל – הימצאו או העדרו של נפט ומשאבים נוספים בשטח המדינה.  חלק נוסף נוסע מניהול כלכלי לקוי וחלק פשוט מריבוי טבעי בלתי נשלט, כמו במצרים.

·         שסעים אסטרטגיים: אחד הנושאים החשובים במזרח התיכון הוא נושא המים. מדינות השולטות במקורות המים, ולצורך העניין גם במקורות של הנהרות באזור, נמצאות ביריבות הולכת וגוברת עם מדינות הנמצאות בהמשך. ככל שיגדל מסור שנות הבצורת ומקורות המים יתמעטו, כך תהפוך הירידות הסמויה ליריבות גלויה, כולל מלחמות שעלולות לפרוץ בגלל מים. דוגמה טובה לכך היא היריבות בין תורכיה לעיראק והיריבות שעלולה בקרוב להפוך למלחמה של ממש בין מצרים ואתיופיה על השליטה במימי הנילוס והשימוש בהם.

היריבויות הללו אינן עומדות להשתנות, ולמרבה הצער הן רק יחמירו. ייתכן שישראל תוכל לסייע בחלק מהמקרים לחלק מהמדינות – כמו למשל בנושא מתקני התפלה, או אנרגיות מתחדשות. יתכן שישראל תעניק סיוע אסטרטגי כזה או אחר. אבל הסיכוי לעידן של שלום אזורי איננו גבוה.

האם יהיה רצון של מדינות במזרח התיכון לכונן יחסים עם ישראל?

השינויים בעקבות המלחמה באיראן לא יהיו מוחלטים. נכון, עשויה להיות מוכנות גדולה יותר של מדינות שונות לקשור יחסים עם ישראל. אבל הנכונות הזאת היא נזילה, משום שהרצון של מנהיגים לקשר עם ישראל איננו עולה בקנה אחד עם הסנטימנט בתוך המדינה. בירדן וגם במצרים, שתי מדינות הנמצאות בשלום עם ישראל מזה עשרות שנים, יש שנאה לישראל בקרב העם. מעבר לכך, התהליכים האלו לוקחים זמן ויש הרבה אינטרסים זרים וסמויים ומנוגדים. מעבר לכך, יש חשיבות גדולה לפתרון בעזה. מדינות המפרץ ידחפו לנורמליזציה רק במקביל לפתרון של עזה. אז לא בטוח כלל שתהיה ריצה להסכמי שלום חדשים. צפויה, במקרה הטוב, כוונה לנורמליזציה כשסעודיה היא הגורם החשוב והמשמעותי ביותר.

איך תשפיע המתקפה על הלחימה בעזה, יהודה ושומרון  ועל יחסי ישראל עם מדינות אחרות?

מאז 7 באוקטובר, החמאס נתמך הלכה למעשה על ידי מדינות שונות, כאשר מי שהעניקה לחמאס את הסיוע האסטרטגי המשמעותי ביותר היא איראן. חיזבאללה, שליחה של איראן, אימן למעשה את לוחמי החמאס. חלקם אפילו זכו להתאמן באיראן עצמה. גם חלק משמעותי מאמצעי הלחימה שנמצאו בעזה הוברחו אליה על ידי איראן ושלוחיה. איראן השקיעה גם לא מעט כסף בחמאס. מדינה נוספת שסייעה ומסייעת לחמאס גם היום היא קטאר, ששליטיה עושים כל שסיכולתם לשמור על שרידות החמאס. 

התקיפה באיראן מהווה פגיעה מוראלית קשה בחמאס. עם זאת, ספק אם הפגיעה הזאת תגרום לחמאס להסכים להגירה להסכם של החזרת החטופים תמורת הגירה מרצון של מנהיגי הארגון. מדובר על אנשים בעלי אמונה דתית עמוקה, מה שעלול להקשיח את עמדתם ולגרום לכך שישראל תצטרך להילחם כל הדרך עד להפלת החמאס. עניין אחר הוא ביחס לחלופה לשלטון צבאי ישראלי בעזה. עם כל החסרונות של שלטון צבאי בעזה, אין בינתיים חלופה ראויה. הרשות ה"פלשתינית" איננה אופציה, ואין בעזה כוח אחר מלבד החמאס שיכול לקחת על עצמו את השליטה ברצועה.

גם ביהודה ושומרון ישראל צריכה להמשיך את מה שהתחילה בו לפני התקיפה באיראן – ניקוי יסודי של קיני הטרור .הרשות ה"פלשתינית" חדלה למעשה לתפקד. האם המתקפה באיראן שינתה משהו? התשובה היא, כמובן, שלילית. מבחינתם המציאות לא השתנתה, וגם לא ההתנהלות שלהם.

בלבנון, לעומת זאת, יש סיכויים טובים לשינוי חיובי. חיזבאללה כבר לא מהווה כוח משמעותי, ויש סיכוי טוב שהוא יפורק מחלק משמעותי מהנשק שלו. בהעדר תמיכה איראנית אין לארגון הזה תקומה, אם לא ימצא מקורות מימון חדשים. בהתאם, ממשלת לבנון עשויה למתן את היחס שלה לישראל. אבל על הסכם שלום אין מה לדבר, אלא אם יווצרו נסיבות ייחודיות, או שנשיא ארה"ב יעניק למנהיגי לבנון סיבה מספקת להסכם.

גם עם סוריה המצב לא בהכרח ישתנה בצורה קיצונית. תהיה רגיעה ארוכה, אבל ההגמוניה בסוריה פשוט תעבור מאיראן, שמעמדה ירד, לטורקיה, שרואה עצמה כמעצמה אזורית ואפילו עולמית. לכן ישראל תהיה חייבת להחזיק, לאורך שנים רבות קדימה, רצועת ביטחון הן בלבנון והן בסוריה.

יש מדינות שעדיין לא ברור מה יתחולל בהן כשאיראן לא תהיה בסביבה. אני מעריך שבמדינות כמו תימן ועיראק, שלכל אחד מהן בעיות פנימיות משלה, פשוט יפרצו עימותים שמי שינצח בהם, אם יהיה כזה, יזכה בשלטון. מדינות שכבר מצויות כיום בהסכמים מדיניים עם ישראל, לא ימהרו לפרקם, שכן עבורם הסכם עם ישראל הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב. יהיו אפילו עוד מדינות שיצטרפו להסכם, אבל זאת לא תהיה ריצת אמוק אלא יותר הליכה איטית יותר או איטית פחות. גם במדינות צפון אפריקה, ההתנהלות תהיה דומה ולא יהיה תוך ארוך בדרך לחתימת הסכמי שלום עם ישראל.

המלחמה באיראן עשויה לסמן את ישראל כמעצמה אזורית. עם זאת, אני מאמין שתהיינה מדינות שתאתגרנה את ישראל, גם אם לא בתקופה הקרובה. מצרים וישראל עדיין נמצאות על מסלול התנגשות, וגם סוריה וישראל לא תהפוכנה לידידות נפש. עיראק, שעשויה לזכות לחירות בלתי צפויה בעקבות היחלשות איראן בזכות ישראל, גם היא לא תמהר לשלום איתנו. לרוב, האינטרסים הפנימיים גוברים על הרצון של מנהיגים.

איך תושפע כלכלת ישראל  מהאירועים האחרונים?

ישראל מנהלת מלחמה באיראן כשהיא עדיין בחזית בעזה, וגם חזית יהודה ושומרון איננה שקטה. המלחמות האלו עולות הרבה כסף וזה יכביד כמובן על תקציב המדינה. עם זאת, אחרי שישקע אבק המלחמה, צפויה התאוששות  כשצריך לשים דגש להרחבת התעשיות הביטחוניות שהפעילות שלהן בשנה וחצי האחרונות זינקה לאור ההצלחות המרשימות בהתקפה ובהגנה. גם ההייטק שממשיך לצמוח באופן ניכר יגדיל את קצב הצמיחה. הסרת האיום האיראני, והגעה לפתרון בעזה, עשויים גם להחזיר את שגרת התיירות. למעשה, המצב הנוכחי של הכלכלה מפתיע לטובה. אנחנו המלחמה כבר שנה ושמונה חודשים ובכל זאת הכלכלה במצב טוב. זאת הפתעה גדולה, וזה מבטא את העוצמה של המשק והיכולת של הכלכלה לעבור תקופות קשות וכן את הפוטנציאל ליום שאחרי.  

ביום שאחרי, חשוב להדגיש חלק גדול מהבעיות העמוקות שלנו יישאר וצריך גם להבין שכל עוד הרצון של האיראנים להשמיד אותנו קיים, אז הם ימשיכו לאתגר את הקיום שלנו, לתחזק פרוקסים מסביבנו, לנסות לפתח יכולות גרעיניות. במקביל הבעיות מול עזה ואיו"ש, לא הולכות לשום מקום. השאלה הגדולה ביום שאחרי היא לגבי הבעיה הפנימית. בשנתיים וחצי האחרונות נוצר קרע ושסע פנימי שמייצר כאן תחושה של שני עמים. זה האיום הבאמת גדול על ישראל.