דרס למוות בת 4 וקיבל רק עבודות שירות - זו הסיבה לכך
בן 70 שדרס למוות ילדה נדון באחרונה בבית המשפט לתעבורה בירושלים רק לחצי שנת עבודות שירות, שלוש שנות שלילה של רשיון הנהיגה ותשלום של פיצוי כספי למשפחתה של המנוחה. השופט ארנון איתן התחשב בנאשם לנוכח העובדה שהוא אב לאשה שסובלת משיתוק מוחין, שתלויה בו לצורך הנסיעות שלה. מהסיבה הזו הוא אף התיר לאיש לנהוג בזמנים מסוימים, למרות הפסילה שנפסקה לחובתו.
הנאשם, אב לשלושה שבתו הבכורה סובלת משיתוק מוחין, נסע באוקטובר 2018 ברחובות הצרים של שכונת מאה שערים בירושלים. בשלב מסוים הוא פנה שמאלה מרחוב יוסף בן מתתיהו לרחוב רש"י. באותה שעה הגיעו למעבר החצייה שברחוב רש"י שתי אחיות בנות 10.5 ו-4, כשהן רכובות על קורקינט אחד.
הנהג, שלפי כתב האישום תלה חולצות על ידית האחיזה שליד החלון הימני, ובנוסף הניח חפץ על לוח המכוונים (הדשבורד) באופן שבו נחסם שדה הראייה שלו – לא נענה לבקשה של רוכבת הקורקינט בת ה-10 לעבור את מעבר החצייה בבטחה, ופגע בקורקינט בעוצמה. לאחר שהעיף את בת ה-4 לכביש, הוא המשיך לנסוע תוך כדי שהוא גורר אותה לאורך כמה מטרים מתחת לרכב, והמשיך לדרוס אותה עם הגלגל האחורי.
בת ה-4 פונתה לבית החולים במצב קשה ולא יציב כשהיא מחוסרת הכרה, מונשמת וסובלת מפגיעת ראש קשה. כשעתיים לאחר שהגיעה לבית החולים, נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. כנגד הנהג הפוגע הוגש כתב אישום המייחס לו גרם מוות ברשלנות – עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנות מאסר. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, שבו הוסכם על הגבלת העונש לתשעה חודשי עבודות שירות.
- בתקשורת מתלבטים איך לנהוג בקלטת המתעדת הריגת התינוקת
- מחדל אסון צפית: "התוצאות הקשות בגלל עקשנות המארגנים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשלב הטיעונים לעונש עתרה המדינה לגזור על הנהג את העונש המקסימלי שבהסדר הטיעון, ובנוסף היא דרשה גם לשלול את רישיונו לתקופה של חמש שנים. מנגד, טענה ההגנה כי יש להסתפק בשישה חודשי עבודות שירות ובפסילה שלא תעלה על שנתיים. הסניגור סיפר בקשר לכך שבתו בעלת הצרכים המיוחדים של הנאשם זקוקה לו לצורך הטיפול השוטף בה, וכי הוא צריך להסיע אותה מדי יום למקום עבודתה ובחזרה ממנו. כמו כן, נטען כי נסיבות אלה מצדיקות לתת לו חלונות זמן שבהם יותר לו לנהוג עבורה גם בזמן השלילה.
השופט איתן קבע כי למרות ברירת המחדל שלפיה בעבירות של גרם מוות הרשלנות העונש צריך להיות מאסר בפועל, כאן מדובר ברשלנות נמוכה מצד הנהג, המצדיקה – בהצטרף ליתר הנסיבות האישיות שלו – הסתפקות בעבודות שירות.
לדברי השופט, התאונה אירעה בדרך צרה שמשני צדיה חונות מכוניות, ומהירות נסיעת הנאשם היתה נמוכה מאוד. בנוסף, לדבריו, מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי נקי, ורשלנותו במקרה זה היא נקודתית ומתבטאת בחוסר תשומת לב רגעית. כמו כן, הוא הביע צער וכאב עמוקים על התאונה ותוצאתה הקשה, ואמפתיה כלפי משפחת המנוחה.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
השופט איתן הדגיש כי הנאשם לא נותר אדיש לתאונה, ומאז התרחשותה הוא מתמודד עם מחשבות טורדניות, תסמינים פוסט טראומתיים וקשיים בשינה. בין אתגרי החיים של הנאשם, שלפי השופט מצדיקים הקלה בעונשו, הוא מנה את השתתפותו במלחמת יום הכיפורים ואת הצורך בגידול בת עם נכות וצרכים מיוחדים, שתלויה בעזרה שלו בחיי היום יום שלה.
בשקלול הדברים, השופט גזר על הנאשם כאמור שישה חודשי עבודות שירות בלבד, שלוש שנות פסילה, בכפוף לכך שיותר לו לנהוג במשך שעתיים ביום כדי להסיע את בתו למקום עבודתה ובחזרה ממנו, וכן תשלום של 7,000 שקל פיצוי למשפחתה של המנוחה. בנוסף, נגזרו עליו עונשים על תנאי.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז במקרה שבו מתמודד נפש גרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. העובדה שלאחר האירוע ביצע הנהג תאונה נוספת תחת שכרות לא הביאה את השופט עמית בר לשנות את מסקנתו, שלפיה אין להטיל עליו מאסר, עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור (של"צ). הסיבה המרכזית שבגינה החליט השופט כי יש להתחשב בנאשם, היתה מצבו הנפשי המורכב. לדבריו, האיש סובל מפוסט טראומה, ובשנה שעברה אף אושפז פעמיים בכפייה בשל מצב פסיכוטי חריף. בגזר הדין צוין כי במהלך אחד האשפוזים העלה הנאשם מחשבות מנותקות מהמציאות, כמו "ששר המדינה יגיע וידבר עמו" ו"שאנשי משרד הביטחון יגיעו לבשל לו ולנקות את ביתו.
- 8.יוסי 13/06/2024 13:24הגב לתגובה זואם התאונה לא היה במאה שערים איזה עונש היה מקבל ?
- 7.רן 12/06/2024 10:48הגב לתגובה זופשוט לא יאומן שנהג חצי סנילי מעל גיל 70 ימשיך להסתובב בכבישי הארץ ולסכן עוברי אורח, כנ"ל לגבי מתמודד נפש עם עבר של אשפוזים שימשיך גם הוא לסכן אנשים. ממילא כבישי הארץ עמוסים לעייפה ברכבים ובנהגים, הגיע הזמן שמשרד התחבורה יעשה יותר מבחני כשירות לנהגים בקבוצות סיכון כדי להוריד מהכביש נהגים שלא מסוגלים להתמודד עם המציאות המודרנית של כבישי הארץ
- 6.לא יאומן נתנו רישיון לרצח.מה הקשר לאישתו שיקחו מונית (ל"ת)טוני המרוקאי 10/06/2024 12:54הגב לתגובה זו
- 5.אחד העם 08/06/2024 06:32הגב לתגובה זומעניין איזה עונש היה מקבל אם הייתה בת של שופט. ראה מקרה חשין. (כרגיל בישראל,כלל לא שפט אלא קיבל עסקת טיעון)
- 4.מריה 06/06/2024 22:02הגב לתגובה זוחבש כיפה לבנה צחורה על ראשו ומלמל ללא הרף פסוקי תהילים. זאת הדרך להימלט מעונש.
- 3.לחצות בלי חשבון ולהיות שקוע בטלפון (ל"ת)טיפשים זה אנחנו 06/06/2024 13:38הגב לתגובה זו
- 2.כלכלן 06/06/2024 13:22הגב לתגובה זומערכת משפט מושחתת !!!
- 1.עצוב 06/06/2024 12:28הגב לתגובה זואני חוצה מעבר חצייה כאילו זה שדה קרב כשהנהגים בחלקם מתעלמים מהולכי הרגל כאילו הם אוויר בלי אכיפה וללא ענישה מה נשאר ?

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
