קניין רוחני/רישום שני סמלים זהים-עקרונות/עליון
עובדות וטענות:
המשיב הוא מנהל ובעל מניות בחברות העוסקות בייצור ושיווק מוצרי טיפוח וקוסמטיקה. את החברות ייסד בשנים 1998 ו-1999. המערערת, הינה חברת חוץ שמקום מושבה בלונדון, הפועלת בישראל באמצעות חברת ליוור ישראל בע"מ. המערערת מייצרת ומשווקת מוצרי היגיינה ותכשירי קוסמטיקה ברחבי העולם ובישראל. בין השאר, מייצרת ומשווקת סדרה של מוצרי טיפוח וסבונים תחת הסימניםDove ודמות יונה. הכיתוב המעוצב Dove ודמות היונה מוטבעים על כל המוצרים בסדרת Dove, וסימניה רשומים ב-80 מדינות בעולם. המשיב הגיש בקשה לרשום סימן מסחר מעוצב בדמות יונה לבנה על רקע כחול, וכפות ידיים אוחזות את היונה במרכזה משני צידיה (להלן: הסימן המבוקש). המערערת התנגדה לבקשה ורשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: הרשם) דחה את התנגדותה ואישר לרשום את הסימן המבוקש (להלן: ההחלטה). לשיטתו, השימוש ביונה בסימן המסחרי, איננו בבחינת "רעיון" והגדרתה של המתנגדת כי השימוש ביונה הוא "הרעיון המרכזי" היא "חזקה מדי". לדעתו, שני סימנים יכולים להיות שונים לכאורה במראה, ועדיין המוטיב המרכזי שהם מעבירים לקהל הצרכנים יכול ויהיה זהה. למרות זאת, שם הרשם את הדגש על איור היונה שהיא חלק מסימנה של המערערת בהבדל מרעיון או "מוטיב" היונה. לשיטתו, המרכיב הבולט לעין הצרכן בסימנה של המערערת והנתפס בזיכרונו הוא בראש ובראשונה המילה Dove בגווני כחול, משולב בדמות ציפור פורשת כנף במעופה, ולא הציפור עצמה. לעומת זאת, בסימן המבוקש, המרכיב המרכזי הדומיננטי הוא זוג כפות הידיים האוחזות ביונה. גם ללא האיור של זוג כפות הידיים, שמבחין את הסימן המבוקש באופן ברור ומובהק, לא היתה קיימת סכנת הטעיה, שכן היונה בסימן המבוקש שונה לחלוטין בתנוחתה ובמבנה שלה מזו של המערערת. כיוון שהדמיון נבחן על פי תמונה כללית בלבד שיתכן והצרכן נתקל בה בעבר, כמעין אסוציאציה, תופעת "הזיכרון הבלתי מושלם", הצרכן במקרה הנוכחי, לא יראה דמיון בין הסימנים בשל ההבדלים הרבים ביניהם. כמו כן, במוצרי Dove הושקעו סכומים עצומים בפרסום והם נהנים מהצלחה ומהיקף מכירות גדול במיוחד וניתן לומר כי מדובר באחד המותגים החזקים בעולם בשוק הרלוונטי מבחינת הכרה והצלחה מסחרית. מכאן, שסימני המערערת, הכוללים את המילה Dove במשולב עם דמות היונה המופיעה בקטן מעל האות "V" במילה Dove, הינם סימנים מוכרים היטב כמשמעותם בפקודה. לעומת זאת, סימני המערערת בהם דמות יונה בלבד - אינם סימנים מוכרים היטב כמשמעותם בפקודה. כיון שהמילה Dove היא מרכז סימני המתנגדת, יש מקום לבדוק את המילה מבחינה לשונית. הקהל הישראלי, כך לדעת הרשם, אינו דובר אנגלית כשפת אם, וסביר כי הוא מכיר יותר את המילה Pigeon כתרגום מילולי של המילה יונה ולא את המילה Dove. הגבלת המתחרים באמצעות דיני הקניין הרוחני בכלל, וסימני המסחר בפרט, צריכה להיות מדתית הוגנת וסבירה. הגנה על מוטיב בסיסי, כגון הגנה על דמות בעל כנף, וניכוסה לטובת יישות משפטית כלשהי, כאשר לא קיימת סכנת הטעיה או קשר, תהיה מנוגדת לאינטרס הציבור לכל מושכלה והיגיון משפטי בסיסי. מכאן הערעור.
דיון משפטי:
כב' הש' ד' ברלינר:
