נתוני הלמ"ס: ת"א, פ"ת, חולון, נתניה ורחובות נהנו השנה מהגירה חיובית, לעומתן באשדוד, ירושלים וחיפה הייתה הגירה שלילית
ערב ראש השנה תשס"ט , מונה האוכלוסייה בישראל כ- 7,337,000 נפש: כ- 5,542,000 יהודים, כ- 1,477,000 ערבים וכ- 318,000 "אחרים". כך עולה מאומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עוד עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי כמחצית מאוכלוסיית היהודים מרוכזת באזור מרכז הארץ. מתוכם 27.8% במחוז המרכז וכ-20.7%0.7במחוז תל אביב. בולט במיוחד האחוז הנמוך של היהודים במחוז הצפון (מתחת ל-10%).
לעומת זאת, האוכלוסייה הערבית מרוכזת בפריפריה:כ- 45% במחוז הצפון ו כ- 11% במחוז הדרום.
מחוז המרכז הוא המחוז בעל מאזן ההגירה הפנימית החיובי הגבוה ביותר מבין המחוזות בשנת 2007, כמו גם בעשור האחרון ובזה שלפניו. למחוז נרשמה תוספת אוכלוסייה של 12,600 נפש במהלך 2006. מאזן ההגירה של אזור יהודה והשומרון גם הוא חיובי, אם כי מסתמנת בו ירידה: תוספת של 4,900 נפש בהשוואה ל-5,100 בשנת 2006.
בשאר המחוזות המאזנים היו שליליים. בולט במיוחד מאזן ההגירה השלילי ממחוז ירושלים - 6,100 נפש, המאזן השלילי הגבוה ביותר מאז סוף שנות ה-90.
מבין 5 הערים הגדולות (המונות מעל 200,000 תושבים) מאזן הגירה חיובי נרשם בתל אביב-יפו בלבד (500 נפש). בראשון לציון מאזן ההגירה הוא אפס, כלומר מספר הנכנסים שווה למספר היוצאים. שאר הערים סבלו ממאזן הגירה שלילי: אשדוד פחות 400 נפש, ירושלים פחות 6400 נפש ובחיפה פחות 2,200 נפש.
מבין 9 הערים המונות בין 100,000 ל-199,999 נפש, היה מאזן הגירה פנימית חיובי בפתח תקווה, בחולון, בנתניה וברחובות. בשאר הערים בקבוצה זו מאזן ההגירה שלילי.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
