פישר ממשיך לחתוך: הוריד את הריבית ב-0.25% לרמה הנמוכה אי פעם בישראל

כעת עומדת הריבית על 0.5% בלבד. בהודעה נכתב, כי "בחודש האחרון המשיכו להגיע נתונים המצביעים על החרפת המיתון. אוריאל לין: "הפחתת הריבית היא צעד חסר משמעות שמיצה את עצמו"
יוסי פינק |

סטנלי פישר, נגיד הבנק המרכזי בישראל, הפחית היום את הריבית במשק הישראלי לחודש אפריל בשיעור של 0.25% והעמידה על 0.5% בלבד. מדובר בריבית הנמוכה אי פעם בישראל.

שלושה גורמים עיקריים עמדו ברקע להחלטת בנק ישראל:

1. בחודש האחרון המשיכו להגיע נתונים המצביעים על החרפת המיתון בפעילות הכלכלית העולמית והמקומית. עודכנו כלפי מטה התחזיות להיקפי הפעילות והסחר העולמיים. על רקע זה, עדכן בנק ישראל כלפי מטה את תחזית הצמיחה למשק הישראלי ל- 1.5%-. השלכות המשבר העולמי באות לידי ביטוי, בין היתר, בירידה בייצוא ובביקושים המקומיים.

2. מגמת הירידה באינפלציה שנרשמה בחודשים האחרונים, נמשכה גם בפברואר. תחזיות האינפלציה ל-12 החודשים הבאים של החזאים ואלו שנגזרות משוק ההון נמצאות מתחת לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים. יחד עם זאת, נעצרה מגמת הירידה במחירי הסחורות שאפיינה את החודשים האחרונים.

3. המדיניות המוניטארית המרחיבה של בנקים מרכזיים בעולם נמשכה, והצפיות בשוק ההון הן להמשך ההרחבה המוניטארית של בנקים מרכזיים בעולם. חלק מהבנקים המרכזיים שטרם הגיעו לרמות ריבית אפסיות ביצע הפחתות בריבית. כמה מאלו שכבר הגיעו לרמות ריבית אפסיות מפעילים כלים מוניטאריים נוספים שנועדו להקל על תנאי האשראי לצרכנים ולעסקים.

אוריאל לין: "הפחתת הריבית היא צעד חסר משמעות שמיצה את עצמו"

נשיא איגוד לשכות המסחר אמר בתגובה לפרסום הריבית כי "הפחתת הריבית היא צעד חסר משמעות שמיצה את עצמו". כך אמר הערב נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, בתגובה לפרסום שיעור הריבית במשק.

לין ממליץ כי בנק ישראל יתמקד במערכת המימון החוץ בנקאית ובחיזוקה."על בנק ישראל לפעול להרחבת היצע האשראי במשק, בכדי לסייע לעסקים, על ידי העמדת מקורות מימון מבנק ישראל גם לגופי מימון חוץ בנקאיים, דוגמת חברות הפקטורינג, כפי שמקבלת המערכת הבנקאית".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למחוק את העתירה נגד הביטוח הלאומי

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.