קניין רוחני/רישום שני סמלים זהים-עקרונות/עליון
עובדות וטענות:
המשיב הוא מנהל ובעל מניות בחברות העוסקות בייצור ושיווק מוצרי טיפוח וקוסמטיקה. את החברות ייסד בשנים 1998 ו-1999. המערערת, הינה חברת חוץ שמקום מושבה בלונדון, הפועלת בישראל באמצעות חברת ליוור ישראל בע"מ. המערערת מייצרת ומשווקת מוצרי היגיינה ותכשירי קוסמטיקה ברחבי העולם ובישראל. בין השאר, מייצרת ומשווקת סדרה של מוצרי טיפוח וסבונים תחת הסימניםDove ודמות יונה. הכיתוב המעוצב Dove ודמות היונה מוטבעים על כל המוצרים בסדרת Dove, וסימניה רשומים ב-80 מדינות בעולם. המשיב הגיש בקשה לרשום סימן מסחר מעוצב בדמות יונה לבנה על רקע כחול, וכפות ידיים אוחזות את היונה במרכזה משני צידיה (להלן: הסימן המבוקש). המערערת התנגדה לבקשה ורשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: הרשם) דחה את התנגדותה ואישר לרשום את הסימן המבוקש (להלן: ההחלטה). לשיטתו, השימוש ביונה בסימן המסחרי, איננו בבחינת "רעיון" והגדרתה של המתנגדת כי השימוש ביונה הוא "הרעיון המרכזי" היא "חזקה מדי". לדעתו, שני סימנים יכולים להיות שונים לכאורה במראה, ועדיין המוטיב המרכזי שהם מעבירים לקהל הצרכנים יכול ויהיה זהה. למרות זאת, שם הרשם את הדגש על איור היונה שהיא חלק מסימנה של המערערת בהבדל מרעיון או "מוטיב" היונה. לשיטתו, המרכיב הבולט לעין הצרכן בסימנה של המערערת והנתפס בזיכרונו הוא בראש ובראשונה המילה Dove בגווני כחול, משולב בדמות ציפור פורשת כנף במעופה, ולא הציפור עצמה. לעומת זאת, בסימן המבוקש, המרכיב המרכזי הדומיננטי הוא זוג כפות הידיים האוחזות ביונה. גם ללא האיור של זוג כפות הידיים, שמבחין את הסימן המבוקש באופן ברור ומובהק, לא היתה קיימת סכנת הטעיה, שכן היונה בסימן המבוקש שונה לחלוטין בתנוחתה ובמבנה שלה מזו של המערערת. כיוון שהדמיון נבחן על פי תמונה כללית בלבד שיתכן והצרכן נתקל בה בעבר, כמעין אסוציאציה, תופעת "הזיכרון הבלתי מושלם", הצרכן במקרה הנוכחי, לא יראה דמיון בין הסימנים בשל ההבדלים הרבים ביניהם. כמו כן, במוצרי Dove הושקעו סכומים עצומים בפרסום והם נהנים מהצלחה ומהיקף מכירות גדול במיוחד וניתן לומר כי מדובר באחד המותגים החזקים בעולם בשוק הרלוונטי מבחינת הכרה והצלחה מסחרית. מכאן, שסימני המערערת, הכוללים את המילה Dove במשולב עם דמות היונה המופיעה בקטן מעל האות "V" במילה Dove, הינם סימנים מוכרים היטב כמשמעותם בפקודה. לעומת זאת, סימני המערערת בהם דמות יונה בלבד - אינם סימנים מוכרים היטב כמשמעותם בפקודה. כיון שהמילה Dove היא מרכז סימני המתנגדת, יש מקום לבדוק את המילה מבחינה לשונית. הקהל הישראלי, כך לדעת הרשם, אינו דובר אנגלית כשפת אם, וסביר כי הוא מכיר יותר את המילה Pigeon כתרגום מילולי של המילה יונה ולא את המילה Dove. הגבלת המתחרים באמצעות דיני הקניין הרוחני בכלל, וסימני המסחר בפרט, צריכה להיות מדתית הוגנת וסבירה. הגנה על מוטיב בסיסי, כגון הגנה על דמות בעל כנף, וניכוסה לטובת יישות משפטית כלשהי, כאשר לא קיימת סכנת הטעיה או קשר, תהיה מנוגדת לאינטרס הציבור לכל מושכלה והיגיון משפטי בסיסי. מכאן הערעור.
דיון משפטי:
כב' הש' ד' ברלינר:
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
