מתנות רבותי מתנות: שווי השי הממוצע לחג - 400 שקלים
"ברוב מפעלי התעשייה יחלקו היום את השי לחג; 69% מהמפעלים יעניקו תלושי שי כאשר שווי השי הממוצע לעובד בתעשייה יעמוד על כ-400 שקל – גידול של 5% לעומת ראש השנה אשתקד", כך מוסרת היום ד"ר מיכל סגל, יו"ר מטה כחול-לבן בהתאחדות התעשיינים.
ברוב מפעלי התעשייה יחלקו היום את השי לחג, כך עולה מבדיקה שערך מטה כחול לבן בהתאחדות התעשיינים בקרב עשרות מפעלים. מהבדיקה מתברר, כי המפעלים נוהגים לחלק את השי כ-10 ימים בממוצע לפני החג.
סגל, שהיא גם מבעלי מפעל סהל אלובין, מציינת כי מהבדיקה מתברר ש-69% מהמפעלים יעניקו לעובדיהם תווי קניה, זאת בדומה לאשתקד. 6% יעניקו צ'ק או כסף מזומן ו-31% יעניקו מוצרים שונים כגון: אריזות ממתקים, יין , דבש, כלי בית, סט מגבות ועוד, זאת לעומת 13% אשתקד. (יצויין , כי האחוזים מסתכמים ביותר מ-100, שכן ישנם מפעלים המעניקים תווי קניה ומוצרים).
סגל מציינת, כי עוד עולה מהבדיקה, כי השווי הממוצע של השי לעובד בתעשייה עומד השנה על כ-400 שקל - גידול של 5% לעומת ראש השנה אשתקד.
כן מתברר מהבדיקה, כי ב-86% מהמפעלים מחליט המנכ"ל על השי לעובדים, ב-62% מחליט מנהל כוח האדם וב-14% מהמפעלים מחליט הוועד על השי לחג, (יצוין כי האחוזים מסתכמים ביותר מ-100 שכן במספר מפעלים מתקבלת ההחלטה במשותף).
סגל קוראת לציבור העובדים בתעשייה ובמשק לנצל את תווי הקנייה לרכישת מוצרים מתוצרת כחול-לבן בלבד. להערכתה , אם תווי הקניה לחג ינוצלו לקניות תוצרת הארץ בלבד, יביא הדבר לתוספת של כ-1,600 מקומות עבודה בתעשייה ובמשק.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
