עובדות וטענות:

במשך השנים החלה מתפתחת בבתי הדין הרבניים תופעה חדשה על פיה, פונים בני זוג מעורבים, שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי, בבקשה משותפת להתיר את קשר הנישואין ביניהם ולקבוע את מצבם האישי, וזאת בדרך של הכרזה כי הנישואין אינם תופסים. העתירה דנן הינה עתירה ציבורית אשר הוגשה בידי עורך-דין המתמחה בדיני אישות ועניינה, סמכותם של בתי הדין הרבניים להתיר נישואין בין זוגות מעורבים. לטענתו, סמכותו של ביה"ד הרבני לדון בענייניהם של זוגות מעורבים קמה, לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (נישואין מיוחדים), תשכ"ט-1969 (להלן: חוק התרת נישואין), רק מכוח הפנייה של נשיא ביהמ"ש העליון. סמכותו הישירה של בית הדין מותנית בכך שכל המתדיינים שייכים לעדה היהודית. סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין רבניים), הקובע כי בענייני מעמד אישי של יהודים אשר בהם אין סמכות שיפוט ייחודית, תהא לביה"ד הרבני סמכות שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסמכתם לכך. לטענת העותר, הסעיף מקנה סמכות לביה"ד הרבני רק כשכל בעלי הדין הם יהודים. בעתירה נטען כי בתי הדין הרבניים אינם מאמצים פירוש זה של סעיף 9. נמסר בעתירה על קיומו של נוהג של בתי דין רבניים להתיר נישואין של בני זוג שאינם משתייכים לאותה עדה דתית מוכרת, הפונים בהסכמה לבית הדין. העתירה הופנתה נגד בית הדין הרבני האזורי בירושלים ונגד אחד מדייניו (משיבים 1 ו-2), אשר פסקו התרת נישואיהם של זוגות מעורבים, בהם רק אחד מבני הזוג הוא יהודי. כן הופנתה העתירה כנגד משיב 3, מנהל בתי הדין הרבניים, בדרישה כי ינחה את בתי הדין שלא לדון בהתרת נישואיהם של זוגות מעורבים. משיבים 4 ו-5, שר הפנים ומשרד הפנים, נדרשו בעתירה לפרסם הנחיות לפקידי הרשום בלשכות רשום האוכלוסין, האוסרים לרשום פסקי דין או החלטות מאת בתי דין רבניים המתירים נישואיהם של זוגות מעורבים.

דיון משפטי:

כב' הנש' הש' א' ברק: