
טענה שאיבדה צמיד יקר - כלל טענה שזה ניסיון למרמה; מה קבעה השופטת?
בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה של סמנכ"לית בסוכנות ביטוח, שטענה כי איבדה צמיד יקר שקיבלה מאמה במתנה לפני חתונתה. כלל ביטוח טענה למרמה, אך השופטת דחתה את טענותיה של החברה וקבעה כי המבוטחת דיברה אמת. פסק הדין כולל תיאורים אישיים של התובעת על היום שבו
רצתה לשמח את אמה ביום הולדתה במהלך תקופת הריחוק החברתי של הקורונה, עד שגילתה כי הצמיד נעלם
הסיפור התחיל בערב חורפי אחד בתקופת הקורונה, כשאסתריה הנר, תושבת כרמיאל ואם למשפחה, חזרה לביתה אחרי יום שבו ניסתה להכניס מעט אור ושמחה לאמה שחגגה את יום הולדתה ה-85. הנר, שעובדת כסמנכ"לית קידום עסקי ופיתוח בסוכנות ביטוח בחיפה, תיארה כיצד החליטה לענוד באותו יום את הצמיד היקר שקיבלה במתנה מאמה ערב חתונתה, כדי לשמח אותה במפגש המשפחתי. אלא שכשחזרה בערב לביתה, הורידה את המעיל והבינה שהתכשיט נעלם, התחיל מסע של חיפושים, חקירות ותביעה משפטית שנמשכה שנים.
על פי פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בחיפה על ידי השופטת כאמלה ג’דעון, כלל ביטוח תיאלץ לשלם להנר סכום של יותר מ-32 אלף שקל עבור אובדן הצמיד, בצירוף אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך נדחתה עמדת חברת הביטוח, שטענה כי מדובר בתביעת מרמה וכי הנר העלימה עובדות או מסרה גרסאות כוזבות. השופטת קבעה בהכרעתה כי, "עדותה של התובעת היתה אמינה בעיניי חרף אי ההתאמות שעליהן הצביעה הנתבעת", והוסיפה כי סימני האמת ניכרו בדבריה.
האירוע התרחש בנובמבר 2020. הנר סיפרה כי יצאה בבוקר מביתה ליום עבודה קצר במשרד הסוכנות בצ’ק פוסט, ולאחר מכן נסעה לאסוף את אמה וגיסתה ממגדל העמק. השלוש עצרו לקנות דברי מתיקה ומשם המשיכו לקיבוץ אלונים, שם ישבו בחיק הטבע כדי לחגוג לאם הקשישה את יום הולדתה. בשעות הערב החזירה הנר את אמה וגיסתה לביתן, וכשחזרה לביתה בכרמיאל, בסביבות 19:00, הבחינה כי הצמיד איננו. לדבריה, היא נבהלה, חיפשה ברכב ובחניה, וכשלא מצאה אותו, היא מיהרה לחזור לקיבוץ אלונים בחשכה כדי לנסות לאתר את התכשיט. "נבהלתי, ראיתי שהתכשיט לא עליי, רצתי מהר לרכב לראות אם אולי הוא נפל לי באוטו... ואז החלטתי שאני נוסעת חזרה, זה היה משהו כמו חצי שעה מאז שהגעתי", היא תיארה בעדותה.
החוקר שם לב שהצמיד לא על היד כבר בבוקר
למחרת פנתה הנר לדווח על המקרה בסוכנות הביטוח, ומשם הופנתה למשטרה לקבלת אישור. כלל ביטוח שלחה חוקר מטעמה, עמיחי איפרגן, שנפגש עם הנר מחוץ למשרדי הסוכנות עקב מגבלות הקורונה. החוקר ביקש לראות את התמונות מהיום שבו אבד התכשיט, והנר הראתה לו את תמונותיה בטלפון הנייד. באותו רגע הצביע החוקר על כך שבתמונה שצולמה במשרדה בבוקר האירוע, הצמיד כלל אינו נראה על ידה. הנר סיפרה כי באותו רגע הבינה לראשונה שהתכשיט אולי נפל לה עוד בבוקר, בדרכה לעבודה או במשרד עצמו, ולא בהכרח במהלך הטיול המשפחתי. "נפל, נפלה עטרת ראשי... זה רק מראה את התום לב שלי, אני הראיתי לו תמונה, והוא הסב את תשומת לבי שהצמיד בכלל לא עליי", היא סיפרה בבית המשפט.
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- כלל ביטוח: רווח נקי של 590 מיליון שקל ותשואה על ההון של 24.9%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שמאותו רגע התפתח עימות חריף בין הצדדים. הנר טענה כי החוקר נטל את מכשיר הטלפון מידיה ללא רשות, נהג כלפיה בברוטליות וגרם לה לסירב לאפשר לו לבצע איכון לטלפון. לדבריה, לאחר מכן היא דווקא ביקשה ממנו לבוא לביתה ולהתרשם מכלל התכשיטים שברשותה, ואף הסכימה תחילה לעבור בדיקת פוליגרף, אך חזרה בה מכך אחרי שבעלה, קצין משטרה בדימוס, הסביר לה שהתרופות שהיא נוטלת עלולות לפגוע באמינות התוצאה. חברת הביטוח מצדה טענה כי מדובר בגרסאות מתפתלות שנועדו להסתיר מצג שווא, וכי למעשה לא אבד הצמיד המדובר אלא פריט אחר שאינו מבוטח.
בדו"ח החקירה שהוגש לבית המשפט, כתב איפרגן כי ייתכן שהנר איבדה צמיד כלשהו, אך לא בהכרח את הצמיד שבוטח. הוא הוסיף כי גרסאותיה של הנר מלאות סתירות, כי תחילה טענה שהיתה ביום חופשי מהעבודה, ורק לאחר שהוצגו בפניה תמונות מהמשרד הודתה שעבדה חצי יום, וכי סירובה לאיכון הטלפון חיזק את חשדו. כלל טענה כי מכלול הנתונים מוביל למסקנה של מרמה ולכן היא פטורה מתשלום.
השופטת ג’דעון בחנה בפירוט את כל הראיות, העדויות ודו"חות האיכון הסלולרי שבסופו של דבר בוצע במהלך ניהול המשפט. היא קבעה כי אף שהיו אי התאמות מסוימות בדבריה של הנר, לא מדובר בסתירות מהותיות, אלא בפרטים שוליים שיכולים לנבוע מטעות אנוש או מהתרגשות. "אני בן אדם, ואני יכולה גם לטעות... נראה לך שאני אבזה את עצמי 28 שנות יושרה בשביל תביעת מרמה?", צוטטה הנר כשהיא משיבה לשאלות החקירה. השופטת התרשמה כי תשובתה זו משקפת תחושת עלבון עמוק מחוסר האמון שהפגינה כלפיה חברת הביטוח, ולא ניסיון להתחמק.
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
פסק הדין שפורסם מתאר באריכות את עדותה המרגשת של הנר על יום ההולדת של אמה, ועל הרצון לשמח אותה דווקא בתקופה של ריחוק חברתי. היא סיפרה כיצד דיברה עם גיסתה ותכננה את הבילוי, כיצד עצרה לקנות קינוחים ואיך חיפשה מקום בטבע כדי לחגוג בבטחה. עדותה נתמכה גם בעדות הגיסה ובנתוני האיכון שאישרו את מסלול נסיעתה - מכרמיאל לחיפה, משם למגדל העמק ואל קיבוץ אלונים. עוד הוצגה עדות לכך שבשובה הביתה, לאחר שהבינה שהתכשיט נעלם, היא התקשרה לגיסתה לברר אם הבחינה בצמיד, ולבסוף היא אף נסעה בחזרה בחשכה לאלונים כדי לחפש אותו.
השערת החוקר לא נתמכה בראיות
הטענות של כלל ביטוח נדחו אחת לאחת. כך למשל, נטען כי הנר סירבה לאפשר לחוקר להגיע לביתה, אולם בתמליל שיחה שהוצג בבית המשפט היא נשמעה כשהיא מציעה זאת בעצמה: "אתה לא רוצה לבוא אליי הביתה ולבדוק? יותר קל?". גם הטענה שגרסתה לגבי יום העבודה השתנתה הוסברה בכך שתכננה לקחת חופש, אך בסוף עבדה כמה שעות בבוקר. השופטת ציינה כי אין בכך סתירה מהותית. לגבי השאלה אם ייתכן שאבד דווקא תכשיט אחר, קבעה הנר בנחרצות כי, "לא היה, ולא נברא, שאבד לי צמיד אחר.. אני ענדתי אותו, הוא נפל לי". השופטת ציינה כי גם החוקר עצמו לא שלל את האפשרות שאבד תכשיט, אלא העלה השערה כי ייתכן שזה פריט אחר - השערה שלא נתמכה בראיות.
בפסק הדין הובאו גם דברי התובעת על תחושת הפגיעה בכבודה בעקבות דחיית התביעה. "זה מגוחך לחשוב שהייתי מסתכנת בתביעת שקר בשביל 'כסף קטן'. אני עובדת בסוכנות ביטוח שנים. זו הפרנסה שלי. האם הגיוני לסכן אותה בשביל תביעת מרמה בסך של כ-20 אלף שקל!", היא כתבה בתצהירה. הנר אף הוסיפה כי, "דחיית תביעה בטענה שאני מרמה גרמה לי להשפלה רבה. העובדת שלי מקבלת דחייה בטענה שאני מרמה. לא היה לי דבר יותר משפיל מזה".
לבסוף קבעה השופטת כי הנר הוכיחה את מקרה הביטוח, אובדן הצמיד, ואילו כלל ביטוח לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח מרמה. בית המשפט פסק לה את מלוא הסכום הנתבע על פי הערכת השמאי מ-2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל 32,357 שקל. לכך נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,000 שקל.
למה בכלל היתה מחלוקת כל כך גדולה סביב צמיד אחד?
מכיוון שהצמיד היה מבוטח בביטוח "כל הסיכונים" בשווי של יותר מ-25 אלף שקל, והמבוטחת דרשה את הכסף. מצד שני, חברת הביטוח חשדה שהיא מנסה לרמות ולהוציא ממנה פיצוי על משהו שלא באמת אבד.
איך בית המשפט קובע אם מישהו דובר אמת או מנסה לרמות?
השופטת הסתכלה על איך שהתובעת העידה, על הפרטים שסיפרה, על התמיכה של עדויות אחרות ועל המסמכים שהוגשו. היא אמרה שהתשובות היו ספונטניות, לא מתוחכמות, ושאותות
האמת ניכרו בדבריה.
מה בעצם שכנע את השופטת שהצמיד באמת אבד?
כמה דברים ביחד: עדות אמינה של התובעת ושל גיסתה, נתוני האיכון שהראו את המסלול המדויק שעשתה באותו יום, והעובדה שהיא ממש חזרה בערב בחושך לקיבוץ אלונים כדי לחפש את הצמיד. זה לא נראה כמו מישהי שממציאה סיפור.
למה חברת הביטוח כל כך התעקשה?
מכיוון שמבחינתה
היו סימני שאלה, כך למשל בתמונות שצולמו בבוקר במשרד לא רואים את הצמיד על היד, או זה שהיא לא הסכימה מיד לביצוע איכון של הטלפון. מבחינת כלל ביטוח זה הרגיש לא אמין.
ומה קרה עם כל העניין של הפוליגרף?
בהתחלה היא הסכימה לעבור בדיקה, אבל אחרי שבעלה אמר לה שהתרופות שהיא לוקחת עלולות להשפיע על התוצאה, היא חזרה בה. זה היה עוד אחד הדברים שחברת הביטוח ניסתה להציג כחשוד, אבל בית המשפט לא ראה בכך הוכחה לרמאות.
זה לא מוזר שהיא שינתה גרסה לגבי יום העבודה שלה?
נכון, בהתחלה אמרה שהיא בכלל לא עבדה באותו יום, ורק אחרי שהחוקר הראה לה תמונה מהמשרד היא נזכרה שעבדה שעתיים בבוקר. אבל
השופטת קבעה שזה לא שינוי מהותי, פשוט טעות אנוש - לא ניסיון להסתיר משהו.
כמה כסף היא קיבלה בסוף?
בית המשפט חייב את כלל לשלם לה קצת יותר מ-32 אלף שקל, שזה הסכום המעודכן של ערך הצמיד כולל ריבית והצמדה. בנוסף, היא קיבלה גם החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
- 8.כלל ביטוח זאת החברה הכי גרועה שיש (ל"ת)אנונימי 30/09/2025 16:07הגב לתגובה זו
- 7.עדי 30/09/2025 10:33הגב לתגובה זוכל הסיפור שלה מצוץ מהאצבע.זה ספורט לאומי לרמות את מי שאפשר
- זה גם ספורט לאומי שלא לשלם פיצויי ביטוח בשיטת מצליח (ל"ת)אנונימי 30/09/2025 12:01הגב לתגובה זו
- 6.אנונימי 25/09/2025 07:56הגב לתגובה זוThis is why insurance index is down in the pat8 weeks
- 5.לא לבטל בכלל!!! הם לא ישלמו לכםחברה פח ראו הוזהרתם (ל"ת)אנונימי 25/09/2025 07:07הגב לתגובה זו
- אמין 10/10/2025 09:50הגב לתגובה זוכן תתפלא אבל כלל ביטוח היא מהחברות ביטוח היותר אמינות. בכל מקרה תעבוד עם סוכן ביטוח. זה יעזור
- 4.לדעתי היא שקרנית ולא סתם סירבה לפוליגרף אלא שהיא קשורה לקיבוץ (ל"ת)וזה תמיד מנצח בבית המשפט.. 24/09/2025 23:29הגב לתגובה זו
- 3.חוקרים זה עם נבזי (ל"ת)אנונימי 24/09/2025 23:17הגב לתגובה זו
- 2.ישראל 24/09/2025 23:13הגב לתגובה זומראה לכולם איך חברות הביטוח עובדות ברגע שהן צריכות להוציא את הכסף מהכיס כל הכבוד לשופטת שלימדה אותם לקח
- 1.שלומי 24/09/2025 21:48הגב לתגובה זונשמע מצוץ מהאצבע כל הסיפור שלה. מה גם שזה כבר ספורט לאומי למצוץ חזרה כסף בתביעות שווא.
- גם אני (ל"ת)אנונימי 30/09/2025 10:32הגב לתגובה זו
- אנונימי 25/09/2025 07:22הגב לתגובה זוהיא מתנהגת אחרת

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
