ביל גרוס: 250 מיליארד דולר מחכים בסיבוב לכלכלה האמריקנית

מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם, פימקו אומר היום: "הגופים המוסדיים שכותבים מכשירי הגנה מפני חדלות פרעון של התחייבויות עלולים לספוג הפסדי עתק"
שהם לוי |

עסקאות הביטוח המסייעות לפירמות להגן מפני הסיכון כי חברה מסויימת לא תוכל לעמוד בהתחיבויותיה כלפי בעלי החוב, עלולות להניב הפסדים של כ-250 מיליארד דולר במהלך השנה, כך אומר היום מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם – ביל גרוס. הצד שתופר את עסקת ההגנה, לרוב בנקים וגופים פיננסים צפוי לספוג את ההפסדים כתוצאה מהערכות להתפשטות משבר האשראי לתוך כותלי הפירמות היצרניות.

"עסקאות ההגנה הידועות בשם Credit-default swaps, הן אולי המכשיר השערורייתי ביותר שקיים כיום," אומר ביל גרוס באתר החברה הרשמי שלו. המערכת הבנקאית המודרנית נוהגת להחמיר עם דרישות הרזרבות הדרושות עבור הגופים המוסדיים ומקדמות מכתב שרשרת, סכימה של פירמידה ממונפת, המבוססת על מקרים בהם לא נותרת רזרבה כלל", מוסיף גרוס.

"הפדרל ריזרב כנראה יקצץ את שיעורי הריבית ל-3% באמצע השנה מ-4.25% (שיעור הריבית כיום), זאת ברקע למחיקות העתק שרושמים בנקי ההשקעות – מסייעים בין היתר להאטה בכלכלה הגדולה בעולם," מוסיף גרוס. שוק החוזים לעסקאות הסוואפ זינק לשיעור של 45.5 טריליון דולר במהלך המחצית הראשונה של השנה שעברה, לעומת 632 מיליארד דולר בלבד בחודש יוני 2001, זאת על פי ארגון נגזרי ה- Swaps.

עסקאות הקרדיט-דאפולט סוואפס הן מכשיר פיננסי המבוסס על אגרות חוב והלוואות המשמשים לביצוע ספקולציות באשר ליכולת של חברה לעמוד בהתחייבויתיה. רוכש האגרת משלם סכום המצדיק בעיניו את הסיכון לחדלות פרעון החוב אותו הוא מחזיק. במידה וחלה עלייה בפרמיות הביטוח של עסקאות מעין אלה, ניתן לראות אינדיקציה להתדרדרות במוסר התשלומים, ירידה תבשר על ההפך.

גרוס מסביר את המסקנה שלו כאשר הוא מתבסס על מספר הנחות: "ההערכה שלי היא ששיעורי חדלות הפירעון לאגרות חוב קואופרטיביות ישיגו ממוצע היסטורי של 1.25%, או 500 מיליארד דולר של חוזים יתפרו בהתאמה, העלולים להביא להפסד של 250 מיליארד דולר לקבוצה שכתבה את מכשירי הנגזרים מסוג זה. כידוע הצד שכותב את החוזה מניח כי שוק החוב יתאושש."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.