עלויות גיוס האשראי של ענקיות הפיננסים מזנקות

משבר האשראי יצר מצב דמיוני שבו אגרות החוב שמנפיקה Bear Stearns, מקבלות דיסקאונט עמוק כמו של ממשלת קולומביה. עלויות האשראי של החברות התעשייתיות בארה"ב הפכו נמוכות יותר משל ענקיות הפיננסים
שהם לוי |

עוד ועוד חצים ממשיכים להתקע במנוע שמזיז את הרכישות הממונפות וגיוסי הכספים. ליהמן ברדרס מתמודדת היום עם עלויות אשראי גבוהות יותר מאלו שהיו לה בחודש יוני. הירידה החדה בתשואות אגרות החוב הממשלתיות מאז 2002, שגרמה לתשואות ליפול למרבית החברות החל מפרוקטור אנד גמבל ועד ל- AT&T, לא היתה נחלתן של חברות הפיננסים. המשקיעים כל כך מאוכזבים מענקית הפיננסים Bear Stearns, עד לרמה כזאת שאגרות החוב של החברה ל-10 שנים נסחרות בניכיון כמו אלו של ממשלת קולומביה (נחשבת מדינה מסוכנת ולא יציבה).

Bear Stearns, רחוקה מלהיות לבד בספינה הטובעת. גולדמן זאקס נענשה בעלויות גיוס שהן גבוהות יותר מ- Caterpillar, יצרנית הציוד הכבד. גורמים רבים תהו מדוע הבנקים המרכזיים מספקים עירויי כספים גדולים כל כך, ומדוע אין הלווים הגדולים חושפים את שמם? המערכת הבנקאית העולמית משלמת את מחיר בועת הנזילות, וזילות האשראי.

המכירות של בטחונות הנכסים קרי, אגרות חוב מגובות במשכנתאות או הלוואות מגובות בהתחיבויות אשראי, נפלו ב-73% לעומת השנה שעברה ל-30 מיליארד בחודש שעבר, זאת לפי ההערכות שבידי דויטשה בנק.

התוצאות בשטח לא איחרו להגיע, חמשת חברות האשראי הגדולות בארה"ב בניהן: מורגן סטנלי, מריל לינץ', להמן ברדרס ו- Bear Stearns, יאלצו לממן בדרכים אחרות כ-75 מיליארד דולר של התחיבויות להלוואות שהעניקו, כנראה בהפסד. הסיבה לכך היא פשוטה ביותר, ההלוואות בחלקן הוענקו בטרם המשבר או בהתהוות המשבר, וההערכה המוקדמת במתם האשראי היתה, הבטחון בעלות גיוסו במחירי הון נמוכים. משזינקו עלויות האשראי של ענקיות הפיננסים, "נחנקו" המרווחים האדירים, שמהם נהנו החברות עד כדי הפיכתם לשליליים. הדבר נגרם בשל העובדה שהמשקיעים ברחבי העולם הפכו שונאי סיכון, והפסיקו לקנות את שטרי ההתחייבות שהונפקו כנגד אותם משכנתאות.

בעוד פעילויות המשכנתאות דועכת, ליהמן ברדרס, החתם הגדול ביותר של אג"ח המגובות בבתים מצמצם פעילות. החברה הניו יורקית קיצצה, יותר מ-2,000 משרות ברקע למצב שנוצר בשוק האשראי, וצימצמה גם את פעילותה בבריטניה ובקוריאה. Countrywide, חברת המשכנאות הגדולה ביותר בארה"ב, הודיעה ב-7 בספטמבר כי היא עשויה לפטר כ-12,000 עובדים במהלך החודשים הקרובים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.