מעבדה ניסוי אבחון חיסון קרן פימי
צילום: צילום: דיויד גארב

ביקשה להרות מזרעו של בן זוגה המנוח - וזה מה שקבע בית המשפט

האשה ביקשה להורות לבית החולים איכילוב לתת לה להשתמש במנות הזרע המוקפא שלו. גורמי הרווחה והיועצת המשפטית לממשלה לא הביעו התנגדות לכך, והיא זכתה גם לתמיכה של משפחת בן הזוג שנהרג בתאונת דרכים
עוזי גרסטמן | (2)
נושאים בכתבה איכילוב משפט

בית המשפט למשפחה בבאר שבע התיר באחרונה לאשה שבן זוגה נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים, לעשות שימוש בזרע המוקפא שלו לצורך הפרייתה. לבקשה לא הוגשה שום התנגדות, וגם גורמי הרווחה נתנו את ברכתם לביצוע המהלך. בנסיבות אלה, לא נותרה לסגנית הנשיא רותם קודלר עיאש ברירה, אלא להורות לבית החולים איכילוב בתל אביב למסור למבקשת את מנות הזרע של בן זוגה המנוח, מתוך תקווה שהיא אכן תצליח להיכנס באמצעותן להיריון.

המבקשת (38) והמנוח ניהלו זוגיות מאז 2012. הם גרו ביחד ואף הביאו לעולם ילדה, שכיום היא בת 5. ב-2023 הם החלו בניסיונות להרחיב את התא המשפחתי שלהם באמצעות הליכי פוריות, אלא שהניסיונות האלה נקטעו בנסיבות טראגיות, עם מותו הפתאומי של בן הזוג בתאונת דרכים, במאי אשתקד. בסמוך לפטירתו, בוצעה מגופו שאיבה של מנות זרע, ואלה נשמרו בהקפאה בבית החולים איכילוב.

בפברואר האחרון הגישה אלמנתו של המנוח את הבקשה להשתמש בזרע שלו לצורך הפריית ביציותיה, והבאת אח או אחות כתוצאה מכך לבתם המשותפת. האשה צירפה לבקשתה מסמכים המוכיחים את טענתה, שלפיה אין אינדיקציות כלשהן לכך שבן זוגה התנגד להבאת ילדים עמה באמצעות זרעו, גם לאחר מותו.

כחלק מההליך, הוגש תסקיר שממנו עלה כי גם בני משפחתו של המנוח אינם מתנגדים לשימוש בזרע יקירם לצורך הפריית אלמנתו. עוד עלה מהתסקיר כי החלטת האשה להרות מהזרע של בן זוגה שנהרג התקבלה כחלק מתהליך שלם שהיא עוברת, וכי היא מבינה ומודעת למורכבות של תהליך ההפריה - הן ברמה הפיזית והן במישור הרגשי. עוד צוין בבקשה שהגישה כי יש לה מערך תמיכה משמעותי, וכי היא ממוקדת בטיפול בעצמה ובבתה הקטנה.

בסופו של דבר נקבע בתסקיר כי אין מניעה לקבל את הבקשה של האלמנה, ולאפשר לה להרות מהזרע של בן זוגה המנוח. על רקע האמור, נתנה אף היועצת המשפטית לממשלה את ברכתה לתהליך.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בתחילת דבריה, הביעה השופטת קודלר עיאש בפני המבקשת את צערה על אובדן בן-זוגה בנסיבות טראגיות. היא ציינה כי למעשה, נוכח עמדתם החיובית של גורמי הרווחה והייעוץ המשפטי לממשלה, אין סיבה שלא לקבל את הבקשה שלה.

"מסע חייהם המשותף של המבקשת ובן זוגה נקטע כאמור באופן טרגי ופתאומי, ואולם נוכח כל שהונח בפניי נראה כי מתמלאים התנאים להיעתר לבקשה ובכך לאפשר חיים נוספים וחדשים במסע המשפחתי המשותף", כתבה השופטת בפסק הדין שפרסמה. ביחס לאסמכתאות שצירפה האלמנה לבקשתה, קבעה השופטת כי הן אכן מאששות מערכת יחסים אוהבת ותקינה ששררה בינה לבין בן-זוגה, שאף כללה תוכנית להרחבת התא המשפחתי והבאת ילדים משותפים נוספים לעולם.

קיראו עוד ב"משפט"

במצב שנוצר לא נותר לשופטת אלא לקבל את הבקשה, ולאשר לאלמנה להרחיב את המשפחה שבנתה ביחד עם בן זוגה המנוח, באמצעות שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפריית ביציותיה. בהתאם לכך, השופטת הורתה לבית החולים איכילוב למסור את מנות הזרע של המנוח לאלמנתו או לגורם רפואי מטעמה, לצורך ביצוע תהליך ההפריה.

לסיום, איחלה השופטת לאלמנה הצלחה בתהליך והבהירה, כדי שלא יהיה ספק סביב הנושא, שאם הוא יסתיים בהצלחה - יהיה על המבקשת להסדיר את הרישום של הילד שייוולד כבנו של המנוח.

אדם רשאי להפקיד את זרעו בבנק הזרע לצורך שמירה, כשיש חשש כי הזרע נפגע או עלול להיפגע במערכות ייצור הזרע, וזאת כתוצאה ממחלה ממארת, מקרינה, ממחלות ארוכות, מטיפולים רפואיים או בשל כל סיבה אחרת. הפקדת הזרע מיועדת לשימוש עצמי על ידי המפקיד, בעתיד, להבדיל מתרומת זרע הניתנת באופן אנונימי ושהתורם אינו יכול להחליט מה ייעשה בזרעו.

במקרה של פטירה של מפקיד הזרע יש לפעול על פי הוראותיו, כפי שחתם עליהן על גבי הכרטיס. אם הורה המפקיד להשמיד את זרעו במקרה של פטירה, יש לעשות כן. אם המפקיד הורה או התיר על גבי כרטיס תורם זרע לאפשר שימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו, יש לכבד את רצונו ולהשתמש בזרע לצורך טיפולים בבת זוגו בתנאי שיתמלאו שתי הדרישות הבאות: עברו שישה חודשים ממועד הפטירה; התקבלה חוות דעת מעובדת סוציאלית, שמבהירה כי הטיפול נעשה מבחירה מוחלטת ורצון חופשי של בת הזוג, ולא מתוך לחץ נפשי, כספי או אחר.

אם בת הזוג ביקשה להמשיך ולשמור את הזרע, יש לעשות זאת - ובתנאי שכך הורה המפקיד בעת חתימתו על כרטיס שומר זרע. אם חלפה שנה מרגע מותו של המפקיד, ובת זוגו של הנפטר לא ביקשה להשתמש בזרע וגם לא ביקשה להמשיך ולשמור אותו, מותר לבנק הזרע להפשיר ולהשמיד את הזרע. הפשרת הזרע והשלכתו ייעשו בתום שנה ממועד הפטירה, לאחר קבלת אישור ועדה (הממונה על ידי מנהל בית החולים ומורכבת ממנהל בנק הזרע, משפטן ואיש ניהול סיכונים).

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    סגנית הנשיא רותם קודלר "עיאש"? מקבלת ז מערבי? (ל"ת)
    חיפאי 04/08/2024 10:51
    הגב לתגובה זו
  • חחחחחחחי 04/08/2024 11:24
    הגב לתגובה זו
    השמאל שכח להיות יהודי
לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית

יורשי נכס ברעננה ביקשו לבחון את שוויו, אך מצאו עצמם מחויבים למכור אותו למציעים שזכו בהתמחרות.  השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי נוצר הסכם מחייב, אף שהאחים חזרו בהם וסירבו לחתום.  התנהלותם במסגרת המכרז העידה על כוונת מכירה, והחוזה ייאכף, בצירוף שיערוך חלקי של יתרת התמורה עבור הבית
עוזי גרסטמן |

שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.

הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.

השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.

ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך

הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.

התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.

הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפי

האם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?

פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"

עוזי גרסטמן |

בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.

בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.

מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.

בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים

המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?

פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.