ניתוח קמפיין

אבגי והשקיות: טקסט מעולה, שחקן נפלא אבל שימוש נצלני ונמוך בהתמכרות

לצד הקריאייטיב המשובח והאותנטיות של אבגי, יש בפרסומת חלק מטריד וקיצוני בהקבלה בין הרגל עיקש לביו התמכרות וגמילה מסמים
עטרה בילר | (2)

בשורה התחתונה: קונספציית ההתמכרות אמנם יותר קלה להזדהות מאשר הסברים על שכבת האוזון, אולם היא נמוכה ונצלנית ברמה הרגשית.

בניגוד לרוב הפעמים, אני אמביוולנטית כלפי הפרסומת של המשרד להגנת הסביבה ל"רב סל" - תיק רב פעמי לקניות.

נתחיל במה שטוב. אז קודם כל הקריאייטיב. איבגי הוא אחד השחקנים הטובים שאני מכירה. כשאבגי משחק הוא כמעט לא נראה כמשחק. הוא אותנטי ונראה כאילו נולד להיות הדמות שהוא עושה. זה נפלא והוא עושה את נרקומן שקיות הניילון בקלילות שנשפכת לו מהשרוול. ההקבלה המושלמת בין התמכרות לשקיות גופיה (מושג חדש שלמדתי אתמול - כמה מדוייק!) להתמכרות לסמים והיגמלות מסמים - מעוררת הערצה. הטקסט כמובן מעולה ומדויק קולנועית.

גם הכוונה להגיש את נושא השמירה על הסביבה מנקודת מבט אנושית ולא להביא שוב ושוב את כדור הארץ ומעטפת האוזון כ"לקוח", היא סיבה מספיק טובה לשבח את המהלך. הניתוח מעלה תובנה חשובה - יצרנו הרגלים שקשה מאד להשתחרר מהם וכדי לעבור לרב סל אנחנו צריכים לעשות שינוי לא נוח.

מבחינת הפלנינג יש החלטה נכונה לדבר על המשתמשים (תרתי משמע) ולא על הסביבה. הסביבה היא עדיין מושא לא מוגדר וחסר פנים אצל רוב האנשים ולכן - הסביבה היא עדיין לא סיבה.

אבל כאן אנחנו מגיעים לחלק היותר מטריד של הפרסומת. יש משהו מאד קיצוני בהקבלה בין הרגל עיקש לבין התמכרות לסמים ולגמילה מסמים. למעשה, אפשר לתקשר כל שינוי שקשה לבצעו דרך המטאפורה של התמכרות לסמים - מיחזור בקבוקי פלסטיק במיחזורית, מיחזור אריזות בפח הכתום. כל הרגל מגונה יכול להיות מומשל להתמכרות לסמים. כל הזמנה לוותר עליו ולעשות את השינוי המיוחל יכולה להיות מסומלת כגמילה מסמים. קמפיינים בעלי אופי ציבורי חברתי רובם ככולם עוסקים בשינוי התנהגות. למעשה כל שינוי שקשור לבטיחות בדרכים מסמל פרידה מדפוסים נוחים ומוכרים לטובת דפוסי התנהגות חדשים ופחות נוחים. הייתי מכור לסמסים בנהיגה אבל עכשיו אני נקי. היינו מכורים לריגוש שבנהיגה מהירה מעל המותר ועכשיו אנחנו נקיים ונוסעים על פי המהירות המותרת.

מה שאני מנסה לומר זה שמטאפורות קיצוניות התחילו כששמו בלונדינית עם חזה גדול על כל דבר שרצו שאנחנו נקנה. גברים - כדי להשיג את האשה, ונשים - כדי להיות כמותה. הבלונדינית על מכסה המנוע הפכה לקלישאה, ולדעתי בקונספט של גמילה מהתמכרות יש משהו שהוא נמוך לא פחות ומה שמציל את הסרט זה המשחק המהפנט והכאריזמטי של השחקן המבצע. "אני מכור לזה וקשה לי להיגמל" זו הצורה הכמעט ג'נרית להגיד שצריך לתת לנו מוטיבציה מספיק טובה להיגמל אחרת נישאר מכורים.

נדמה שהמשרד להגנת הסביבה עמד בפני שתי אופציות בלבד - או לשעמם באמצעות הסברים גיאולוגיים - בוטאניים-אקולוגיים, או להגיש את מטאפורת ההתמכרות.

אבל הנה רק שתי דוגמאות מני רבות למיתוג יותר ייחודי ומתוחכם של מעבר לשקיות רב פעמיות.

דוגמא אחת היא של Tesco שמזמינה את הציבור לעבור לסלים רב פעמיים. המסר הוא "אתם יכולים להשתמש בדברים שכבר יש לכם בבית". המטאפורה פה פשוטה ומצחיקה: אפשר לסחוב סחורה מהסופר בכל דבר העולה על הדמיון - עגלת גולף, מריצה, כובע או אוכף של סוס.

הדוגמא השנייה היא קמפיין שמעורר מודעות לשמירה על הסביבה במחוז Devon . רואים "ניידת" של מנתח שתופס אנשים שיוצאים מהסופר עם שקיות ניילון ומבצע 'ניתוח חירום' שהוא למעשה "ניתוח פלסטי" בשקיות כשהוא מעביר את כל תכולתן לסל רב פעמי.

קיראו עוד ב"תקשורת ומדיה"

מעבר לפרסומת ולמשוואה "מכור - נקי", חשוב מאד לייצר follow up משמעותי למהלך. נכון שיקח לנו זמן להתרגל להסתובב עם רב סל במכונית ולוותר על הנוחות של שקיות גופיה, אבל לפחות מתגובות של גולשים ברשת אפשר לראות שיהיה קשה "להיגמל" כשאין פתרון ברור לעין למשל לנושא של שינוע פירות וירקות בתוך עגלת הסופר ("מה? נשים תפוחי עץ אחד אחד בעגלה ואחרי זה אחד אחד אצל הקופאית? זה לא נוח ויהיו תורים אינסופיים"), לנושא של הכנסת דברים זה לצד זה כמו למשל לחם יחד עם חומרי ניקוי ותפוחי אדמה מכוסים באבק ואדמה, ולנושא הידוע של זריקת אשפה שכפי הנראה תמשיך להיות ארוזה בשקיות ניילון.

אז הציפייה במהלך ההתמכרות והגמילה, מעבר לקמפיין מופק לעילא, היא לפתרונות שיצליחו לרתום את הציבור ליוזמה מרצונם החופשי ולא להותיר אותו ציני וטובע בתירוצים של "למה לא". כי לזה כולנו רגילים. סליחה - מכורים.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    יפה (ל"ת)
    אלון 25/11/2014 08:52
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    ערן 19/11/2014 16:38
    הגב לתגובה זו
    הפכו שקית לקוקאין . איבגי נחמד אבל הנושא הוא לא איבגי. זה עשוי רע .

כמה ירוויח אלמוג בוקר בחדשות 12 ומי הם העיתונאים עם השכר הגבוה ביותר?

הכתב הדהים כאשר הודיע על עזיבה לערוץ המתחרה, שם מרוויחים הטאלנטים בין 1.5-2 מיליון שקל בשנה. ההערכה היא ששכרו של אלמוג, שיחליף את תמיר סטיינמן, יהיה נמוך יותר; וגם - כמה מרוויח עמית סגל בשנה?
איציק יצחקי |
העיתונאי אלמוג בוקר הפך לאחד הפרצופים המוכרים בחדשות 13 גם בזכות הסיקור הצמוד ביום שפרצה המלחמה. הפופולריות שלו גברה בהדרגה בתשעת החודשים מא המלחמה והוא ממנף את זה לשדרוג בשכר. אלמוג יעבור למתחרה - חדשות 12, שהיא סוג של מונופול בשוק - מונופול שמפחדים לגעת בו מכיוון שזו תקשורת וחדשות עם פרשנים ועיתונאים חזקים והחיצים יופנו כלפי הרגולטור שיעיז להגיד שמדובר במונופול או שינסה ליצור תחרות הוגנת. חדשות 12 שייכת לקשת שהיא עצמה גם סוג של מונופול, שמחזיקה גם באתר מאקו ואתר N12. קשת נהנית מהקריסה של רשת ובמיוחד חדשות 13, כשבשוק אומרים כבר מעל לשנה שקשת היא זו שמחזיקה את רשת. היא לא מקבלת חלק מהמפרסמים כדי שיעברו לרשת, כדי ליצור מצב שיש תחרות.

קשת היא מונופול

בפועל, ההכנסות של קשת שנשלטת על ידי דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה בישראל ובנק מזרחי טפחות, גדולות פי 4-5 לפחות מרשת וגדולות מכל ההכנסות של ערוצי הטלוויזיה גם יחד. העוצמה והכוח נובעים גם מערוץ חדשות חזק וגם מרצועות הבידור הטובות של קשת לעומת המתחרים.
ערוץ 13 (רשת) סובל פעמיים - גם מהתחזקות ערוץ 14 שנתפס כאתר הימני היחיד וגם מזה שהוא נחשב "אותו הדבר" וסוג של ניסיון העתקה לא מוצלח של קשת. במקביל למינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13 העיתונאים חששו משינוי הקו המערכתי של החדשות שנתפס בדומה לחדשות 12 כאנטי ביבי עם אג'נדה של שמאל-מרכז. במקביל הועזב רביב דרוקר והחלו עזיבות. ספי עובדיה עזב, וכעת אלמוג בוקר. ספי עובדיה עזב לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, גם היא מבית קשת. ההערכות בשוק מדברות על עלות שכר של בין 700 ל-800 אלף שקל לשנה לעובדיה. המעבר של עובדיה הוא עוד נקודה של כוח עבור ערוץ 12. הוא מתחיל להעביר לשורותיו טאלנטים ונראה כי הוא לא מפספס הזדמנויות. כעת, מעניין יהיה לראות האם ערוץ 13 יגיב - וכיצד ומה תהיה ההשפעה של שוק ההעברות החדש בתקשורת על ערוץ 14 (לאחרונה, אחרי שהכריז על מעבר לערוץ 13, ערוץ 14 סיכם על הישארותו של שרון גל).

בוקר, כתב הדרום של הערוץ, שנחשב לעיתונאי מוערך, אמור להחליף את תמיר סטיינמן שעזב לאחרונה את תפקידו. ההערכות הן ששכרו ינוע בין 800 אלף שקל למיליון שקל בשנה.

עמית סגל  מעל 3 מיליון שקל בשנה; יונית לוי כ-2 מיליון שקל

הטאלנטים בחדשות 12 מרוויחים נהדר. על פי ההערכות שכרם מבטא עלות מעביד של בין 1.5 ל-2 מיליון שקל בשנה. כך מרוויחה גם יונית לוי, וכמוה דני קושמרו, אמנון אברמוביץ', עמית סגל ועוד. סגל נחשב לעיתונאי המרוויח בישראל, כשההערכות מדברות על הכנסות של  מעל 3 מיליון שקל בשנה, כשבתוכן גם הכנסות מהספר המצליח וסדרת ההרצאות שהוא מעביר וכן כתיבת טור בידיעות אחרונות.  
 אלמוג בוקר - שכר של כמיליון שקל 
פטריק דרהי
צילום: ויקיפדיה

דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"

דרהי ביקש את רשות התחרות לבדוק שת"פ שיכול להגיע עד כדי רכישה - רשות התחרות אישרה את המהלך; וכמה שווים האתרים?

רן קידר |

איש העסקים פטריק דרהי קיבל לאחרונה את אישור רשות התחרות לשיתוף פעולה עם שניים מאתרי החדשות הבולטים במגזרים הדתי והחרדי "כיכר השבת" ו"סרוגים". לפי ההערכות, מדובר במהלך אסטרטגי שעשוי להתפתח לרכישה מלאה בעתיד, כאשר שווי האתרים מוערך בכ-45 עד 50 מיליון שקל. העסקה בוצעה באמצעות חברת נקסט ויז'ון מדיה, שנמצאת בבעלות עקיפה של דרהי.

אתרי "כיכר השבת" ו"סרוגים" פונים לקהלים מובהקים: הראשון נחשב לפופולרי במיוחד במגזר החרדי, והשני לציבור הציוני־דתי. שני האתרים הוקמו לפני למעלה מעשור ונחשבים לבעלי נוכחות דיגיטלית בולטת.

דרהי, שמחזיק כיום גם בערוץ החדשות i24NEWS, לצד החזקה בהוט, השיק בשנה שעברה מהדורה בעברית לערוץ i24NEWS תוך שהוא מגייס אליה שדרים ומגישים מערוצים אחרים. במקביל, דרהי מנסה מזה חודשים למכור את HOT,  חברת התקשורת שבאמצעותה נכנס לישראל לפני שנים. לצורך כך נשכרו בנקי השקעות בינלאומיים, בהם רוטשילד ו-UBS. לפי הערכות, התמורה הנדרשת עומדת על בין 6 ל-8 מיליארד שקל.


בנוסף לפעילותו בתחום התקשורת, דרהי השלים לאחרונה את רכישת פרויקט הנדל"ן מנדרין אוריינטל בתל אביב, מגדלי הדולפינריום לשעבר, תמורת סכום מוערך של כ-900 מיליון שקל. מדובר ברכישה שבוצעה באמצעות חברת הרב קוק נווה צדק שבשליטתו, אשר קיבלה לידיה כ-94% ממניות חברת סיגייט המחזיקה בפרויקט.