ועדת חוקה, חוק ומשפט, לא תאפשר למשטרה לנהל מאגר מידע הכולל נתונים על משתמשי חברות הטלפוניה בארץ, ובמקום זאת תציע להקים ממשק גישה משותף למאגרי 12 חברות התקשורת - מעין מנוע חיפוש שיקל על המשטרה, בהשגת פרטים על התקשרויותיהם ותנועותיהם של אזרחים - כך אמר יו"ר הוועדה, פרופ' מנחם בן ששון, בראיון ל-The People.

בן ששון הגיב על ביקורת שנמתחה כלפיו וכלפי חברי הוועדה שאפשרו את קידום הנושא - שיסדיר את הכללים להעברת נתוני תקשורת למשטרה וייצור מאגר נתונים ענק - במהלך ישיבות רבות, ללא התייחסות מספיקה לנושאי צנעת הפרט. הוא אמר כי כל גישה אל מנוע החיפוש תהיה מבוקרת, כיוון שלא מדובר במאגר מידע שהמשטרה תנהל אותו - אלא בממשק למאגרי מידע קיימים.

ביום ראשון השבוע התכנסה הוועדה לישיבה עשירית שעסקה בנושא, במטרה להגיע לסיכום ולהסדרת סעיף 43 בפקודת סדר הדין הפלילי. לדברי ח"כ בן ששון, המשטרה מבקשת לאפשר לה גישה חופשית למאגרים, כדי שתוכל להגיב במהירות ולבצע חקירת פשעים חמורים, ואילו האגודה לזכויות האזרח מתנגדת להקמת מאגר, בטענה שהוא יגרום לפגיעה חמורה בפרטיות. "מערכת כזו, שהגישה אליה תהיה פרטנית, לחוקר מסוים ולפי צו מסויים של שופט לצורך מסויים, ולא בבעלות המשטרה - יכולה לאזן באופן סביר בין שתי הקצוות", אמר.

הדיונים של הוועדה עוסקים בתיקון לפקודת סדר הדין הפלילי, שיסדיר את הכללים להעברת נתוני תקשורת למשטרה. המשטרה ביקשה להקים אצלה מאגר, שיכלול את היכולות והנתונים הבאים: חיפוש 144 (מספר לפי שם וכתובת), חיפוש 441 (שם וכתובת לפי מספר), כולל כל המספרים החסויים; מספרי הברזל (המספרים החקוקים במכשיר) של כל ציוד הקצה - מכשירי טלפון קוויים וניידים, כרטיסי סים (כרטיסים חכמים של טלפונים סלולריים), מחשבים ומודמים; כל כתובות האינטרנט בישראל וכל אנטנות הסלולרי בישראל ותחומי הכיסוי שלהן.

לדבריו, "החוק נועד לתת בידי הממשלה כלים אפקטיביים במלחמה בפשע מאורגן ומתוחכם, המשתמש בטכנולוגיות המתוחכמות ביותר. אנחנו רוצים לתת למשטרה כלים סבירים למענה לאתגרים הללו, יחד עם שמירה על זכויות אזרח וההגנה על הפרטיות וזכויות הקניין של חברות הטלפוניה". הוא הוסיף, כי "כל גוף מנסה להגדיר את החששות שלו ואת הצרכים שלו. התקדמנו בחלק מהסעיפים, כגון כמה משלמים לחברות, לאיזה סוג של עבירות אפשר יהיה לקבל את החומר, לאיזה סוג של עבירות תוכלנה חברות התקשורת לסרב, וכמובן הסעיף החשוב ביותר - מהי הטכנולוגיה הנאותה. לפיכך, לא יוקם מאגר, אלא שחוקר מוגדר, עם צו של שופט לתכלית מוגדרת, או לצורך הצלת חיים וחקירת צורך – (דברים שיש בהם דחיפות מיוחדת) ייכנסו בצורה מקוונת למאגר". כך, הסביר ח"כ בן ששון, אפשר יהיה לייעל את החיפוש, "שהיום כרוך במאמצים רבים ובחיזור אחר 12 חברות".

הנתונים שתורשה המשטרה לקבל, אמר בן ששון, הם מאגרי 144, 441 (כתובתו ושמו של אדם לפי מספר הטלפון שלו), אנטנות ומיפויים, וכן CELL ID. "כל המהלך הוא מידתי, הוא נעשה עם ארגוני זכויות האדם, לשכת עורכי הדין האגודה לזכויות האזרח ועם גורמי האכיפה מצד שני. ועדת החוקה לא עושה עבודה בלי להתייעץ עם הגופים השונים", הדגיש.

"אין רציונל בין צרכי החקירה לנתונים המבוקשים"

עו"ד סיגל שהב מהאגודה לזכויות האזרח אמרה, כי "מדובר במאגר נתונים אדיר ומאוד פוגעני. במאגר תהיה למשטרה גישה למידע רב מאוד על אנשים שאין להם כל קשר לעבריינות". לדבריה, הצעת החוק שהאגודה לזכויות האזרח וגופים נוספים, מתנגדים לה - נותנת למשטרה שלושה כלים: יכולת בקשה, עם צו שופט, לקבל נתוני תקשורת על חשודים; יכולת קבלת נתוני תקשורת אלו, במקרים מיוחדים, ללא צו, למשך 24 שעות; והקמת מאגר נתונים קבוע, אשר יימצא בידי המשטרה.

"להצעת החוק אין כל היגיון. לא מתקיים רציונל בין צורכי החקירה המשטרתיים, לבין נתוני התקשורת אותם מבקשת המשטרה", אמרה שהב בראיון ל-DailyMaily, "מה שהמשטרה מבקשת, הוא נתונים רבים, שחלקם לא קשורים, או קשורים באופן חלקי לחקירה של פשע ספיציפי. כך לדוגמה, קבלת נתונים על שירותי תקשורת כמו 'עקוב אחרי', פרטי כרטיסי אשראי, נתונים אודות הרגלי הגלישה של האזרחים. מדוע המשטרה צריכה לדעת את כתובת ה-IP של החשוד, שעה שהיא מחפשת אחריו באמצעות איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו? סיפרנו זאת לוועדת חוקה, חוק ומשפט - חברי הוועדה כלל לא היו מעודכנים על כך".

"נמשיך להילחם נגד הצעת החוק", אמרה עו"ד שהב, "והצענו לחברי הוועדה הצעות חלופיות, כיצד לייעל את עבודת המשטרה, למשל בפנייתה ל-12 גופי תקשורת במדינה, מבלי לפגוע בצנעת הפרט, ולמרות זאת - לסייע לה במלחמתה בפשע. יש דרכים רבות לעשות זאת, למשל באמצעות בקרת גישה של החוקרים, בקרת גישה למידע אותו הם מבקשים, חיתוכי רוחב של המידע, עריכת מניפולציות על המידע, ואמצעים טכנולוגיים נוספים - כך שלא תיפגע זכותם של אזרחים לפרטיות."

ח"כ איתן: "מודאג מחברות הטלפוניה, לא מהמשטרה"

ח"כ מיכאל איתן, חבר הוועדה, אמר כי יש להבין את הצורך של המשטרה בהתמודדות עם הפשיעה, אך עוד לפני כן, יש להיות מוטרדים מעצם צבירתו של מידע רגיש על כל אזרחי המדינה בידי חברות פרטיות. "יש לי תחושה שהחברה הישראלית אינה ערוכה להתמודד עם שלל הבעיות החדשות", אמר ח"כ איתן, "מדובר בהיבטים עקרוניים של זכות הקניין על מידע שנצבר בחברות ענק, שקהל לקוחותיהן מונה מאות אלפים ולעיתים מיליוני בני אדם. יש גם היבטים של המגבלות על דרכי השימוש במידע ועל מטרות השימוש בו, רמת הפיקוח עליו, ואכיפת החוק על המידע הזה".

"לפני שאנו מוטרדים משימושים פסולים שעלולים לעשות שוטרי משטרת ישראל במידע", אמר ח"כ איתן, "עוד לפני שאנו מוטרדים משופטים שיתנו אישורים לקבלת מידע שונה ללא שום בקרה וללא ניד עפעף - ראה את הקלות הבלתי נסבלת שבה המשטרה מקבלת אישורים להאזנות סתר, קל וחומר בעת שביקשו נתונים מחברות התקשורת - ואף לפני שאנחנו מבקשים להקים מנגנוני ביקורת על המשטרה ואופן השימוש במידע, עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו את כל שנדרש על מנת לפקח בצורה אפקטיבית על המידע הזה, שנמצא בבעלותם ה'פרטית' של גורמים מסחריים. אני לגמרי לא בטוח שאנחנו יכולים לישון בשקט בהקשר זה".

מה הפתרון?

"החברה הישראלית צריכה להקצות משאבים, על מנת להעצים את הבקרה והפיקוח על מאגרי מידע לרבות על המניפולציות שניתן לעשות במידע שמצטבר בידי חברות הענק. במקביל, יש לאפשר למשטרה קבלת מידע כדי למנוע פשעים ולגלות עבריינים, אבל יש ליצור מנגנוני פיקוח ציבוריים שיפעלו בנוסף לביקורת השיפוטית. לא פחות חשוב מכך, צריך לחייב את המשטרה בעלויות הכספיות של הפקת המידע, כי למדנו לדעת שהאילוצים התקציביים של הממשל - ובמקרה זה של המשטרה, הם היעילים ביותר למנוע פגיעות מוגזמות ובלתי מוצדקות בפרטיות של כל אחד מאיתנו".