בגזר דין שניתן השבוע בבית המשפט השלום בתל אביב על ידי השופט אהרן האוזרמן, נגזר עונשה של נהגת בת 71 שגרמה למותו של רוכב אופנוע צעיר בתאונת דרכים קטלנית על כביש 1. האישה, שהודתה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, נדונה ל-9 חודשי מאסר במסגרת עבודות שירות ולפסילה לצמיתות מנהיגה.

התאונה התרחשה ביום 3 באוגוסט 2023 סמוך לשעה 20:50, כאשר הנאשמת נהגה ברכבה על כביש 1 בכיוון ממערב למזרח והתקרבה למחלף גשר קיבוץ גלויות. על פי עובדות כתב האישום: "הנאשמת נהגה בנתיב השמאלי ביותר מבין 4 נתיבים המורים בכיוון נסיעתה ישר, כשהיא נוסעת בנתיב המסומן כנתיב המותר לנסיעת תחבורה ציבורית בלבד. אותה עת בכיוון נסיעת הנאשמת, מימינה ומאחוריה, רכב על אופנוע המנוח ז"ל".

מה שקרה אחר כך תואר בפירוט בכתב האישום: "בהגיע הנאשמת סמוך למחלף קיבוץ גלויות, סטתה לפתע עם רכבה סטייה חדה ואלכסונית ימינה, לכיוון היציאה לגשר קיבוץ גלויות, המשיכה ונסעה לרוחב 3 הנתיבים שמימינה בכביש, כשהיא חוצה קו הפרדה רצוף, חסמה בכך את נתיב נסיעת הרכבים מימינה, ואת נתיב נסיעת המנוח".

רוכב האופנוע ניסה להינצל: "המנוח ניסה 'לברוח' מהחסימה ולסטות ימינה על מנת לחמוק מרכבה של הנאשמת, ללא הצלחה. המנוח נפגע מרכב הנאשמת, הוטל כתוצאה מכך על האספלט, תוך שהוא נדרס בגלגלי הרכב ונותר לכוד מתחת לרכב עד שחולץ בידי כוחות ההצלה. מותו נקבע מיד במקום".

• לכוד ברכב הבוער: הסיוט החוזר של דלתות חשמליות בתאונה הקטלנית; הפעם ברכב של שיאומי
• אסונות התעופה הגדולים ביותר בהיסטוריה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט צפה, בהסכמת הצדדים, בשני סרטונים מהתאונה. השופט האוזרמן תיאר: "לבקשת הצדדים ובהסכמתם צפיתי באולם בית המשפט ב-2 סרטונים המתעדים את התאונה במלואה, סרטון מצלמת 'גו-פרו' שצולם מקסדת רוכב האופנוע שנפגע בתאונה, וסרטון ממצלמת דרך שהותקנה ברכב ניטרלי שנסע מאחורי רכב הנאשמת. יכולתי לראות היטב את התרחשות התאונה ולהתרשם ישירות ובאופן בלתי אמצעי, מעבר לתיאור המופיע בעובדות כתב האישום".

השופט הולצמן קבע כי "התאונה כמתואר ומותו של המנוח, נגרמו בשל רשלנותה של הנאשמת אשר נהגה בפזיזות ובקלות ראש. הנאשמת סטתה באופן מסוכן ופתאומי בלי שנתנה דעתה לתנועת הרכבים שמימינה ומאחוריה, חסמה את דרכם של הרכבים, חסמה את דרכו של המנוח".

על הרשלנות הנוספת נכתב: "מעשה רשלנותה של הנאשמת החל עוד קודם, בכך שנהגה את רכבה בנתיב תחבורה ציבורית, לא נתנה כלל דעתה לדרך, לא הבחינה במנוח, בחרה לסטות ימינה לרוחב נתיבי תנועה עמוסים, ללא צורך, ללא הסבר, ובאופן חד ופתאומי. למעשה הנאשמת נסעה כמעט בניצב לנתיבים המסומנים באופן ברור בכביש. הנאשמת לא נתנה דעתה לתנאי הדרך ולשאר הרכבים בכביש וסיכנה אותם בפזיזותה".

• פרויקט תמ״א 38 ייצא לדרך: "לא הוכחה פגיעה ממשית"
• התעלמות מסימני מצוקה: ביהמ"ש קבע אחריות למחדלים שהובילו לטרגדיה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

מוות ברשלנות

בעדויותיהם בבית המשפט, תיארו בני משפחתו את האובדן הכבד. השופט הולצמן תיאר: "בפתח טיעוני המאשימה לעונש, העידו בפני בני משפחתו הקרובים של המנוח (אל'). אחיו הגדול אי' (שהגיש בנוסף מכתב אישי נ/1), אחיו הקטן אמ', ואביו אב'. נמסר כי אימו של אל' נעדרת את הכוחות הנפשיים להתייצב לדיון ולפגוש בנאשמת".

אחיו הגדול אי' סיפר על הקשר בין האסון האישי לאירועי 7 באוקטובר: "אי', האח הגדול, סיפר כיצד כחודשיים לאחר התאונה קפץ ביום שבת ה-7 לאוקטובר לאזור עוטף עזה, חווה את המתרחש כולל המראות הקשים, ומאז היה מגויס בשירות מילואים ארוך. אי' סיפר בדבריו כיצד האסון הפרטי התחבר עם האסון הלאומי".

האח הצעיר אמ' תיאר: "אמ', סיפר על שיחות הטלפון הארוכות עם אל', וכי למרות ש'החיים ממשיכים' הקים משפחה והפך לאחרונה לאב, החוסר של אחיו הקטן מלווה ופוגש אותו גם בשמחות ומאז אין 'שמחה שלמה'".

האב התעקש שהסרטונים יוקרנו: "האב אב', התעקש כי הסרטונים המתעדים את התאונה יוקרנו בביהמ"ש בפני, בנוכחות הנאשמת ועמד על רשלנותה הגבוהה של הנאשמת בנהיגה, כפי שעולה מהם. האב ביקש להצביע אף על כך כי הנאשמת, בכל הזמן שחלף מאז התאונה ואף במהלך הדיונים בביהמ"ש, כולל במעמד הטיעונים לעונש, לא בקשה בעצמה ובקולה סליחה מהמשפחה, ולא הביעה חרטה".

השופט הולצמן רשם על המשפחה: "בולט במיוחד בעיני כי מדובר במשפחה נהדרת, בבחינת 'מלח הארץ'. יכולתי דרכם ובאמצעות הופעתם בפני בביהמ"ש, והדברים שסיפרו בדיון, להכיר במעט את אל'".

השופט הולצמן תיאר את אל' על פי עדויות המשפחה: "אל', בן 25 במותו, היה כך מסכימים כולם, אדם שמח, אופטימי ומלא חיים. חבר אמת, בן טוב להוריו ואח חבר קרוב לאחיו. עבד לאחר סיום שירותו הצבאי בתפקיד בטחוני מסווג, כמפתח מערכות מודיעיניות לשימוש צה"ל. כעדות לאופיו המיוחד לפני מספר שנים תרם תרומת מח עצם שהצילה את חייו של ילד שחלה במחלה קשה. למרות שהספיק ועשה הרבה בחייו הקצרים, מדובר אכן בפוטנציאל ענק שלא ימומש".

השופט הולצמן הוסיף על המשפחה: "יכולתי להתרשם כי המשפחה כואבת מאד את האובדן והחוסר, את הגעגוע, ואת תחושת הבזבוז. הזמן שחלף אינו מקל, למרות שניכר כי יש בהם כוחות נפשיים רבים ויכולת להתגבר על משברים ולמרות שבולט הקשר החם והאוהב ביניהם, נראה כי בני המשפחה מתקשים (כל אחד בדרכו) למצוא מזור והשלמה".

על גישת המשפחה לענישה כתב השופט הולצמן: "כחוט מקשר בעדותם, בלטה העובדה כי אינם מחפשים נקמה אלה מבקשים להביא בפני את האבדן שחוו, שמתעצם על רקע נסיבות התאונה שהינן כמתואר טרגיות וכזעקתם מדובר בתאונה שהנאשמת יכלה והייתה צריכה בנקל, למנוע".

הסדר הטיעון - מחלוקת על הענישה

הפרקליטות הסבירה את עמדתה להסדר: "טענת המאשימה בתמצית הינה כי אמת המידה העונשית הראויה היא ללא ספק עונש מאסר בפועל. רק משום נסיבותיה האישיות של הנאשמת, ובמיוחד מצבה הרפואי הנוכחי והאפשרות כי עקב מצבה הרפואי לא ניתן להטיל עליה מאסר בפועל, הסכימה הפרקליטות לריצוי עונש מאסר של 9 חודשי מאסר במסגרת של עבודות שירות. המאשימה התחשבה בהודיית הנאשמת המשקפת נטילת אחריות לתאונה ולתוצאותיה, וכן באפשרות לסיים את ההליכים ובכך לחסוך עינוי דין נוסף למשפחת המנוח".

על מצבה הרפואי של הנאשמת נכתב: "הסנגור ציין בפני בית המשפט כי מדובר בנאשמת בת 71, נשואה אם ל-2 בנות תאומות וסבתא. על פי ראיון אצל הממונה בשב"ס הנאשמת אינה עובדת, ברקע תעסוקתי עבדה כ-15 שנה כמנהלת חשבונות שכירה ואח"כ כמעסה. מצבה הרפואי של הנאשמת הורע לאחרונה, לאחר שאובחנה כחולה בפרקינסון. הנאשמת מוגבלת בניידות ובהליכה. דווח על טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי".

הסנגור טען שהרשלנות הייתה נמוכה יחסית: "הסנגור מצדו טען כי התנהגותה של הנאשמת עובר לתאונה, בנסיבות כמתואר בכתב האישום, מבטאת התנהגות העומדת ברף נמוך של הרשלנות הגורמת לתאונה. לדברי הסנגור המאשימה בהגינותה מסכימה לסיים התיק בהסדר ללא מאסר בפועל, ולא בכדי".

השופט הולצמן דחה את טענת הסנגור וקבע: "בהתאם לנסיבות כמתואר, אני מוצא כי רמת רשלנותה של הנאשמת הייתה ברף ה'בינוני - גבוה'. הנאשמת גרמה לפגיעה במנוח, רוכב אופנוע כאשר פנתה באופן חד ופתאומי, רשלני ומסוכן, בפנייה חדה ימינה, חצתה למעשה בניצב לרוחב 4 נתיבים בכביש, חסמה בכך את נתיב נסיעתו של רוכב האופנוע (המנוח) שהגיע בנתיב מימינה, וגרמה לתאונה".

על הקושי בענישה במקרים כאלה ציטט השופט הולצמן פסיקה קודמת: "הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם".

העונש הסופי ונימוקי בית המשפט

השופט הולצמן גזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

"9 חודשי מאסר. המאסר ירוצה במסגרת עבודות שירות, אותן תרצה הנאשמת במסגרת חברת 'המשקם' בחולון. הנאשמת תועסק 5 ימים בשבוע, שעות עבודה יקבעו בהתאם למגבלותיה ולטווח השעות הקבוע בחוק העונשין".

בנוסף: "12 חודשי מאסר וזאת על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי שלא תעבור העבירות בהן הורשעה, או תנהג בזמן פסילה".

"פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון הנהיגה מכל סוג וזאת לצמיתות".

"הנאשמת תפצה את משפחת המנוח פיצוי עונשי בסך של 40,000 שקל".

השופט הולצמן הסביר את החלטתו: "על אף מדיניות הענישה כמתואר, בנסיבות המיוחדות של הנאשמת כפי שהובא בפני, אני מאמץ את ההסכמות אליהן הגיעו ב"כ הצדדים, להסתפק בעונש מאסר שירוצה במסגרת של עבודות שירות. לאור טיעוני ב"כ הצדדים מצאתי כי הסדר הטיעון אליו הגיעו במקרה זה ראוי ולפיכך אאמצו. מצאתי לקבוע כרכיב מאזן לאי שליחת הנאשמת למאסר בפועל פיצוי עונשי כספי משמעותי, לעיזבון המנוח".

בסיום, השופט הולצמן הדגיש: "קביעת העונש הראוי בכל מקרה בו קופחו חיים בתאונת דרכים, ללא קשר לנסיבות התאונה או לנסיבותיו האישיות של הנהג הפוגע, היא ללא כל ספק תמיד מלאכה קשה, שכן ביהמ"ש נדרש לכאורה לתן 'מחיר' לחייו של המנוח. ברור כי אין מחיר גבוה מספיק שביהמ"ש יכול לנקוב לחיי אדם, וכל עונש שיוטל על הנהג הפוגע אינו משקף את האבדן שבחייו של המנוח".

על מטרות הענישה הוסיף: "אין ספק כי מדובר בטרגדיה וכי אין עונש 'מספיק' לנאשמת ואין בוודאי עונש שיוליך את הגלגל אחורנית. הענישה על פי חוק העונשין, משקפת מלאכת איזון כפי שנקבע בנסיבות כל מקרה ומקרה בין 4 מטרות הענישה שהן: 'גמול'; 'מניעה'; 'הרתעה'; ו'שיקום'".