מנהלי/חשיפתם של דיונים פנימיים, אימתי?/עליון
עובדות וטענות:
המערער, עו"ד במקצועו, החל לבדוק את אופן חלוקת נטל הארנונה בין תושבי העיר הרצליה, בעקבות העלאת חיובו בארנונה בשנת 1999. הוא העביר למשיבה 1, ראש עיריית הרצליה, ולחברי מועצת העירייה נייר עמדה בנושא חלוקת נטל הארנונה בין תושבי העיר וטען להעדפתם של תושבי שכונות היוקרה בעיר. באמצע שנת 2000, הודיעה ראש העיריה למערער כי הקימה ועדה לבדיקת חלוקת נטל הארנונה בין תושבי העיר הרצליה (להלן: הוועדה). בחודש אוגוסט 2001 פנה המערער אל המשיבה 2, הממונה על המידע בעיריית הרצליה, וביקש לעיין ולצלם במידת הצורך, את המידע שהיה בפני הוועדה. מידע זה כלל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה, את החומר שהיה בפני הוועדה ממקורות שונים ואת סיכום עבודת הוועדה והמלצותיה. המערער נענה כי הוועדה הפסיקה לפעול לאחר שהתכנסה שלוש פעמים, האחרונה שבהן בחודש ספטמבר 2000. המערער פנה פעמיים נוספות בעניין אולם נמסר לו כי העירייה טוענת לחיסיון המידע על פי סעיפים 9(ב)(2) ו-9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק). חודשים מספר לאחר מכן, פנה המערער אל המשיבים פעם נוספת וביקש לדעת, בהתחשב בהסתמכותה של העירייה על סעיף 9(ב)(2) לחוק, האם שלב עיצוב המדיניות בנושא עודנו נמשך ומתי הוא צפוי להסתיים, אולם עד להגשת העתירה בביהמ"ש לעניינים מינהליים, חרף תזכורות שנשלחו, לא נענתה פנייתו. ביהמ"ש קבע, כי בנושא בו עסקה הוועדה יש עניין מובהק לציבור. נקבע, כי הוועדה לא סיימה את דיוניה וספק רב אם קיבלה המלצות אופרטיביות ועל כן מדובר בשלב בו אין לגלות את פרטי החלפות המידע והפרוטוקולים של הוועדה, בין היתר, נוכח האינטרס לאפשר התכנסות ועדות שבמהלך דיוניהן הפנימיים יוכלו המתדיינים לקיים דיאלוג פנימי ללא חשש. עוד נקבע, כי דיוני הוועדה היו דיונים פנימיים לצורך גיבוש מדיניות, אשר נקטעו באיבם. לפיכך, טענת העירייה לחיסיון הינה לגיטימית, וכי איזון האינטרסים בעניין נוטה בבירור לטובתה. על כך הערעור דנן.
דיון משפטי:
כב' הש' ע' ארבל:
