בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, בשבתו בהרכב של הדיינים הרב צבי בירנבאום (אב"ד), הרב אריה אוריאל והרב נפתלי הייזלר, הכריע באחרונה בסוגיה מורכבת שנגעה ליחסי ממון בין בני זוג בהליך גירושים. פסק הדין, שניתן בנובמבר 2024, עסק בביטול סעיף מהותי בהסכם גירושים, שבו התחייב הבעל להעביר את חלקו בדירה המשותפת לגרושתו, לאחר שהתברר כי היא נפטרה לפני סידור הגט.

הסכם הגירושים נחתם בין בני הזוג במרץ 2020 ואושר על ידי בית הדין. במסגרת ההסכם, נקבע כי הדירה שבה התגוררו בני הזוג, ששוויה מוערך הוא 2.4 מיליון שקל, תועבר לבעלות האשה, ומנגד הבעל יוותר על חלקו. ההתחייבות כללה את העברת הדירה בתמורה לכך שהצדדים יסיימו את הליך הגירושים, לרבות סידור גט. 

עם זאת, בעקבות עיכובים שונים, הגירושים לא הושלמו במועד שתוכנן, והאשה נפטרה במאי 2021 ממחלה קשה. בצוואתה, הורישה האשה את הדירה לבתה, שנולדה במסגרת נישואים קודמים, תוך כך שהיא מציינת את חשיבות הדירה עבורה. לאחר פטירתה, הבעל ביקש לבטל את התחייבותו להעברת הדירה, בטענה שההתחייבות הותנתה בסידור הגט - שלא יצא לפועל לבסוף. מנגד, בתה של המנוחה טענה כי ההתחייבות היתה מוחלטת, ולא תלויה בגירושים עצמם.

האיש טען שהוויתור על הנכס לא קיום הגירושים אינו הוגן

הבעל טען, כאמור, כי ההתחייבות להעברת הדירה הותנתה בגירושים בפועל, שלא הושלמו בשל פטירת האשה. בנוסף, הוא הבהיר כי מדובר בסעיף מותנה שנכתב במפורש "אגב הגירושים", ולכן יש לראות את ההתחייבות כבטלה. האיש גם הצביע על כך שהדירה היא הנכס המרכזי שנותר לו, ולכן הוויתור עליו ללא קיום הגירושים אינו הוגן.

• בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
• בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, טענה בתה של המנוחה כי ההסכם אושר כחוק בבית הדין, וכי היה ברור כי הדירה תעבור לאמה ללא קשר למצב האישי בין הצדדים. היא גם הציגה את הצוואה של המנוחה, שבה נכתב כי הדירה היא לנחלתה הבלעדית. בנוסף, הבת הדגישה כי הבעל נהנה מתנאים נוחים במסגרת ההסכם, וכי התעקשותו לשמור על חלקו בדירה לאחר פטירת האם מנוגדת להסכמות המקוריות.

בית הדין נדרש לבחון את פרשנות הסעיף בהסכם הגירושים, שבו נכתב כי העברת הדירה תיעשה "אגב הגירושים". הסוגיה המרכזית היתה אם ההתחייבות של הבעל להעברת הדירה היתה תלויה בהשלמת הגירושים, או שמדובר בהתחייבות מוחלטת שאינה תלויה בתנאי. 

הרב בירנבאום, אב בית הדין, הדגיש כי, "לשון ההסכם ברורה, וקיימת זיקה ישירה בין ההתחייבות להעברת הדירה לבין סיום הליך הגירושים. במקרה זה, לא ניתן להתעלם מכך שהליך הגירושים לא הושלם, ולכן יש לבחון מחדש את תוקף ההתחייבות". בנוסף, הרב אוריאל הוסיף כי, "המתנה של קיום הגירושין הייתה חלק מהותי מההסכם. בהיעדר גירושים, אין מדובר במתנה בלתי מותנית, אלא בהתחייבות שנפסקה". בית הדין קבע שהתחייבות הבעל להעברת הדירה מבוטלת, מכיוון שתנאי ההסכם לא התממשו.

• אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
• מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

ההיבטים המשפטיים והדתיים

המשמעות ההלכתית - בית הדין הדגיש את החשיבות של כיבוד הסכמי גירושים, אך ציין כי כשאחד הצדדים נפטר לפני שהושלמו התנאים שהוסכמו, צריך לבחון מחדש את ההתחייבויות. הרב הייזלר ציין בפסק הדין כי, "המקרה מעלה שאלות מורכבות הנוגעות לחובות ממוניות במסגרת הליך גירושים, במיוחד כאשר התנאים אינם מתממשים".

משמעות משפטית - בית הדין קבע כי הסכם הגירושים לא יכול לעמוד במלואו כשאחד הצדדים נפטר לפני שהושלם ההליך. הדיינים קבעו כי הדירה תישאר בבעלות משותפת של הבעל ושל עיזבון המנוחה, וכי חלוקת הנכס תתברר במסגרת הליך הירושה בבית המשפט לענייני משפחה.

החלטת בית הדין מעלה שאלות על הדרך שבה יש להתייחס לנכסים מרכזיים בהליך גירושים כשאחד הצדדים נפטר. עבור הבעל, מדובר בהקלה כלכלית משמעותית, שכן הדירה היתה אמורה לעבור לרשות יורשי המנוחה במלואה. מנגד, בתה של המנוחה נאלצת להתמודד עם הליך משפטי נוסף בנוגע לזכויותיה בדירה.

המקרה הנוכחי מזכיר פסקי דין קודמים שבהם נפסק כי התחייבויות ממוניות בהסכמי גירושים הן בטלות, בעקבות שינויים מהותיים במצב הצדדים. כך לדוגמה, בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני בירושלים ב-2019, נקבע כי התחייבות להעברת נכס תלויה במימוש התנאים שנקבעו בהסכם.

במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת הכריע בחודש שעבר בסכסוך משפחתי מורכב סביב ירושה של משק חקלאי שהיה בבעלות מנוחה. המנוחה ובעלה המנוח חתמו ב-2003 על צוואה הדדית, שבה נקבע כי המשק יועבר לאחר מותם לבתם השנייה, ד', בכפוף לתשלום של 65 אלף דולר לבתם הנוספת – המבקשת בתיק הנוכחי. עם זאת, לאחר מות בעלה, ב-2020 ערכה המנוחה צוואה חדשה, שבה הורישה את המשק במלואו למבקשת, תוך התייחסות מפורשת לבית שבנתה ד' עם בעלה – המתנגד – בשטח המשק. בצוואה החדשה, ציינה המנוחה כי ביתם של ד' ובעלה יישאר בבעלותם, ואף הנחתה את בתה הזוכה "לפעול בתיאום עם ד' ר' על מנת לאפשר לו את פיצול בית ר'. מהמשק באופן שבית ר'. יישאר קניינו". בנוסף צוין כי, "ד' ר' וילדיו יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית ר' ללא כל תנאי". המבקשת, בתה של המנוחה והזוכה בצוואה החדשה, ביקשה מבית המשפט לדחות את התנגדותו של המתנגד – גיסה. לטענתה, המתנגד אינו יורש על פי דין ולא היה זכאי להיכלל כזוכה גם בצוואה המקורית מ-2003. "אדם שאינו טוען לזכאות בצוואה קודמת ואינו יורש על פי דין אינו רשאי להגיש התנגדות לקיום צוואה", נטען על ידה.