מעבדה ניסוי אבחון חיסון קרן פימי
צילום: צילום: דיויד גארב

ביקשה להרות מזרעו של בן זוגה המנוח - וזה מה שקבע בית המשפט

האשה ביקשה להורות לבית החולים איכילוב לתת לה להשתמש במנות הזרע המוקפא שלו. גורמי הרווחה והיועצת המשפטית לממשלה לא הביעו התנגדות לכך, והיא זכתה גם לתמיכה של משפחת בן הזוג שנהרג בתאונת דרכים
עוזי גרסטמן | (2)
נושאים בכתבה איכילוב משפט

בית המשפט למשפחה בבאר שבע התיר באחרונה לאשה שבן זוגה נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים, לעשות שימוש בזרע המוקפא שלו לצורך הפרייתה. לבקשה לא הוגשה שום התנגדות, וגם גורמי הרווחה נתנו את ברכתם לביצוע המהלך. בנסיבות אלה, לא נותרה לסגנית הנשיא רותם קודלר עיאש ברירה, אלא להורות לבית החולים איכילוב בתל אביב למסור למבקשת את מנות הזרע של בן זוגה המנוח, מתוך תקווה שהיא אכן תצליח להיכנס באמצעותן להיריון.

המבקשת (38) והמנוח ניהלו זוגיות מאז 2012. הם גרו ביחד ואף הביאו לעולם ילדה, שכיום היא בת 5. ב-2023 הם החלו בניסיונות להרחיב את התא המשפחתי שלהם באמצעות הליכי פוריות, אלא שהניסיונות האלה נקטעו בנסיבות טראגיות, עם מותו הפתאומי של בן הזוג בתאונת דרכים, במאי אשתקד. בסמוך לפטירתו, בוצעה מגופו שאיבה של מנות זרע, ואלה נשמרו בהקפאה בבית החולים איכילוב.

בפברואר האחרון הגישה אלמנתו של המנוח את הבקשה להשתמש בזרע שלו לצורך הפריית ביציותיה, והבאת אח או אחות כתוצאה מכך לבתם המשותפת. האשה צירפה לבקשתה מסמכים המוכיחים את טענתה, שלפיה אין אינדיקציות כלשהן לכך שבן זוגה התנגד להבאת ילדים עמה באמצעות זרעו, גם לאחר מותו.

כחלק מההליך, הוגש תסקיר שממנו עלה כי גם בני משפחתו של המנוח אינם מתנגדים לשימוש בזרע יקירם לצורך הפריית אלמנתו. עוד עלה מהתסקיר כי החלטת האשה להרות מהזרע של בן זוגה שנהרג התקבלה כחלק מתהליך שלם שהיא עוברת, וכי היא מבינה ומודעת למורכבות של תהליך ההפריה - הן ברמה הפיזית והן במישור הרגשי. עוד צוין בבקשה שהגישה כי יש לה מערך תמיכה משמעותי, וכי היא ממוקדת בטיפול בעצמה ובבתה הקטנה.

בסופו של דבר נקבע בתסקיר כי אין מניעה לקבל את הבקשה של האלמנה, ולאפשר לה להרות מהזרע של בן זוגה המנוח. על רקע האמור, נתנה אף היועצת המשפטית לממשלה את ברכתה לתהליך.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בתחילת דבריה, הביעה השופטת קודלר עיאש בפני המבקשת את צערה על אובדן בן-זוגה בנסיבות טראגיות. היא ציינה כי למעשה, נוכח עמדתם החיובית של גורמי הרווחה והייעוץ המשפטי לממשלה, אין סיבה שלא לקבל את הבקשה שלה.

"מסע חייהם המשותף של המבקשת ובן זוגה נקטע כאמור באופן טרגי ופתאומי, ואולם נוכח כל שהונח בפניי נראה כי מתמלאים התנאים להיעתר לבקשה ובכך לאפשר חיים נוספים וחדשים במסע המשפחתי המשותף", כתבה השופטת בפסק הדין שפרסמה. ביחס לאסמכתאות שצירפה האלמנה לבקשתה, קבעה השופטת כי הן אכן מאששות מערכת יחסים אוהבת ותקינה ששררה בינה לבין בן-זוגה, שאף כללה תוכנית להרחבת התא המשפחתי והבאת ילדים משותפים נוספים לעולם.

קיראו עוד ב"משפט"

במצב שנוצר לא נותר לשופטת אלא לקבל את הבקשה, ולאשר לאלמנה להרחיב את המשפחה שבנתה ביחד עם בן זוגה המנוח, באמצעות שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפריית ביציותיה. בהתאם לכך, השופטת הורתה לבית החולים איכילוב למסור את מנות הזרע של המנוח לאלמנתו או לגורם רפואי מטעמה, לצורך ביצוע תהליך ההפריה.

לסיום, איחלה השופטת לאלמנה הצלחה בתהליך והבהירה, כדי שלא יהיה ספק סביב הנושא, שאם הוא יסתיים בהצלחה - יהיה על המבקשת להסדיר את הרישום של הילד שייוולד כבנו של המנוח.

אדם רשאי להפקיד את זרעו בבנק הזרע לצורך שמירה, כשיש חשש כי הזרע נפגע או עלול להיפגע במערכות ייצור הזרע, וזאת כתוצאה ממחלה ממארת, מקרינה, ממחלות ארוכות, מטיפולים רפואיים או בשל כל סיבה אחרת. הפקדת הזרע מיועדת לשימוש עצמי על ידי המפקיד, בעתיד, להבדיל מתרומת זרע הניתנת באופן אנונימי ושהתורם אינו יכול להחליט מה ייעשה בזרעו.

במקרה של פטירה של מפקיד הזרע יש לפעול על פי הוראותיו, כפי שחתם עליהן על גבי הכרטיס. אם הורה המפקיד להשמיד את זרעו במקרה של פטירה, יש לעשות כן. אם המפקיד הורה או התיר על גבי כרטיס תורם זרע לאפשר שימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו, יש לכבד את רצונו ולהשתמש בזרע לצורך טיפולים בבת זוגו בתנאי שיתמלאו שתי הדרישות הבאות: עברו שישה חודשים ממועד הפטירה; התקבלה חוות דעת מעובדת סוציאלית, שמבהירה כי הטיפול נעשה מבחירה מוחלטת ורצון חופשי של בת הזוג, ולא מתוך לחץ נפשי, כספי או אחר.

אם בת הזוג ביקשה להמשיך ולשמור את הזרע, יש לעשות זאת - ובתנאי שכך הורה המפקיד בעת חתימתו על כרטיס שומר זרע. אם חלפה שנה מרגע מותו של המפקיד, ובת זוגו של הנפטר לא ביקשה להשתמש בזרע וגם לא ביקשה להמשיך ולשמור אותו, מותר לבנק הזרע להפשיר ולהשמיד את הזרע. הפשרת הזרע והשלכתו ייעשו בתום שנה ממועד הפטירה, לאחר קבלת אישור ועדה (הממונה על ידי מנהל בית החולים ומורכבת ממנהל בנק הזרע, משפטן ואיש ניהול סיכונים).

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    סגנית הנשיא רותם קודלר "עיאש"? מקבלת ז מערבי? (ל"ת)
    חיפאי 04/08/2024 10:51
    הגב לתגובה זו
  • חחחחחחחי 04/08/2024 11:24
    הגב לתגובה זו
    השמאל שכח להיות יהודי
chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”

איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש

עוזי גרסטמן |

בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.

האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.

האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.

האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות

מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.

השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.