חברת חנן מור קרסה בגלל הבעלים - חנן מור האיש שלקח סיכון גדול עליו ועל החברה שלו. הוא הימר ברכישת הקרקע בשדה דב, והנושים - לאומי, דיסקונט, הפניקס ומיטב, אמרו לו בנובמבר אשתקד - "עד כאן, תביא את המפתחות". אפשר להתווכח לגבי העיתוי. אבל אי אפשר להתווכח עם שתי עובדות - דודו זבידה קפץ על העגלה והפך למנהל העסקי בפועל של חנן מור וזבידה השאיר לבעלי המניות הקיימים פרוטות בשעה שהבנקים והמוסדיים מקבלים את הקרקע פלוס מניות בחברה אחרי ההסדר. ככה מקבלים ש-1 ועוד 1 שווים 3. הם זכאים לתמורה בגין הערבות שחברת חנן מור נתנה להם על ההלוואות שלהם, אבל כשמסתכלים מלמעלה על כל ההסדר מבינים שהכל עניין של תזמון.

אם לא היה הסדר חוב בנובמבר, כנראה שלא היה הסדר חוב. הקרקע בשדה דב גרמה לחשש הגדול ולהליכה להסדר חוב, אבל הקרקע מבוקשת ויש עליה מתמודדים. על פי ההצעות שקיימות כיום, ברור שהחברה יכלה לשרוד. אבל הכל הוא טיימינג, ואת הנעשה אין להשיב. מצד שני - אי אפשר לטעון שזה הסדר טוב לבעלי המניות שהם אלו ששילמו את המחיר הגדול מכולם ואי אפשר לבוא כעת ולבקש עשרות מיליונים על ההצלחה לכאורה.

זבידה מבקש תגמול חצוף על תפקיד יו"ר החברה החדשה. אלא שמעבר לכך שהשבחת הערך לא בזכותו. ההיפך - הוא השמיד ערך לבעלי המניות, הוא לא יכול לבקש זאת מהמוסדיים והם לצד הבנקים לא יכולים לאשר לו כי הם אלו שנהנו מההסדר שלו והם נגועים בסוג של ניגודי עניינים. 

 

הכל עניין של טיימינג

חנן מור האיש צריך לשלם על הטעות שלו, אבל בעלי המניות מקרב הציבור יצאו מקופחים. לקחו להם את החברה, הפכו אותה, שינו אותה ודיללו אותם. הם מחקו את רוב ההשקעה, למרות שכשבוחנים את זה רואים שחנן מור אומנם היתה מתחת לקו האדום, אבל עם עזרה מהנושים היא יכלה לעבור את התקופה הקשה. הקרקע בשדה דב שהיא הנכס הגדול של החברה, תימכר ככל הנראה באזור 1.2 מיליארד שקל, אולי יותר. זה מחיר שלא מבטא פשיטת רגל לחנן מור, אלא ערך נכסי חיובי (הון כלכלי חיובי). הלחץ המשפטי והפיננסי על החברה והמהירות שבה הפכה לטרף בידי עורכי דין ומנהלים ובעיקר הלחץ התזרימי, גרמו לכך שבעלי המניות איבדו את כספם. אלו הם כללי המשחק, הם לא תמיד הוגנים והגונים.

• צילו-בלו נכנסת ללוינסקי-עופר: תשקיע 47 מיליון שקל
• צילו-בלו עוברת להון חיובי של 231 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

את כל הערך שהפסידו בעלי המניות, קיבלו בעצם הנושים - בעיקר הנושים של הקרקע בשדה דב שיהפכו לבעלי מניות משמעותיים בקבוצה לצד הנכס עצמו. הם עוד יכולים להרוויח מהעסקה המימונית שבנובמבר נטען שהסבה להם הפסדים של  מעל חצי מיליארד שקל. כשלוקחים את שווי ההחזקה שלהם ואת מחיר הקרקע הכלכלי, מקבלים שההפסד נמוך מאוד, אם יחכו - אולי אפילו ירוויחו. הם רואים את ישראל קנדה מוכרת דירות בקצב גבוה במגרש הסמוך, רואים את עליית מחירי הדירות בחודשים האחרונים ומבינים שזו עסקה טובה.

אבל רגע רגע, דודו זבידה לא פראייר. כתבנו כבר שזבידה נכנס לניהול חנן מור להגשים את חלומו - להיות היו"ר-מנכ"ל בחברה בלי שליטה וליהנות משכר חלומי. מנהל העסקים הראשי של קבוצת חנן מור חנן מור, דודו זבידה, העביר מאות עמודים אפילו אלפי עמודים לבית המשפט במקביל להסדר החוב בחנן מור, אבל אפילו משפט אחד על השכר שלו הוא לא סיפר ולא חשף. היינו מצפים שהוא ידווח על השכר, זה לא קרה. אחרי הכל, למה להטריד את השופט בזוטות. 

בכלכליסט נחשפו הדרישות של זבידה. זבידה מנסה מנסה להיות יו"ר החברה בתמורה לשליש מההשבחה שהיא מעל 100 מיליון שקל. הליך הסדר החוב ריסק את השווי של החברה היא נסחרת בכ-17 מיליון שקל, אבל עם הדילול לנושים השווי אקוויולנטי לכ-85-90 מיליון שקל וזאת בשעה שההון הכלכלי שלה צפוי להיות 150-200 מיליון שקל וזה בשעה שלקחו לה את הנכס הכי גדול שערכו בחודשים האחרונים עולה. 

• עופר נמרודי: "ה-NOI של הכשרת הישוב בישראל יגדל ב-50% ליותר מ-300 מיליון שקל בשנים הקרובות"
• המבחן של הבורסה - האם הירידות יעצרו?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המדדים ירדו 2% במחזור של 4.2 מיליארד שקל - ת"א סימנה את...

 

הדרישה החצופה של זבידה וניגוד העניינים המובנה של הגופים המוסדיים

זבידה רוצה שליש משווי של מעל 100 מיליון כשההון הכלכלי אפילו כפול. הוא רוצה מתנה של 30 מיליון. הוא אולי חושב שזה מגיע לו כי הוא סידר לבנקים ולמוסדיים רווח נאה. אחרת, אי אפשר להבין את החוצפה. 

ננסה לזקק את המסקנה: זבידה רוצה מהמוסדיים והבנקים שחלקם "חייבים לו טובה" כי הוא השביח להם את ההשקעה (מניות בחנן מור ושליטה בקרקע בשדה דב שעולים על ערך הקרקע בלבד שהיתה הבטוחה להלוואה שלהם) מתנה של עשרות מיליוני שקלים. 

למוסדיים אסור לאשר מתנה כזו, מעבר לכך שהיא גובלת בניגוד עניינים מובנה, היא חריגה בכל קנה מידה והיא גם מציבה אותם כבעלי שליטה, או כגופים שמתקשרים בינהם. 

המתנה הגדולה הזו שהיא לא רק כסף על חשבון ביצועים עתידיים, אלא כמעט כסף בכיס כי כאמור החברה שווה מעל 100 מיליון שקל, מוכיחה את האבסורד הגדול במקרה של הסדר החוב של חנן מור - המשקיעים מקרב הציבור מקופחים. אם יש כסף לתת לזבידה וזה כסף גדול, היה מוסרי ונכון יותר לתת אותו למשקיעים מקרב המיעוט (וזה אחרי שכל הנושים קיבלו את שלהם).

זבידה הוא מנכ"ל טוב, אבל חלק גדול מההצלחות של מנכ"לים וגם של זבידה נובעות מתזמון וממזל. ההסדר בחנן מור הוא לא הסדר חוב טוב, הוא לא הסדר חוב שממצה את הפוטנציאל של הקבוצה. זה הסדר חוב טוב לנושים העיקריים ולנושים בכלל, זה הסדר גרוע לבעלי המניות שיכלו לקבל יותר.

 

זבידה (תומר לוי)

זבידה אוהב כסף - לגיטימי, אבל לא על חשבון הציבור

זבידה רוצה להרוויח כמה שיותר וזה לגיטימי כמובן. אבל הוא עושה זאת על חשבון בעלי מניות המיעוט שקיבלו פירורים. גם אם נסתכל קדימה ולא אחורה, יש כאן בעיה קשה. 

הדרישה שלו לשליש מההשבחה מגיעה מכספי ציבור. למה שהגופים המוסדיים שמנהלים את הכסף שלנו והבנקים שהם בעצם בשליטה ציבורית יסכימו לקחת כסף ציבורי ולתת לזבידה?