הבעיה במודיעין תחרותי היא איך שמנתחים אותו בחברות
"הבעיה הנפוצה ב"מודיעין תחרותי" היא לא באיסוף המידע שעפ"י רוב הוא נגיש ומתבצע באמצעות מקורות רבים, אלא באופן שבו הוא אמור להיות מטופל בארגון, ע"י גורם שאמור לרכז את המידע הזה ובמיוחד האופן שבו מנתחים את המידע, באמצעות כלים מתאימים". כך טוען מומחה למודיעין תחרותי בשם אבנר ברנע, המשמש יועץ בתחום זה לחברות בארץ ובחו"ל.
מודיעין תחרותי הוא הליך שיטתי וחוקי לאיסוף, ניתוח והפצה של מידע עסקי על מתחרים, מגמות בסביבה העסקית, ויש לראות בזה כחלק משמעותי ביכולותיה של חברה וחלק מהאסטרטגיה העסקית שלה. קיים ריבוי שחקנים בשוק, ריבוי נושאי התעניינות (כוונות וכיוונים בשוק), ריבוי מקורות מידע, שינויים תכופים ובלתי צפויים (שוק מאוד דינאמי) ודרישה למודיעין אסטרטגי וטקטי. כיום, ל-90 אחוז מחברות הפורצ'ן 500 יש יחידות מודיעין תחרותי. זהו תחום שנלמד כיום בכ- 40 אוניברסיטאות בארה"ב וכן במוסדות אקדמיים באירופה ובמזרח הרחוק.
ברנע הנחה מפגש בנושא "מודיעין תחרותי" שהתקיים בל.ה.ב. (לימודי הכשרה בניהול) בפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א. במפגש השתתפו גם דוד בנימין, מנהל תכנון פרוייקטים בבנק הפועלים ומי ששימש כמנהל המודיעין התחרותי של אמדוקס ו- יריב חיים, סמנכ"ל בחברת מ. ח.אלישר הפצה, נציגת פיליפ מוריס בישראל.
מטרת המודיעין התחרותי האסטרטגי, אומר ברנע, הנה להציג בפני ההנהלה הבכירה בחברה את תמונת המצב הכוללת של הסביבה העסקית בה פועלת החברה, תוך הצגת תחזית לגבי המצב העתידי של השוק והמתחרים, כדי לאפשר לחברה לתכנן את עצמה ברמת אי וודאות המינימלית האפשרית.
בחברות רבות ניתן למצוא שיחידת המודיעין התחרותי עוסקת יותר מדיי בנושאים טקטיים, בעיקר בגלל לחצים מצד מנהלים, ולא מגיעה לנתח מידע ולהפכו למודיעין תחרותי אסטרטגי. דוגמא מעניינת היא בנק ברקליס הבריטי, הנחשב לאחד המתקדמים בעולם בתחומו, אשר למד את הנושא לעומק והקים יחידת מודיעין תחרותי המספקת לבנק מידע טקטי ואסטרטגי.
ואולם, הערך המוסף של מודיעין תחרותי איכותי הוא ב"תמונה הגדולה" והאינטגרטיבית שהוא מסוגל לספק לחברה (מידע לגבי איומים והזדמנויות עבור הארגון, מידע על לקוחות, ספקים, מתחרים וכיו"ב) - ורק תמונה כזו תאפשר ליחידת המודיעין התחרותי לשרוד בארגון.
"מודיעין תחרותי מלא שיכלול תמונת מצב אינטגרטיבית לגבי הסביבה התחרותית, סביבת המאקרו והסביבה הפנימית של הארגון (המשלבת Business Intelligence ו- Market Intelligence) יביא לשיפור הכושר התחרותי של החברה ויחדד מאוד את הראייה האסטרטגית שלה", אומר ברנע.
ברנע הסביר כי הבעיה של חברות היא לא, כפי שנוטים לחשוב, רק האיומים מצד מתחרים שלה. יש להסתכל כל הזמן גם על ספקים, לקוחות גדולים, לקוחות פוטנציאליים כמי שעלולים להשפיע על פעילות החברה.
לדוגמה, חברת מוטורולה - למרות שנחשבה לחלוצה בתחום המודיעין התחרותי פספסה את ההסתכלות על הספק העיקרי לתחום המצלמה בטלפון הסלולרי אשר הודיע לפתע, בספטמבר 2003, כי לא יוכל לספק את החלק בזמן ומוטורולה נאלצה לדחות את השקת המוצר בכחצי שנה. ואולם, ראוי היה כי המודיעין התחרותי של מוטורולה יתריע על המצב הבעייתי של הספק מספר חודשים קודם לכן, על מנת לאפשר לה מספיק זמן להיערך למציאת ספק חלופי.
דוגמה נוספת היא ג'נרל מוטורס, אשר בימים אלו ממש נמצאת במצב עסקי מסובך לאחר שהספקית העיקרית שלה, חברת דלפי, פשטה את הרגל והיה חשש כי גורל דומה יכול לפקוד גם את ג'נרל מוטורס, מהחברות המובילות בעולם.
במקרים רבים, אומר ברנע, הכוונה להקים יחידת מודיעין תחרותי בארגון עשויה לעורר התנגדות אצל חלק מהמנהלים ולכן חשוב שהדבר יחלחל מלמעלה למטה, החל מרמת הניהול הבכירה ביותר ארגון.
יתר על כן, אומר ברנע, בעידן מהפיכת המידע, שבו ניתן לקבל סוגים רבים של מידע ממגוון מקורות ויש מערכות טכנולוגיות רבות שמודדות ומנתחות את המידע, חשוב שההנהלה תגדיר במפורש – איזה מידע חשוב לה לקבל, וכך למקד את מאמצי האיסוף והניתוח לכיוונים המתאימים.

כמה עולה התמיכה של ארה"ב בישראל - המספרים נחשפים
הפנטגון מבקש 3.5 מיליארד דולר לשיקום מלאים בעקבות פעילות צבאית בישראל. בקשה כזו מוגשת אחת למספר חודשים. בנוסף יש הוצאות שוטפות של שכר החיילים והוצאות התחזוקה השוטפות שאינן חלק מתקציב התמיכה בסך 14 מיליארד דולר. העלות הכוללת מגיעה למעל 25 מיליארד דולר
המסמכים התקציביים מצביעים על היקף ההוצאה האמריקאית בעקבות ההגנה על ישראל מול איראן. משרד ההגנה האמריקאי מתכנן להוציא מעל 3.5 מיליארד דולר על שיקום מלאים בעקבות שורת פעולות צבאיות שבוצעו בחודשים האחרונים בהגנה על ישראל. ההוצאה כוללת רכש נרחב של מערכות יירוט, תחזוקת מכ"מים, שיפוץ כלי שיט והובלת תחמושת, וממחישה את העלויות הגבוהות של נוכחות אמריקאית מתוגברת במזרח התיכון.
המסמכים שהוכנו עד חודש מאי ושהוגשו לוועדות הביטחון בקונגרס מתבססים על חוק התמיכות הביטחוניות לישראל משנה שעברה, במסגרתו אושרו כ-14 מיליארד דולר לחידוש מלאים אמריקאים ולרכש מערכות יירוט נוספות עבור ישראל. כמעט כל סעיף במסמכים מוגדר כ"בקשת תקציב חירום". הסכומים האלו לא כוללים את התמיכה הגדולה בעת מלחמת 12 הימים ביוני. למעשה, אישור תקציב לחידוש מלאי מוגש באופן שוטף, אחת למספר חודשים והוא חלק מהתקציב של ה-14 מיליארד דולר. אלא שההוצאות בפועל גדולות הרבה יותר וכוללות גם את "ההוצאות השוטפות הקבועות", לרבות כוח אדם, תחזוקה שוטפת של המערכות הקיימות במזרח התיכון לצורך המלחמה ועוד. מדובר על פי ההערכות על יותר מ-20 מיליארד דולר של תמיכה כלכלית בישראל עוד לפני מלחמת 12 הימים שהזניקה את ההוצאות כנראה לכיוון 25 מיליארד דולר ומעלה.
הגנה מול איראן - טילים, מל"טים ומערכות יירוט מתקדמות
הבקשה התקציבית נועדה לכסות את ההוצאות של פיקוד מרכז האמריקאי בעקבות התקפות איראניות ישירות או באמצעות שלוחותיה, כמו גם השתתפות בפעולות שבוצעו לבקשת ישראל. כך למשל, באפריל אשתקד שיגרה איראן מעל 110 טילים בליסטיים, לפחות 30 טילי שיוט וכ-150 מל"טים, התקפה שנבלמה בעיקר באמצעות מערכות יירוט אמריקאיות. נזכיר כי היקף השימוש גדול פי כמה היה ביוני השנה, כשהסכום הזה ככל הנראה עדיין לא תוקצב.
הבקשה הגדולה ביותר עומדת על כ-1 מיליארד דולר לצורך רכישת מיירטי SM-3 מתקדמים מתוצרת RTX, ובפרט הדגם SM-3 IB Threat Upgrade. מדובר במערכת שמיועדת ליירט טילים בליסטיים בעלות של 9 עד 12 מיליון דולר ליחידה. מערכות אלו הופעלו לראשונה על ידי ספינות הצי האמריקאי במהלך התקיפות האיראניות באפריל שעבר. בנוסף, נדרשת הוצאה נוספת לכיסוי טיסות מיוחדות להובלת מיירטים חדשים במהירות לישראל.
במהלך יוני 2025 השתמשו שתי משחתות אמריקאיות, USS Arleigh Burke ו- USS The Sullivans, במזרח הים התיכון, במיירטי SM-3 כדי להגן על ישראל. הן פעלו לצד סוללות THAAD שהופעלו ביבשה, שיירטו טילים בליסטיים איראניים. בהתאם לכך, בקשה נוספת עומדת על 204 מיליון דולר לרכישת מיירטי THAAD מתוצרת לוקהיד מרטין. כל מיירט כזה עולה כ-12.7 מיליון דולר.
מעבר לרכש המערכות, הפנטגון מבקש תקציבים נוספים לצורך תחזוקה ושדרוג. כך למשל, הוגשה בקשה להקצות 10 מיליון דולר להחלפת מנועים וגנרטורים במערכת המכ"ם TPY-2, המשמשת את מערכות ה-THAAD. במסמכים נכתב כי מדובר בצורך בלתי מתוכנן שנבע מהפעלת מערכות היירוט באופן ממושך.

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל צפוי הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא
לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע אחוז, רק בשביל לאותת
למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים מאד להתנהל בסביבת
ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".