כלל ביטוח
צילום: ביזפורטל

טענה שאיבדה צמיד יקר - כלל טענה שזה ניסיון למרמה; מה קבעה השופטת?

בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה של סמנכ"לית בסוכנות ביטוח, שטענה כי איבדה צמיד יקר שקיבלה מאמה במתנה לפני חתונתה. כלל ביטוח טענה למרמה, אך השופטת דחתה את טענותיה של החברה וקבעה כי המבוטחת דיברה אמת. פסק הדין כולל תיאורים אישיים של התובעת על היום שבו רצתה לשמח את אמה ביום הולדתה במהלך תקופת הריחוק החברתי של הקורונה, עד שגילתה כי הצמיד נעלם

עוזי גרסטמן | (12)

הסיפור התחיל בערב חורפי אחד בתקופת הקורונה, כשאסתריה הנר, תושבת כרמיאל ואם למשפחה, חזרה לביתה אחרי יום שבו ניסתה להכניס מעט אור ושמחה לאמה שחגגה את יום הולדתה ה-85. הנר, שעובדת כסמנכ"לית קידום עסקי ופיתוח בסוכנות ביטוח בחיפה, תיארה כיצד החליטה לענוד באותו יום את הצמיד היקר שקיבלה במתנה מאמה ערב חתונתה, כדי לשמח אותה במפגש המשפחתי. אלא שכשחזרה בערב לביתה, הורידה את המעיל והבינה שהתכשיט נעלם, התחיל מסע של חיפושים, חקירות ותביעה משפטית שנמשכה שנים.

על פי פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בחיפה על ידי השופטת כאמלה ג’דעון, כלל ביטוח תיאלץ לשלם להנר סכום של יותר מ-32 אלף שקל עבור אובדן הצמיד, בצירוף אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך נדחתה עמדת חברת הביטוח, שטענה כי מדובר בתביעת מרמה וכי הנר העלימה עובדות או מסרה גרסאות כוזבות. השופטת קבעה בהכרעתה כי, "עדותה של התובעת היתה אמינה בעיניי חרף אי ההתאמות שעליהן הצביעה הנתבעת", והוסיפה כי סימני האמת ניכרו בדבריה.

האירוע התרחש בנובמבר 2020. הנר סיפרה כי יצאה בבוקר מביתה ליום עבודה קצר במשרד הסוכנות בצ’ק פוסט, ולאחר מכן נסעה לאסוף את אמה וגיסתה ממגדל העמק. השלוש עצרו לקנות דברי מתיקה ומשם המשיכו לקיבוץ אלונים, שם ישבו בחיק הטבע כדי לחגוג לאם הקשישה את יום הולדתה. בשעות הערב החזירה הנר את אמה וגיסתה לביתן, וכשחזרה לביתה בכרמיאל, בסביבות 19:00, הבחינה כי הצמיד איננו. לדבריה, היא נבהלה, חיפשה ברכב ובחניה, וכשלא מצאה אותו, היא מיהרה לחזור לקיבוץ אלונים בחשכה כדי לנסות לאתר את התכשיט. "נבהלתי, ראיתי שהתכשיט לא עליי, רצתי מהר לרכב לראות אם אולי הוא נפל לי באוטו... ואז החלטתי שאני נוסעת חזרה, זה היה משהו כמו חצי שעה מאז שהגעתי", היא תיארה בעדותה.

החוקר שם לב שהצמיד לא על היד כבר בבוקר

למחרת פנתה הנר לדווח על המקרה בסוכנות הביטוח, ומשם הופנתה למשטרה לקבלת אישור. כלל ביטוח שלחה חוקר מטעמה, עמיחי איפרגן, שנפגש עם הנר מחוץ למשרדי הסוכנות עקב מגבלות הקורונה. החוקר ביקש לראות את התמונות מהיום שבו אבד התכשיט, והנר הראתה לו את תמונותיה בטלפון הנייד. באותו רגע הצביע החוקר על כך שבתמונה שצולמה במשרדה בבוקר האירוע, הצמיד כלל אינו נראה על ידה. הנר סיפרה כי באותו רגע הבינה לראשונה שהתכשיט אולי נפל לה עוד בבוקר, בדרכה לעבודה או במשרד עצמו, ולא בהכרח במהלך הטיול המשפחתי. "נפל, נפלה עטרת ראשי... זה רק מראה את התום לב שלי, אני הראיתי לו תמונה, והוא הסב את תשומת לבי שהצמיד בכלל לא עליי", היא סיפרה בבית המשפט.

אלא שמאותו רגע התפתח עימות חריף בין הצדדים. הנר טענה כי החוקר נטל את מכשיר הטלפון מידיה ללא רשות, נהג כלפיה בברוטליות וגרם לה לסירב לאפשר לו לבצע איכון לטלפון. לדבריה, לאחר מכן היא דווקא ביקשה ממנו לבוא לביתה ולהתרשם מכלל התכשיטים שברשותה, ואף הסכימה תחילה לעבור בדיקת פוליגרף, אך חזרה בה מכך אחרי שבעלה, קצין משטרה בדימוס, הסביר לה שהתרופות שהיא נוטלת עלולות לפגוע באמינות התוצאה. חברת הביטוח מצדה טענה כי מדובר בגרסאות מתפתלות שנועדו להסתיר מצג שווא, וכי למעשה לא אבד הצמיד המדובר אלא פריט אחר שאינו מבוטח.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בדו"ח החקירה שהוגש לבית המשפט, כתב איפרגן כי ייתכן שהנר איבדה צמיד כלשהו, אך לא בהכרח את הצמיד שבוטח. הוא הוסיף כי גרסאותיה של הנר מלאות סתירות, כי תחילה טענה שהיתה ביום חופשי מהעבודה, ורק לאחר שהוצגו בפניה תמונות מהמשרד הודתה שעבדה חצי יום, וכי סירובה לאיכון הטלפון חיזק את חשדו. כלל טענה כי מכלול הנתונים מוביל למסקנה של מרמה ולכן היא פטורה מתשלום.

השופטת ג’דעון בחנה בפירוט את כל הראיות, העדויות ודו"חות האיכון הסלולרי שבסופו של דבר בוצע במהלך ניהול המשפט. היא קבעה כי אף שהיו אי התאמות מסוימות בדבריה של הנר, לא מדובר בסתירות מהותיות, אלא בפרטים שוליים שיכולים לנבוע מטעות אנוש או מהתרגשות. "אני בן אדם, ואני יכולה גם לטעות... נראה לך שאני אבזה את עצמי 28 שנות יושרה בשביל תביעת מרמה?", צוטטה הנר כשהיא משיבה לשאלות החקירה. השופטת התרשמה כי תשובתה זו משקפת תחושת עלבון עמוק מחוסר האמון שהפגינה כלפיה חברת הביטוח, ולא ניסיון להתחמק.

קיראו עוד ב"משפט"

פסק הדין שפורסם מתאר באריכות את עדותה המרגשת של הנר על יום ההולדת של אמה, ועל הרצון לשמח אותה דווקא בתקופה של ריחוק חברתי. היא סיפרה כיצד דיברה עם גיסתה ותכננה את הבילוי, כיצד עצרה לקנות קינוחים ואיך חיפשה מקום בטבע כדי לחגוג בבטחה. עדותה נתמכה גם בעדות הגיסה ובנתוני האיכון שאישרו את מסלול נסיעתה - מכרמיאל לחיפה, משם למגדל העמק ואל קיבוץ אלונים. עוד הוצגה עדות לכך שבשובה הביתה, לאחר שהבינה שהתכשיט נעלם, היא התקשרה לגיסתה לברר אם הבחינה בצמיד, ולבסוף היא אף נסעה בחזרה בחשכה לאלונים כדי לחפש אותו.

השערת החוקר לא נתמכה בראיות

הטענות של כלל ביטוח נדחו אחת לאחת. כך למשל, נטען כי הנר סירבה לאפשר לחוקר להגיע לביתה, אולם בתמליל שיחה שהוצג בבית המשפט היא נשמעה כשהיא מציעה זאת בעצמה: "אתה לא רוצה לבוא אליי הביתה ולבדוק? יותר קל?". גם הטענה שגרסתה לגבי יום העבודה השתנתה הוסברה בכך שתכננה לקחת חופש, אך בסוף עבדה כמה שעות בבוקר. השופטת ציינה כי אין בכך סתירה מהותית. לגבי השאלה אם ייתכן שאבד דווקא תכשיט אחר, קבעה הנר בנחרצות כי, "לא היה, ולא נברא, שאבד לי צמיד אחר.. אני ענדתי אותו, הוא נפל לי". השופטת ציינה כי גם החוקר עצמו לא שלל את האפשרות שאבד תכשיט, אלא העלה השערה כי ייתכן שזה פריט אחר - השערה שלא נתמכה בראיות.

בפסק הדין הובאו גם דברי התובעת על תחושת הפגיעה בכבודה בעקבות דחיית התביעה. "זה מגוחך לחשוב שהייתי מסתכנת בתביעת שקר בשביל 'כסף קטן'. אני עובדת בסוכנות ביטוח שנים. זו הפרנסה שלי. האם הגיוני לסכן אותה בשביל תביעת מרמה בסך של כ-20 אלף שקל!", היא כתבה בתצהירה. הנר אף הוסיפה כי, "דחיית תביעה בטענה שאני מרמה גרמה לי להשפלה רבה. העובדת שלי מקבלת דחייה בטענה שאני מרמה. לא היה לי דבר יותר משפיל מזה".

לבסוף קבעה השופטת כי הנר הוכיחה את מקרה הביטוח, אובדן הצמיד, ואילו כלל ביטוח לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח מרמה. בית המשפט פסק לה את מלוא הסכום הנתבע על פי הערכת השמאי מ-2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל 32,357 שקל. לכך נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,000 שקל.


למה בכלל היתה מחלוקת כל כך גדולה סביב צמיד אחד?

מכיוון שהצמיד היה מבוטח בביטוח "כל הסיכונים" בשווי של יותר מ-25 אלף שקל, והמבוטחת דרשה את הכסף. מצד שני, חברת הביטוח חשדה שהיא מנסה לרמות ולהוציא ממנה פיצוי על משהו שלא באמת אבד.


איך בית המשפט קובע אם מישהו דובר אמת או מנסה לרמות?

השופטת הסתכלה על איך שהתובעת העידה, על הפרטים שסיפרה, על התמיכה של עדויות אחרות ועל המסמכים שהוגשו. היא אמרה שהתשובות היו ספונטניות, לא מתוחכמות, ושאותות האמת ניכרו בדבריה.


מה בעצם שכנע את השופטת שהצמיד באמת אבד?

כמה דברים ביחד: עדות אמינה של התובעת ושל גיסתה, נתוני האיכון שהראו את המסלול המדויק שעשתה באותו יום, והעובדה שהיא ממש חזרה בערב בחושך לקיבוץ אלונים כדי לחפש את הצמיד. זה לא נראה כמו מישהי שממציאה סיפור.


למה חברת הביטוח כל כך התעקשה?

מכיוון שמבחינתה היו סימני שאלה, כך למשל בתמונות שצולמו בבוקר במשרד לא רואים את הצמיד על היד, או זה שהיא לא הסכימה מיד לביצוע איכון של הטלפון. מבחינת כלל ביטוח זה הרגיש לא אמין.


ומה קרה עם כל העניין של הפוליגרף?

בהתחלה היא הסכימה לעבור בדיקה, אבל אחרי שבעלה אמר לה שהתרופות שהיא לוקחת עלולות להשפיע על התוצאה, היא חזרה בה. זה היה עוד אחד הדברים שחברת הביטוח ניסתה להציג כחשוד, אבל בית המשפט לא ראה בכך הוכחה לרמאות.


זה לא מוזר שהיא שינתה גרסה לגבי יום העבודה שלה?

נכון, בהתחלה אמרה שהיא בכלל לא עבדה באותו יום, ורק אחרי שהחוקר הראה לה תמונה מהמשרד היא נזכרה שעבדה שעתיים בבוקר. אבל השופטת קבעה שזה לא שינוי מהותי, פשוט טעות אנוש - לא ניסיון להסתיר משהו.


כמה כסף היא קיבלה בסוף?

בית המשפט חייב את כלל לשלם לה קצת יותר מ-32 אלף שקל, שזה הסכום המעודכן של ערך הצמיד כולל ריבית והצמדה. בנוסף, היא קיבלה גם החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    כלל ביטוח זאת החברה הכי גרועה שיש (ל"ת)
    אנונימי 30/09/2025 16:07
    הגב לתגובה זו
  • 7.
    עדי 30/09/2025 10:33
    הגב לתגובה זו
    כל הסיפור שלה מצוץ מהאצבע.זה ספורט לאומי לרמות את מי שאפשר
  • זה גם ספורט לאומי שלא לשלם פיצויי ביטוח בשיטת מצליח (ל"ת)
    אנונימי 30/09/2025 12:01
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    אנונימי 25/09/2025 07:56
    הגב לתגובה זו
    This is why insurance index is down in the pat8 weeks
  • 5.
    לא לבטל בכלל!!! הם לא ישלמו לכםחברה פח ראו הוזהרתם (ל"ת)
    אנונימי 25/09/2025 07:07
    הגב לתגובה זו
  • אמין 10/10/2025 09:50
    הגב לתגובה זו
    כן תתפלא אבל כלל ביטוח היא מהחברות ביטוח היותר אמינות. בכל מקרה תעבוד עם סוכן ביטוח. זה יעזור
  • 4.
    לדעתי היא שקרנית ולא סתם סירבה לפוליגרף אלא שהיא קשורה לקיבוץ (ל"ת)
    וזה תמיד מנצח בבית המשפט.. 24/09/2025 23:29
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    חוקרים זה עם נבזי (ל"ת)
    אנונימי 24/09/2025 23:17
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    ישראל 24/09/2025 23:13
    הגב לתגובה זו
    מראה לכולם איך חברות הביטוח עובדות ברגע שהן צריכות להוציא את הכסף מהכיס כל הכבוד לשופטת שלימדה אותם לקח
  • 1.
    שלומי 24/09/2025 21:48
    הגב לתגובה זו
    נשמע מצוץ מהאצבע כל הסיפור שלה. מה גם שזה כבר ספורט לאומי למצוץ חזרה כסף בתביעות שווא.
  • גם אני (ל"ת)
    אנונימי 30/09/2025 10:32
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 25/09/2025 07:22
    הגב לתגובה זו
    היא מתנהגת אחרת
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

פיטורים
צילום: copilot

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל

עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת

עוזי גרסטמן |

ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.

היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.

בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.

"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".

בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".