משקיעים רבים בטוחים שהם מבינים את הרעיון הפשטני של פיזור השקעות. חלקם מנסה לפזר את תיק ההשקעות, אבל עושה מגוון שגיאות שעולות ביוקר. הנה כמה דוגמאות לטעויות נפוצות בפיזור השקעות.

פיזור השקעות - למה בעצם לפזר?

הרעיון הכללי של פיזור השקעות הינו עתיק ואינטואיטיבי; לא לשים את כל הביצים בסל אחד. להשקיע במגוון של השקעות פיננסיות שונות, על מנת להרוויח רווח ממוצע. זה פחות טוב מהרווח של ההשקעות בחברות המוצלחות ביותר, אבל גם מבטיח שלא תשקיע בטעות רק בחברות הכושלות ביותר.

פיזור השקעות הינן אסטרטגיה ארוכת טווח של משקיע שלא מעוניין לשים משאבי זמן, לימוד והעמקה גדולים מדי בניהול פרטני ומדויק של ההשקעות שלו. פיזור השקעות רחב מתאים לרוב המוחלט של הציבור המוכן להסתפק בתשואה טובה אך ממוצעת, בסיכון יחסית נמוך ובעיקר - בשקט נפשי לאורך זמן. דוגמא טובה לפיזור השקעות הינו במסגרת מדד השוק S&P 500 (500 החברות הגדולות ביותר בארצות הברית, לפי שווי שוק). המשקיע רוכש נייר ערך בודד של קרן סל, כמו SPY, ומקבל חשיפה ל- 500 החברות המובילות האמריקאיות ובעמלות נמוכות.

הטבע האנושי

אולם, רוב בני האדם מתקשים לעמוד באסטרטגיה זו בצורה כוללנית, והם מחפשים קצת יותר "אקשן". הטבע האנושי נהנה במידה מסוימת מנטילת סיכונים, אך רובנו נבין כי ראוי לסכן רק סכומים נמוכים ביחס לעושר הכולל שלנו. זו אגב, הסיבה שבתי הקזינו מצליחים כל כך (לפחות עד הקורונה). בעולם ההשקעות זה מתורגם לכך שרוב המשקיעים מוכנים לקחת סיכון מוגבר, בחלק מאוד מוגבל מתיק ההשקעות שלהם. הם מוכנים להשקיע בעקבות ניתוח מאקרו כלכלי משכנע אודות המדינה, או לאחר קריאת דעה מיקרו כלכלית אודות מניה של חברה בודדת. בדיוק לצורך כך, חלק מתיק ההשקעות מוקצה להשקעות ספקולטיביות (מאוד מסוכנות).

• תופעת ההדבקה הפיננסית: למה כשהבורסה בוול סטריט מתעטשת – כל השווקים חולים?
• מיומנו של יועץ השקעות - אם זה לא מקולקל, אל תתקן את זה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המשקיע יכול לשים אפילו 5% מההון הפיננסי על השקעה בודדת מעניינת, לאחר שהשתכנע כי יש יותר סיכוי לרווח מסיכון להפסד. לפעמים הוא ירוויח (וירגיש על גג העולם) ולפעמים הוא יפסיד (ואולי יתנחם בכך שהשקיע סכום יחסית קטן).

אז מה הבעיה?

הבעיה מתחילה בכך שמשקיעים מחפשים עוד ועוד דרכים יצירתיות לפזר את הסיכון, אך במקביל הם רוצים תשואה יותר גבוהה. הם מבלבלים בין ליבת תיק ההשקעות שלהם לבין אותו חלק ספקולטיבי. לעיתים קרובות הם נעזרים בכמה מתווכים פיננסים שתמיד ישמחו לחזק את ההרגשה שאם נוסיף לתיק ההשקעות עוד השקעה מיוחדת ויוצאת דופן, נגיע לרמה טובה יותר של פיזור סיכונים. המשקיע שם את כספו על קרן הצבי, משלם עמלות מוגדלות והמתווך מקבל משכורת (ולרוב גם חלק מהעמלה).

דוגמא מצוינת לכך היא משפחה עלומה שנקראת בלשון מקצועית: השקעות אלטרנטיביות, קרנות גידור או כל השקעה "מיוחדת" ויוצאת דופן שמהווה את "הדבר הגדול הבא"... המתווך הפיננסי מראה ללקוח כי מדובר על השקעה שיש לה מתאם שלילי עם שוק המניות. מתאם שלילי או קורלציה שלילית מבטא את העובדה כי לפי הנתונים ההיסטוריים: כשהשוק יורד, הנכס המיוחד עולה. בגלל אותו מתאם שלילי, מדובר על תוספת מצוינת לתיק ההשקעות שצפויה (לפי הדעה הרווחת) להוריד את הסיכון הכולל בתיק ההשקעות. אז זהו שלא!

• רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

סיכון ותשואה

סיכון (הסיכוי להפסיד כסף) ותשואה (הרווח כתוצאה מהשקעה) הולכים יד ביד. כולנו רוצים מקסימום תשואה, במינימום סיכון. הבעיה היא שאין באמת חיה כזו. אין תשואה ממשית ללא מידה מסוימת של סיכון. מי שמנסה למכור לכם השקעה עם תשואה ללא סיכון - מציג לכם תשואה מופרזת או סיכון ממוזער. גם במקרה הזה, תשלמו הרבה כסף, תקבלו השקעה "מעניינת" שלא רק שאינה מורידה את הסיכון הכולל, אלא לעיתים קרובות אף מגדילה אותו.

הסיכון המערכתי

הטעות הבסיסית בפיזור השקעות נובעת מחוסר הבנה בסיסי ביותר: לא ניתן לפזר את הסיכון המערכתי. סיכון מערכתי הוא הסיכון למשבר פיננסי (כמו ב-2008). נסביר זאת במשל פשוט: כשהים נמצא בגאות, והמים עולים; כל הספינות, כולל ספינת הדייגים הקטנה - עולה ועולה. כשהים נמצא בשפל, והמים יורדים; כל הספינות, כולל נושאת המטוסים הענקית - יורדת גם יורדת. היינו, כשיש גאות בכלכלה, שוק ההון עולה בצורה מערכתית וכוללת. גם המניות של החברות הפחות טובות עולות מעלה מעלה. כשיש משבר פיננסי ממשי, כל המניות צונחות במהירות. את הסיכון המערכתי לא ניתן לפזר. היינו, גם אם נקנה את כל הנכסים העולמיים הקיימים, בבא המשבר (והוא בא יבוא, השאלה רק מתי ומה תהיה עוצמת הירידה), כלל הנכסים יאבדו מערכם במהירות.

האם לנכס המיוחד שלי יש מתאם שלילי?

במשבר פיננסי - המתאם השלילי של כל אותם "נכסים אלטרנטיביים" נחלש ולעיתים קרובות נעלם לחלוטין. המתאם השלילי אינו עקבי וזו בדיוק הבעיה. כך בדיוק ארע ב- 2008, וכך גם יקרה במשבר הבא, כי לא ניתן לפזר את הסיכון הנובע מהוריקן פיננסי. התוצאה העצובה הינה כי מי שקונה את אותם "נכסים אלטרנטיביים" ו- "קרנות גידור" בהיקף משמעותי, מפסיד פעמיים; בזמן שהשוק עולה, הנכס המיוחד מהווה אבן ריחיים על צוואר התשואה שלו (מתאם שלילי; פוגע בתשואות), ובהגיע המשבר הגדול הנכס המיוחד מצטרף לירידות ומאיץ את ההפסדים. נוסיף גם הערה חשובה על כך שלרוב נכסים אלו סובלים מרמת נזילות (היכולת למכור במהירות ללא הפסד משמעותי) מאוד נמוכה. בכל התהליך המפוקפק הזה המשקיע הפסיד הרבה, וגם שילם עמלות גבוהות מהרגיל בגין "הייעוץ" שקיבל. תשאלו כל מי שקנה נכסים מיוחדים אלו, כמה הם "עזרו לו" במהלך משבר 2008.

ראוי לציין כי גם כיום, במהלך משבר הקורונה העולמית, יש שינוי מהותי מהמתאם ההיסטורי, ובחודשים האחרונים אנו עדים למתאם חיובי וחזק בין מניות, אגרות חוב וסחורות (בניגוד למתאם ההיסטורי). ההסבר למתאם זה הינו התמיכה יוצאת הדופן של הבנק המרכזי האמריקאי (ה- Fed) והיחלשות הדולר האמריקאי.

יותר מדי פיזור

טעות נוספת הינה פיזור הכוללת חפיפה רבה מדי. הכוונה למי שרוכש מספר קרנות סל שונות (על מדדי שוק דומים) וכן מספר קרנות נאמנות מקבילות, וגם נותן חלק מכספו למנהל תיקי השקעות וכו'. התוצאה הינה תיק מפוזר מדי, עם הרבה יותר מדי חפיפות (אותה מניה שמוחזקת בקרן סל א' מוחזקת גם בקרן סל ב', וכן בקרן נאמנות א' וכן בתיק ההשקעות המנוהל...). המשקיע מפזר עצמו לדעת, אבל בפועל רוכש הרבה מאותם ניירות ערך (מניות ואגרות חוב) שוב ושוב. אלא שכל פעם הוא משלם עמלות גבוהות יותר. לרוב המשקיעים עדיף להתמקד במדדי שוק מרכזיים שאין ביניהם חפיפה ממשית.

חשוב לפזר השקעות, אבל ראוי לעשות זאת במסגרת מקצועית ובצורה הגיונית. להכין הקצאת נכסים אסטרטגית המותאמת לצרכים ולמאפיינים של המשקיע, לתת בהקצאה מקום קטן גם לטבע האנושי ולהשקעות ספקולטיביות (עד 5%). לפזר את הסיכונים בעזרת קרנות סל (עמלות זולות) על מדדי שוק מרכזיים ושונים. לשבת בשקט ולתת לפלא השמיני בתבל (ריבית דריבית) לעשות את פעולתה. לעבוד בצורה הגיונית ועקבית ולא לחפש "פתרונות קסם" שיגדילו את הסיכון הכולל של תיק ההשקעות ויובילו להפסדים.

הכותב הינו הלל בש; מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס בע"מ, מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.