ביל גרוס: 250 מיליארד דולר מחכים בסיבוב לכלכלה האמריקנית

מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם, פימקו אומר היום: "הגופים המוסדיים שכותבים מכשירי הגנה מפני חדלות פרעון של התחייבויות עלולים לספוג הפסדי עתק"
שהם לוי |

עסקאות הביטוח המסייעות לפירמות להגן מפני הסיכון כי חברה מסויימת לא תוכל לעמוד בהתחיבויותיה כלפי בעלי החוב, עלולות להניב הפסדים של כ-250 מיליארד דולר במהלך השנה, כך אומר היום מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם – ביל גרוס. הצד שתופר את עסקת ההגנה, לרוב בנקים וגופים פיננסים צפוי לספוג את ההפסדים כתוצאה מהערכות להתפשטות משבר האשראי לתוך כותלי הפירמות היצרניות.

"עסקאות ההגנה הידועות בשם Credit-default swaps, הן אולי המכשיר השערורייתי ביותר שקיים כיום," אומר ביל גרוס באתר החברה הרשמי שלו. המערכת הבנקאית המודרנית נוהגת להחמיר עם דרישות הרזרבות הדרושות עבור הגופים המוסדיים ומקדמות מכתב שרשרת, סכימה של פירמידה ממונפת, המבוססת על מקרים בהם לא נותרת רזרבה כלל", מוסיף גרוס.

"הפדרל ריזרב כנראה יקצץ את שיעורי הריבית ל-3% באמצע השנה מ-4.25% (שיעור הריבית כיום), זאת ברקע למחיקות העתק שרושמים בנקי ההשקעות – מסייעים בין היתר להאטה בכלכלה הגדולה בעולם," מוסיף גרוס. שוק החוזים לעסקאות הסוואפ זינק לשיעור של 45.5 טריליון דולר במהלך המחצית הראשונה של השנה שעברה, לעומת 632 מיליארד דולר בלבד בחודש יוני 2001, זאת על פי ארגון נגזרי ה- Swaps.

עסקאות הקרדיט-דאפולט סוואפס הן מכשיר פיננסי המבוסס על אגרות חוב והלוואות המשמשים לביצוע ספקולציות באשר ליכולת של חברה לעמוד בהתחייבויתיה. רוכש האגרת משלם סכום המצדיק בעיניו את הסיכון לחדלות פרעון החוב אותו הוא מחזיק. במידה וחלה עלייה בפרמיות הביטוח של עסקאות מעין אלה, ניתן לראות אינדיקציה להתדרדרות במוסר התשלומים, ירידה תבשר על ההפך.

גרוס מסביר את המסקנה שלו כאשר הוא מתבסס על מספר הנחות: "ההערכה שלי היא ששיעורי חדלות הפירעון לאגרות חוב קואופרטיביות ישיגו ממוצע היסטורי של 1.25%, או 500 מיליארד דולר של חוזים יתפרו בהתאמה, העלולים להביא להפסד של 250 מיליארד דולר לקבוצה שכתבה את מכשירי הנגזרים מסוג זה. כידוע הצד שכותב את החוזה מניח כי שוק החוב יתאושש."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.