טענה שאיבדה צמיד יקר - כלל טענה שזה ניסיון למרמה; מה קבעה השופטת?

הסיפור התחיל בערב חורפי אחד בתקופת הקורונה, כשאסתריה הנר, תושבת כרמיאל ואם למשפחה, חזרה לביתה אחרי יום שבו ניסתה להכניס מעט אור ושמחה לאמה שחגגה את יום הולדתה ה-85. הנר, שעובדת כסמנכ"לית קידום עסקי ופיתוח בסוכנות ביטוח בחיפה, תיארה כיצד החליטה לענוד באותו יום את הצמיד היקר שקיבלה במתנה מאמה ערב חתונתה, כדי לשמח אותה במפגש המשפחתי. אלא שכשחזרה בערב לביתה, הורידה את המעיל והבינה שהתכשיט נעלם, התחיל מסע של חיפושים, חקירות ותביעה משפטית שנמשכה שנים.

על פי פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בחיפה על ידי השופטת כאמלה ג’דעון, כלל ביטוח תיאלץ לשלם להנר סכום של יותר מ-32 אלף שקל עבור אובדן הצמיד, בצירוף אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך נדחתה עמדת חברת הביטוח, שטענה כי מדובר בתביעת מרמה וכי הנר העלימה עובדות או מסרה גרסאות כוזבות. השופטת קבעה בהכרעתה כי, "עדותה של התובעת היתה אמינה בעיניי חרף אי ההתאמות שעליהן הצביעה הנתבעת", והוסיפה כי סימני האמת ניכרו בדבריה.

האירוע התרחש בנובמבר 2020. הנר סיפרה כי יצאה בבוקר מביתה ליום עבודה קצר במשרד הסוכנות בצ’ק פוסט, ולאחר מכן נסעה לאסוף את אמה וגיסתה ממגדל העמק. השלוש עצרו לקנות דברי מתיקה ומשם המשיכו לקיבוץ אלונים, שם ישבו בחיק הטבע כדי לחגוג לאם הקשישה את יום הולדתה. בשעות הערב החזירה הנר את אמה וגיסתה לביתן, וכשחזרה לביתה בכרמיאל, בסביבות 19:00, הבחינה כי הצמיד איננו. לדבריה, היא נבהלה, חיפשה ברכב ובחניה, וכשלא מצאה אותו, היא מיהרה לחזור לקיבוץ אלונים בחשכה כדי לנסות לאתר את התכשיט. "נבהלתי, ראיתי שהתכשיט לא עליי, רצתי מהר לרכב לראות אם אולי הוא נפל לי באוטו... ואז החלטתי שאני נוסעת חזרה, זה היה משהו כמו חצי שעה מאז שהגעתי", היא תיארה בעדותה.

החוקר שם לב שהצמיד לא על היד כבר בבוקר

למחרת פנתה הנר לדווח על המקרה בסוכנות הביטוח, ומשם הופנתה למשטרה לקבלת אישור. כלל ביטוח שלחה חוקר מטעמה, עמיחי איפרגן, שנפגש עם הנר מחוץ למשרדי הסוכנות עקב מגבלות הקורונה. החוקר ביקש לראות את התמונות מהיום שבו אבד התכשיט, והנר הראתה לו את תמונותיה בטלפון הנייד. באותו רגע הצביע החוקר על כך שבתמונה שצולמה במשרדה בבוקר האירוע, הצמיד כלל אינו נראה על ידה. הנר סיפרה כי באותו רגע הבינה לראשונה שהתכשיט אולי נפל לה עוד בבוקר, בדרכה לעבודה או במשרד עצמו, ולא בהכרח במהלך הטיול המשפחתי. "נפל, נפלה עטרת ראשי... זה רק מראה את התום לב שלי, אני הראיתי לו תמונה, והוא הסב את תשומת לבי שהצמיד בכלל לא עליי", היא סיפרה בבית המשפט.

• כלל ביטוח תשקיע 250 מיליון שקל בבוני התיכון; המניה עולה 7%
• ב-200 מיליון שקל: המבורגר מוכרים לכלל מניות הראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלא שמאותו רגע התפתח עימות חריף בין הצדדים. הנר טענה כי החוקר נטל את מכשיר הטלפון מידיה ללא רשות, נהג כלפיה בברוטליות וגרם לה לסירב לאפשר לו לבצע איכון לטלפון. לדבריה, לאחר מכן היא דווקא ביקשה ממנו לבוא לביתה ולהתרשם מכלל התכשיטים שברשותה, ואף הסכימה תחילה לעבור בדיקת פוליגרף, אך חזרה בה מכך אחרי שבעלה, קצין משטרה בדימוס, הסביר לה שהתרופות שהיא נוטלת עלולות לפגוע באמינות התוצאה. חברת הביטוח מצדה טענה כי מדובר בגרסאות מתפתלות שנועדו להסתיר מצג שווא, וכי למעשה לא אבד הצמיד המדובר אלא פריט אחר שאינו מבוטח.

בדו"ח החקירה שהוגש לבית המשפט, כתב איפרגן כי ייתכן שהנר איבדה צמיד כלשהו, אך לא בהכרח את הצמיד שבוטח. הוא הוסיף כי גרסאותיה של הנר מלאות סתירות, כי תחילה טענה שהיתה ביום חופשי מהעבודה, ורק לאחר שהוצגו בפניה תמונות מהמשרד הודתה שעבדה חצי יום, וכי סירובה לאיכון הטלפון חיזק את חשדו. כלל טענה כי מכלול הנתונים מוביל למסקנה של מרמה ולכן היא פטורה מתשלום.

השופטת ג’דעון בחנה בפירוט את כל הראיות, העדויות ודו"חות האיכון הסלולרי שבסופו של דבר בוצע במהלך ניהול המשפט. היא קבעה כי אף שהיו אי התאמות מסוימות בדבריה של הנר, לא מדובר בסתירות מהותיות, אלא בפרטים שוליים שיכולים לנבוע מטעות אנוש או מהתרגשות. "אני בן אדם, ואני יכולה גם לטעות... נראה לך שאני אבזה את עצמי 28 שנות יושרה בשביל תביעת מרמה?", צוטטה הנר כשהיא משיבה לשאלות החקירה. השופטת התרשמה כי תשובתה זו משקפת תחושת עלבון עמוק מחוסר האמון שהפגינה כלפיה חברת הביטוח, ולא ניסיון להתחמק.

• מנורה משכה 90 אלף שקל מקרן הפנסיה של מורה - מה הסיבה ולמה בית המשפט גער בה?
• מאבק משפטי: האח יפנה את הבית שקיבל ברשות מאמו המנוחה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

פסק הדין שפורסם מתאר באריכות את עדותה המרגשת של הנר על יום ההולדת של אמה, ועל הרצון לשמח אותה דווקא בתקופה של ריחוק חברתי. היא סיפרה כיצד דיברה עם גיסתה ותכננה את הבילוי, כיצד עצרה לקנות קינוחים ואיך חיפשה מקום בטבע כדי לחגוג בבטחה. עדותה נתמכה גם בעדות הגיסה ובנתוני האיכון שאישרו את מסלול נסיעתה - מכרמיאל לחיפה, משם למגדל העמק ואל קיבוץ אלונים. עוד הוצגה עדות לכך שבשובה הביתה, לאחר שהבינה שהתכשיט נעלם, היא התקשרה לגיסתה לברר אם הבחינה בצמיד, ולבסוף היא אף נסעה בחזרה בחשכה לאלונים כדי לחפש אותו.

השערת החוקר לא נתמכה בראיות

הטענות של כלל ביטוח נדחו אחת לאחת. כך למשל, נטען כי הנר סירבה לאפשר לחוקר להגיע לביתה, אולם בתמליל שיחה שהוצג בבית המשפט היא נשמעה כשהיא מציעה זאת בעצמה: "אתה לא רוצה לבוא אליי הביתה ולבדוק? יותר קל?". גם הטענה שגרסתה לגבי יום העבודה השתנתה הוסברה בכך שתכננה לקחת חופש, אך בסוף עבדה כמה שעות בבוקר. השופטת ציינה כי אין בכך סתירה מהותית. לגבי השאלה אם ייתכן שאבד דווקא תכשיט אחר, קבעה הנר בנחרצות כי, "לא היה, ולא נברא, שאבד לי צמיד אחר.. אני ענדתי אותו, הוא נפל לי". השופטת ציינה כי גם החוקר עצמו לא שלל את האפשרות שאבד תכשיט, אלא העלה השערה כי ייתכן שזה פריט אחר - השערה שלא נתמכה בראיות.

בפסק הדין הובאו גם דברי התובעת על תחושת הפגיעה בכבודה בעקבות דחיית התביעה. "זה מגוחך לחשוב שהייתי מסתכנת בתביעת שקר בשביל 'כסף קטן'. אני עובדת בסוכנות ביטוח שנים. זו הפרנסה שלי. האם הגיוני לסכן אותה בשביל תביעת מרמה בסך של כ-20 אלף שקל!", היא כתבה בתצהירה. הנר אף הוסיפה כי, "דחיית תביעה בטענה שאני מרמה גרמה לי להשפלה רבה. העובדת שלי מקבלת דחייה בטענה שאני מרמה. לא היה לי דבר יותר משפיל מזה".

לבסוף קבעה השופטת כי הנר הוכיחה את מקרה הביטוח, אובדן הצמיד, ואילו כלל ביטוח לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח מרמה. בית המשפט פסק לה את מלוא הסכום הנתבע על פי הערכת השמאי מ-2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל 32,357 שקל. לכך נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,000 שקל.

למה בכלל היתה מחלוקת כל כך גדולה סביב צמיד אחד?

מכיוון שהצמיד היה מבוטח בביטוח "כל הסיכונים" בשווי של יותר מ-25 אלף שקל, והמבוטחת דרשה את הכסף. מצד שני, חברת הביטוח חשדה שהיא מנסה לרמות ולהוציא ממנה פיצוי על משהו שלא באמת אבד.

איך בית המשפט קובע אם מישהו דובר אמת או מנסה לרמות?

השופטת הסתכלה על איך שהתובעת העידה, על הפרטים שסיפרה, על התמיכה של עדויות אחרות ועל המסמכים שהוגשו. היא אמרה שהתשובות היו ספונטניות, לא מתוחכמות, ושאותות האמת ניכרו בדבריה.

מה בעצם שכנע את השופטת שהצמיד באמת אבד?

כמה דברים ביחד: עדות אמינה של התובעת ושל גיסתה, נתוני האיכון שהראו את המסלול המדויק שעשתה באותו יום, והעובדה שהיא ממש חזרה בערב בחושך לקיבוץ אלונים כדי לחפש את הצמיד. זה לא נראה כמו מישהי שממציאה סיפור.

למה חברת הביטוח כל כך התעקשה?

מכיוון שמבחינתה היו סימני שאלה, כך למשל בתמונות שצולמו בבוקר במשרד לא רואים את הצמיד על היד, או זה שהיא לא הסכימה מיד לביצוע איכון של הטלפון. מבחינת כלל ביטוח זה הרגיש לא אמין.

ומה קרה עם כל העניין של הפוליגרף?

בהתחלה היא הסכימה לעבור בדיקה, אבל אחרי שבעלה אמר לה שהתרופות שהיא לוקחת עלולות להשפיע על התוצאה, היא חזרה בה. זה היה עוד אחד הדברים שחברת הביטוח ניסתה להציג כחשוד, אבל בית המשפט לא ראה בכך הוכחה לרמאות.

זה לא מוזר שהיא שינתה גרסה לגבי יום העבודה שלה?

נכון, בהתחלה אמרה שהיא בכלל לא עבדה באותו יום, ורק אחרי שהחוקר הראה לה תמונה מהמשרד היא נזכרה שעבדה שעתיים בבוקר. אבל השופטת קבעה שזה לא שינוי מהותי, פשוט טעות אנוש - לא ניסיון להסתיר משהו.

כמה כסף היא קיבלה בסוף?

בית המשפט חייב את כלל לשלם לה קצת יותר מ-32 אלף שקל, שזה הסכום המעודכן של ערך הצמיד כולל ריבית והצמדה. בנוסף, היא קיבלה גם החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.