מעשה בשלושה רגולטורים מנומנמים  שהשבוע התעוררו. בערך. לא ממש. לא באמת. לא ברצינות. בוקר טוב  למפקח על הבנקים בבנק ישראל יאיר אבידן, לממונה על רשות שוק ההון משה ברקת שבדלת החוצה וגם למנהלת רשות ניירות ערך ענת גואטה שבקרוב מסיימת חמש שנים. 

1. משה ברקת הממונה על שוק ההון.  ברקת כזכור הודיע שיסיים את תפקידו בסוף חודש זה,  שנה לפני סיום הקדנציה הרשמית. בפועל כבר מדובר בממלא מקום מיועד.   לאורך כהונתו קיים שני מאבקים מרכזיים ומתוקשרים בעניין זהות השליטה בחברת ביטוח.  אחד במגדל מול שלמה אליהו, שבעיקרו נגע  במזג הניהולי המיוחד, גם בעייתי משהו, של אליהו. ברקת אמנם הצהיר בכניסתו שיפעל לקיים יחסים טובים, אבל ההתנגשות לא איחרה לבוא והתקיימה לאורך הקדנציה.

השני מול כלל ביטוח – חברת הביטוח הראשונה והיחידה ללא גרעין שליטה,  מה שמאתגר במיוחד את הפיקוח שלא היה ערוך לזה. בשלב מסוים, לפני כמה שנים,  קמו  גורמים בשוק שהחלו לרכוש חבילות מניות כלל ביטוח, כנראה גם בכוונה להשפיע על ההחלטות בה. היו שבאו והלכו, היו שנשארו, בין השמות גם: אלפרד  אקירוב, אייל לפידות, מורי ארקין, יקיר גבאי ועוד. במקביל ומה שהוביל את החברה והפיקוח עליה היה העימות המתמשך בין  יו"ר כלל ביטוח דאז דני נוה  שמונה  בשלהי עידן  נוחי דנקנר דקות לפני שזה נעלם מהזירה ובין המנכ"ל הדומיננטי יורם נוה. בשלב מסוים מינה המפקח ברקת את השופט העליון בדימוס יורם דנציגר לבודק הנסיבות והמעללים בחברה.

אקירוב הוא בכיר בעלי החבילות הנחושים ובהתאם למזג הנחוש שלו לא וויתר  והמשיך להיאבק כדי להגיע לשליטה בחברת הביטוח, למרות המתנגדים לו, דירקטורים ומנהלים בחברה שמחבבים את מצב העדר גרעין השליטה שמבטיח ממלכת מנהלים.  

• יאיר אבידן מועמד לדירקטוריון בנק הפועלים במקום חדוה בר
• למה הנגיד והמפקח על הבנקים עושים הכל כדי שהבנקים ירוויחו ולא עושים כלום בשביל...הציבור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסיפור הזה/ המלחמה הזו  נמשכת/ נמרחת תקופה ארוכה, כאשר ברקת ממש לא הקל, (מילה מעודנת במכוון) על אקירוב את הדרך לשליטה. והנה, ממש השבוע, בחודש האחרון בהחלט של ברקת, יצאה הודעה שאקירוב וחברות בשליטתו נפסלו  על ידי וועדת הריכוזיות שבדרך כלשהי מצאה שכללביט, חברת בת בבעלות מלאה, שכל מהותה להיות צינור לגיוסי אגח של כלל חברה לביטוח, היא תאגיד ריאלי. כלומר לא פיננסי. מה שהופך את אקירוב, איש נדלן ומלונאות, לבעל נכסים ריאליים וזה לא מתאפשר לו על פי חוקי הריכוזיות  ולכן מונע את שליטתו על כלל ביטוח.

אקירוב לא הולך לוותר, מה גם שההחלטה של וועדת הריכוזיות תמוהה, גם זה בלשון עדינה. כללביט לא באמת חברה, אין לה כלל מנהלים ועובדים משלה, היא חברת צינור כמו חברותיה בתאגידים הביטוחיים והבנקאיים.

מילה על וועדת הריכוזיות: בראש יושבת הממונה על התחרות מיכל כהן (על נימנומה הממושך עוד נקדיש טור מיוחד),  לצידה מנכל האוצר, רם בלינקוב או מי מטעמו, וגם ראש המועצה הלאומית לכלכלה או מישהו מטעמו של ראש הממשלה. אולי הם שמעו את ברקת,  אולי לא, אולי רשמית, אולי לא, בכל מקרה הם עשויים להיחשב גורמים שמבינים לליבם של רגולטורים קיימים, בעיקר פורשים.

• 112 מיליארד שקל: אושרה עסקת הגז הגדולה בתולדות ישראל עם מצרים
• גרמניה מרחיבה את עסקת חץ 3: היקף הרכש מישראל חצה את רף 6.7 מיליארד הדולר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדד המחירים בנובמבר - צפי לירידה של 0.5%

אז מעבר לעובדה שההחלטה להגדיר את כללביט חברה ריאלית קצת תמוהה – מה שעשה ברקת שעד עכשיו די קיפץ  בין ההחלטות היא שבדרך החוצה, כשהוא כבר כמעט מעבר לדלת, הוא מותיר ליורשו תפוח אדמה בוער. לא אחד אלא סל שלם של תפוחי אדמה לוהטים.   

באותה פוזיציה שקרובה למשקוף דלת היציאה, הוא נותן עוד מכה לאליהו ומודיע כי  דירקטורית בלתי תלויה במגדל, רונית בודו, שמשמשת בתפקיד כבר 6 שנים, לא תוכל להמשיך לקדנציה נוספת עד  לסיום בדיקה הנוגעת ל"מידת התאמתה לתפקיד".  

חיפוש קל מעלה  שלאורך הדרך היו חיכוכים בינה לבין ברקת,  מסביבתו נאמר עליה שהיא מתואמת עם אליהו  (מעניין  כמה דירקטורים, גם בלתי תלויים, בביטוח, בבנקים ובחברות הציבוריות בכלל אינם "מתואמים עם ההנהלה")  והיא לא חסכה דעתה עליו:  "דירקטורית במגדל נגד טענות הפיקוח על הביטוח "התנהלות פסולה ושערורייתית" (גלובס 15/11/20).     

ואם לא הספיקה הירושה המפוקפקת של שתי החלטות אלה, במגדל ובכלל ביטוח, ברקת החליט שברגע האחרון, אחרי 4 שנים שלמות בתפקיד, הוא חייב לצאת "קשוח", וגורמים מקורבים לו יצאו בידיעה שהוא מתכנן רפורמה אדירה ומשמעותית בקשר בין הביטוח הסיעודי לחסכון הפנסיוני. יצוין: הנושא הזה יושב על שולחנו של ברקת  מאז נכנס לתפקיד. אבל ברקת, מטעמים שלו (אולי הליך קשה מדי, אולי בעייתי וסבוך מדי) לא נגע בו  - עד לרגע שעשה דרכו החוצה.

זאת הירושה: אם המפקח  שיחליף אותו יצליח – זה ברקת, בעל הרעיון, שהצליח.  אם לא – הוא, המפקח/ת הבא, אשם שכשל בתכניות ברקת המהוללות. יעני מפקח קשוח.

2. ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך. גואטה נכנסה בינואר 2018 לתפקידה ומאז אין רגע דל או רגוע בינה ובין איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה שהחל בתפקיד שנה לפניה, 2017. השבוע עתרה הבורסה של בן זאב לבג"ץ נגד הרשות של גואטה. הנושא החם בין השניים, שהולך ומחריף נוגע לעניין העמלות. מאז  אוגוסט 2018 עת הופרטה הבורסה בתל אביב ונמכרה לקבוצת משקיעים זרים – פועל בן זאב, כמו כל מנהל חברה עסקית,  להגדיל הכנסות. גואטה, כרגולטורית מחושבת, ובצדק ציבורי רב מצידה, מנסה לצמצם את ההעלאות העמלות, אם בכלל. אז איפה היא מנמנמת? או – בעצם העובדה שהבורסה הופרטה בלי שהמדינה הכינה לעצמה איזושהי תחרות  ומאז היא בעצם תקועה עם מונופול למטרות רווח – גואטה לא "אשמה".  אבל,  כבר שנים,  עשרים שנים ויותר, מדברים על בורסה שנייה. על ניסיון לחסום את המונופול, עכשיו מונופול פרטי. ועדות הוקמו והמליצו, שרי אוצר חזרו ודיברו, ממשלות אישרו, שרים חגגו, הצעות חוק נוסחו, הוגשו, התקבלו, נשכחו ונכתבו מחדש – וכלום לא זז. שנים.  

פעם אמרו שהבנקים בגלל האינטרסים שלהם הם שעוצרים את התחרות, אבל החברה הרי הופרטה בתירוץ הפופולרי שחייבים לעצור את שליטת הבנקים בבורסה (מה שלא באמת קרה) – אז למה לא מעיזים לכונן תחרות? (ולא משנה שיש בורסות בחו"ל ואפשר להשקיע שם..)

 דיברו/ תכננו/ המליצו על  בורסה לחברות היי טק, על בורסה לחברות קטנות, לעסקים קטנים ובינוניים, לתעשיות קטנות ובינוניות,  בורסה דיגיטלית,  אפילו בורסה בחיפה לטובת צפון הארץ.  ואיכשהו משהו תמיד נתקע בדרך.  ענת גואטה  בשנותיה ברשות לא עשתה מספיק, אם בכלל, לקדם, להשפיע ולשכנע למען המטרה הנכונה הזו.  אז עכשיו שתתמודד מול בן זאב בבג"ץ על עמלות.

3. יאיר אבידן המפקח של הבנקים. אבידן אולי לא שם לב שכבר חמישה חודשים הריבית במשק עולה ועולה. שבדוחות המחצית הראשונה 22', בעיקר רבעון שני, פרצו רווחי הבנקים והתשואה על ההון את גבולות הסביר בגלל אותה עלייה - שכן תוספת  1% בריבית  בנק ישראל משמעותה גידול של 5.5 מיליארד שקל בהכנסותיהם.  התוצאה:  רווחי הבנקים במחצית זו הגיעו ל-11 מיליארד שקל, 15% יותר מהמחצית המקבילה אשתקד.  

כך קרה ששעות ספורות אחרי כל הודעת ריבית של הנגיד -  העלו, הזניקו בנקאים את הריביות בכל תחומי האשראי, אבל ריבית הפיקדונות, שלא לדבר על העו"ש,  נותרה אפסית,  יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש. (מספרים: סך הנכסים הלא צמודים של הציבור  מעל  1.85 טריליון שקל, עוד 600 מיליארד בעו"ש, וגם  110 מיליארד במזומן). את אבידן לא שמעו. נכון שזה ידוע ומוכר דורות רבים  שמטרת העל  של מפקחים ונגידים זה לנום טוב בלילה ולסיים קדנציה בלי שאף בנק יקלע לקשיים (אחרי הכל, כידוע,  מי שמשלם על כישלון זה הכיס הציבורי), מה שאומר שככל שהרווחים מתנפחים כך השינה עמוקה, אבל בכל זאת.... יצויין: מקורביו דיווחו שהוא "שוחח" עם מנהלי הבנקים.

אבל אז החלה ההתקוממות הציבורית, שנפתחה בעיתונות הכלכלית: אנחנו שוקעים הם מתעשרים.  התגובות הראשונות היו אדישות.  בנקאים אדישים, מפקח אדיש, פוליטיקאים עושים בחירות. אחר כך החלו אי אילו שינויים בריבית הפיקדונות, לא משהו לחסוך בו,  טיפה פה טיפה שם – כמובן תוך תחכום שיווקי רב.  ( דוגמא: לאורך 14 השנים האחרונות לא השתלם לאנשים להפקיד כספים בפיקדונות לשנה, לכן מרבית הכספים עברו לפיקדונות יומיים, שבועיים, חודשיים – כשהתחילו הבנקאים בהעלאות המינימליסטיות היתנו זאת  בפיקדון לשנה).

הלחץ הציבורי גבר והאדישות התחלפה באמירות ורעיונות, שזעזעו את הבנקאים בכלל ואת המפקח אבידן בפרט. אותו אבידן שנוהג להדגיש את חשיבות יציבות הבנקים, לתקוף פופוליזם והתנפלות עליהם,  החל חושש, יחד עם מפוקחיו,  מהתערבות פוליטית. בשבוע שעבר פנה ודרש יו"ר וועדת הכספים חכ 'ישראל ביתנו' אלכס קושניר, הסברים מהמפקח והמנהלים על  "פתיחה מודעת של פער ברווחיות הבנקים על חשבון כספי הציבור... אני דורש להתאים את גובה הריבית בחסכונות.." ואיים בכינוס מיוחד של וועדת כספים בכנסת. האיום הכי גדול שהתחיל להישמע: יש להטיל 'מס יתר' על רווחיות עודפת של סקטור הבנקים וחברות כרטיסי האשראי.  מסתבר שגם מדינות באירופה, כולל גוש האירו, שם הריבית עולה בקצב גבוה, כבר התגבשה תכנית למיסוי הוגן יותר על רווחים פיננסיים גבוהים במיוחד.  יותר מזה, בהזדמנות הזו  חזר השיח לשאלה הנצחית: למה לא ריבית על כספים בעו"ש?. אלה בהחלט רעיונות פרקטיים.

 אז קלט אבידן  שאם לא יזוז  - הוא יוזז ממעמדו המורם בהחלטות על בנקים.  ביום שלישי השבוע  דיבר באיזשהו כנס   וביום רביעי  על הבוקר הופץ מכתבו:  "לכבוד מנכלי התאגידים הבנקאיים וחברות כרטיסי האשראי... הנידון: הוגנות צרכנית בסביבה פיננסית משתנה...". הרבה מילים יפות. שוחחתי, ציפיתי, ביקשתי  וגם "שוט":  כוונתו לפעול לפרסום פומבי וקבוע של  שיעורי הריבית המשולמת בעבור פיקדונות שיקליים ושיעורי הריבית הנגבית על  מתן אשראי.  נחמד, יעיל ,אבל.....   האם זה ינחם את המתרוששים ?   נראה איך יתפתח השבוע הבא...