נתוני הלמ"ס: ת"א, פ"ת, חולון, נתניה ורחובות נהנו השנה מהגירה חיובית, לעומתן באשדוד, ירושלים וחיפה הייתה הגירה שלילית

כחמישית מהאוכלוסייה היהודית גר במחוז ת"א, ואילו במחוז הצפון פחות מ-10%
איריס בר טל |

ערב ראש השנה תשס"ט , מונה האוכלוסייה בישראל כ- 7,337,000 נפש: כ- 5,542,000 יהודים, כ- 1,477,000 ערבים וכ- 318,000 "אחרים". כך עולה מאומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

עוד עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי כמחצית מאוכלוסיית היהודים מרוכזת באזור מרכז הארץ. מתוכם 27.8% במחוז המרכז וכ-20.7%0.7במחוז תל אביב. בולט במיוחד האחוז הנמוך של היהודים במחוז הצפון (מתחת ל-10%).

לעומת זאת, האוכלוסייה הערבית מרוכזת בפריפריה:כ- 45% במחוז הצפון ו כ- 11% במחוז הדרום.

מחוז המרכז הוא המחוז בעל מאזן ההגירה הפנימית החיובי הגבוה ביותר מבין המחוזות בשנת 2007, כמו גם בעשור האחרון ובזה שלפניו. למחוז נרשמה תוספת אוכלוסייה של 12,600 נפש במהלך 2006. מאזן ההגירה של אזור יהודה והשומרון גם הוא חיובי, אם כי מסתמנת בו ירידה: תוספת של 4,900 נפש בהשוואה ל-5,100 בשנת 2006.

בשאר המחוזות המאזנים היו שליליים. בולט במיוחד מאזן ההגירה השלילי ממחוז ירושלים - 6,100 נפש, המאזן השלילי הגבוה ביותר מאז סוף שנות ה-90.

מבין 5 הערים הגדולות (המונות מעל 200,000 תושבים) מאזן הגירה חיובי נרשם בתל אביב-יפו בלבד (500 נפש). בראשון לציון מאזן ההגירה הוא אפס, כלומר מספר הנכנסים שווה למספר היוצאים. שאר הערים סבלו ממאזן הגירה שלילי: אשדוד פחות 400 נפש, ירושלים פחות 6400 נפש ובחיפה פחות 2,200 נפש.

מבין 9 הערים המונות בין 100,000 ל-199,999 נפש, היה מאזן הגירה פנימית חיובי בפתח תקווה, בחולון, בנתניה וברחובות. בשאר הערים בקבוצה זו מאזן ההגירה שלילי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.