בתימ"ש/שאלת סיווג החלטה בבקשה לפטור מאגרה/עליון
עובדות וטענות:
ההליכים דנן, נבדלים זה מזה באופיים הדיוני, אף על פי כן, בכל ההליכים מתעוררת שאלת דרך התקיפה של החלטת בית המשפט (שופט או רשם) בעניין פטור מאגרה. דרך התקיפה נגזרת מן השאלה האם תסווג ההחלטה, לעניין זה, כ"פסק דין" או שמא כ"החלטה אחרת". מקובל לומר, כי ככל שקיימת מחלוקת בעניין עצם החיוב באגרה או בעניין גובהה, הרי שמדובר במחלוקת בין בעל הדין החייב באגרה - שהינו, דרך כלל, התובע - לבין המדינה. אכן, אגרת בית המשפט נגבית בגין שירות המסופק על ידי המדינה באמצעות מערכת בתי המשפט, וכספי האגרה נכנסים לקופתה. ממילא היא הגורם העיקרי אשר צפוי להיפגע כתוצאה מאי תשלום האגרה הקבועה על פי דין. אף על פי כן, דבר החקיקה העיקרי המסדיר את סוגית החבות בתשלום אגרות - תקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות האגרות), אינו מחייב את צירופה של המדינה להליך כל אימת שנדון עניין הקשור בתשלום האגרה. צירופה של המדינה להליך רצוי, למצער, במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי עקרוני או שאלה שעשויה להיות בעלת השלכות רחבות על גבייתן של אגרות משפט. יוצא אם כן, כי קיימים שלושה גורמים שונים אשר עשויים לבקש להשיג על החלטה בבקשה לפטור מאגרה: המדינה, התובע (מבקש הפטור) והנתבע. מטבע הדברים, עשוי התובע להשיג על החלטה הדוחה את בקשתו לפטור מאגרה, ואילו המדינה והנתבע עשויים להשיג על החלטה הנעתרת לבקשה. יוער, כי זכותה של המדינה להשיג על ההחלטה קיימת בין אם רואים בה בעלת דין פורמלית לעניין הליך הביניים באשר לאגרה, ובין אם אינה מהווה בעלת דין כאמור, מאחר וההחלטה בסוגית האגרה מכריעה בזכויותיה. יצוין, כי קיימים מקרים בהם המדינה הינה אף נתבעת במסגרת ההליך העיקרי. וכן, כי על פי הדין פטורה המדינה מחובת תשלום האגרה (תקנה 19(1) לתקנות האגרות). על רקע דברים אלו, יש לדון בסוגית סיווגה הראוי של החלטה מן הסוג בו עסקינן.
דיון משפטי:
כב' הש' א' גרוניס:
