משקיעים רבים, בעיקר החדשים - הצעירים וחסרי הניסיון - שוכחים לפעמים שהשקעה במניות עוסקת במשהו ממשי. הם חושבים בטעות שהשקעות זה משחק קליל של הימורים לטווח קצר, ומפספסים את התמונה הגדולה; זו הסיבה שפרשיית GameStop הינה סוג של הונאת פונזי קלאסית.

רובין הוד היא דוגמא פופולרית לפלטפורמת מסחר בשוק ההון האמריקאי, המאפשרת למשתמשים רבים להוריד אפליקציה לטלפון ולסחור בניירות ערך בבורסה. רובין הוד מאפשרת מסחר מאוד פשוט, דמוי משחק, בעיצוב קליל ומודרני, ובמבנה עמלות מאוד נמוך.

משקיעי הקורונה נכנסו לשוק בגלל שעמום

משבר הקורונה הביא עימו מיליוני משקיעים חדשים שסוחרים בבורסה בארצות הברית במסגרות של רובין הוד ודומיה. מדובר על משקיעים יחסית צעירים, שלא חוו משבר פיננסי מימיהם, ונכנסו לשוק מתוך שעמום.

נראה כי רובם ככולם - ישבו בבית בימי הסגרים הארוכים וחיפשו קצת ריגושים. כמו כל הציבור האמריקאי הם נהנו מעלייה ממשית בשיעור החיסכון האישי שלהם; ירידה בהוצאות (דלק, מסעדות, מופעים וכו') ו/או עליה בהכנסות (תמיכות ממשלתיות נדיבות וכו'). אז מה עושים עם הכסף העודף (החיסכון)? משקיעים בבורסה.

• מה משמעות העליות של יום שני? איך נכון ולא נכון להשתמש ב-RSI?
• האם השקעה בחברות דיור מוגן כדאית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כששוק ההון הוא שוק חופשי - זה WIN-WIN

עד כאן הסיפור די מוצלח, כי באמת הערך המוסף של שוק הון מודרני ומפותח - הינו הקצאה יחסית יעילה של נכסי החוסכים (בעלי המאה) אצל היזמים השונים (בעלי הדעה). שוק ההון כולל מגוון גופים ומוסדות שעוסקים בתיווך פיננסי מקצועי. גופים אלו, עוזרים לחוסכים עם עודפי מזומנים - לנסות ולקבל החלטות שקולות. המטרה הינה תמיכה בחברות שיש להם את סיכויי ההצלחה הטובים ביותר לטווח האסטרטגי.

המשקיע מחפש תשואה מקסימאלית בסיכון מינימאלי, ובדרך עוזר לפתח את הכלכלה ולהעלות את רמת החיים של כולם. כששוק ההון הינו חופשי ועובד היטב הוא ממש סיפור הצלחה של Win-Win-Win. החוסכים מרוויחים תשואה הולמת לסיכון שלקחו על עצמם (חשוב מאוד להתאים את הסיכון למאפייני המשקיע). החברות מקבלות מימון במחיר הוגן (התואם את הסיכון הגלום במיזם העסקי שלהם). המתווכים הפיננסיים מקבלים תמורה על הערך המוסף שהם נותנים, בניתוח אפיון ובחינה מעמיקה של שני הצדדים (החוסכים והחברות).

הבנק האמריקאי התערב בצורה קיצונית ועיוות את השוק

אבל שוק ההון של ימינו הוא רחוק מאוד משוק חופשי ופתוח. יש בו שחקן מרכזי שתופס מקום בעל משמעות הולכת ותופחת; הבנק המרכזי האמריקאי (הפד). בעקבות משבר הקורונה, הפד קבע מדיניות מרחיבה שבמסגרתה הוא הוריד את הריבית הבסיסית כמעט לאפס, ומפמפם כמויות כסף אסטרונומיות לשווקים. החשש של הפד מקריסה כלכלית, הובילה אותו לתמוך בצורה קיצונית בשוק ההון האמריקאי, בצורה רחבה וכוללנית.

• לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

התמיכה החיצונית הענקית הזו, יוצרת עיוותים ניכרים ומנפחת בועות פיננסיות גדולות. כשקל לקבל כסף, ישנו תמריץ לממן כל מיזם עסקי שזז (כמו כל הנפקה IPO או SPAC). השיקולים הפיננסיים הקלאסיים, של בעלי הכספים והמתווכים הפיננסים, עוברים שינוי מהותי. מיזמים כושלים מקבלים מימון על חשבון חלק מהמיזמים עם סיכויי ההצלחה הטובים יותר.

העיוות ניכר כיום בשוק ההון האמריקאי, והוא מוביל משקיעים אסטרטגיים רבים לבחינה של ענפים ספציפיים, על פני השקעה רחבה במדדי שוק רחבים. החדשות הטובות הן שהעיוות הינו לטווח קצר וצפוי להיפסק בשלב כלשהו.

בטווח הקצר - מחיר המניה הוא כמו תחרות מי פופולרי בכיתה

בטווח הקצר המחיר של כל נכס פיננסי (כמו מניה) מאוד תנודתי. הוא עולה ויורד בקצב משמעותי, כתוצאה מההחלטות האישיות של משקיעים רבים ומגוונים. ישנן השפעות פסיכולוגיות מתועדות של משקיעים, שמקבלים החלטות לא רציונאליות ויוצרים סביבה דינמית ומשתנה. כמו הים, גם שוק ההון מלא בגלים סוערים. העליות הפתאומיות כמו הקריסות המהירות עלולות לבלבל ולהוביל מישהו לחשוב שהערך של חברות ומיזמים אינו יציב. הטעות שלהם היא המחשבה הבעייתית שמחיר תמיד שווה לערך.

המחיר של נכס כלשהו מבטא כמה אחרים מוכנים לשלם עבור קניית הנכס מידך או בכמה הם מוכנים למכור לך את הנכס. מחיר - זה סוג של תחרות פופולריות מהירה בכיתה בתיכון, שקובעת מי התלמידים הכי מקובלים כרגע... מי הכי Cool, ומי הכי In בנוער.

לעומת מחיר, ערך מבטא כמה באמת שווה נכס פיננסי כלשהו. לא קל להעריך חברות ומיזמים עסקיים, הרבה מהערך של מיזם תלוי בעתיד, וכמו שלמדנו במשבר הקורונה, העתיד לעיתים לוט בערפל. קשה מאוד לחזות במדויק מה צופן העתיד. זו הסיבה שיש הערכות שונות למיזמים עסקיים שונים.

בטווח הקצר המחיר לא בהכרח משקף את הערך של החברה

בטווח הקצר, המחיר של נכס פיננסי יכול לסטות מאוד מערכו המהותי. הערכות עתיד שונות מובילות למסקנות שונות של משקיעים שונים. הסטייה בין ערך למחיר יכולה להיות מינורית ויכולה גם להיות אימתנית. ראינו פערי עתק בין מחיר לערך בשיגעון הצבעונים (1637) - במסחר בפקעות הצבעוני, בבועת הדוט קום (2000) – במסחר בחברות טכנולוגיה, במשבר הסאב פריים (2008) – במחירי הנדל"ן בארצות הברית וכו'. ההיסטוריה הכלכלית שזורה דוגמאות מוחשיות לפערים לא הגיוניים בין המחיר של נכס לבין ערכו המהותי, לטווח הקצר. גם כיום, ישנו פער לא סביר בין המחיר לבין הערך המהותי של נכסים פיננסים מסוימים, בעיקר בתחום הטכנולוגיה.

אם נמשיך את המשל של הכיתה בתיכון, הרי שבהחלט ייתכן שתלמיד או תלמידה מסוימים יזכו בפופולריות זמנית, שדי מנותקת מהתכונות המהותיות שלהם (ערכים, יושרה אישית, עזרה לזולת וכו').

לכן: השקעה היא ריצה למרחקים ארוכים

אבל מחיר וערך הולכים בתיאום, בטווח האסטרטגי. גם אם הים נראה מאוד סוער וסוחף, יש לו סדרים פנימיים מובנים, שכל ימאי מנוסה מכיר; כמו גאות ושפל. בשלב כלשהו התחזיות שניתנו בתקופות קודמות פוגשים את המציאות, ואז חלק מהמשקיעים חוגגים וחלק נבוכים.

בטווח הארוך, המחיר של הנכס הפיננסי חוזר בקירוב לערכו המהותי, לשווי האמיתי של המודל העסקי שלו. מניה מבטאת חברה, שיש לה מודל עסקי, אסטרטגיה, תזרים מזומנים, מכירות, הוצאות ואופק מסחרי. המחיר יכול לנוע מעלה ומטה, אבל בסוף המשקיעים צריכים לראות תוצאות עסקיות (הכנסות ורווחים) שנותנים להם תמורה נאותה. אם התוצאות העסקיות מאכזבות, ואם המודל העסקי אינו מצליח לתקופה מתמשכת, המשקיעים יעברו למיזמים טובים ומוצלחים יותר. כך דרכו של עולם, וטוב שכך! כאמור, זו דרך מאוד יעילה לפיתוח הכלכלה ולהעלאת רמת החיים של כולנו.

הצעירים חושבים שהבורסה היא קזינו - זה לא נכון

נראה כי רבים ממשקיעי רובין הוד הצעירים וחסרי הניסיון מפספסים את הדואליות של הטווח הקצר והטווח הארוך. הם חושבים בטעות כי הבורסה היא שדה משחקים (דמוי קזינו), להשגת רווחים מהירים בלבד. ולמה לנו כי נלין עליהם? הם נהנים משוק שורי (עולה) קיצוני, שניזון מתמיכה ענקית של הבנק המרכזי והממשל האמריקאי, ובסך הכל מרווחים טוב מההחלטות הפיננסיות שלהם.

הם קונים חברות כי מישהו כתב משהו בבלוג או כי אילון מאסק החליף את האייקון שלו... הם מקבלים החלטות מתוך גחמות, מתוך אימפולסיביות נעורים, ולא בהכרח מתוך ניתוח ומחשבה מעמיקה.

הימורים כמו גיימסטופ הם הונאות פונזי

אבל זה לא יימשך לעולם! השקעות בחברות כושלות כמו GameStop (GME), הינן סוג של הונאת פונזי קלאסית, שמושכת קהילה צעירה וחסרת ניסיון של משקיעי קזינו. כולנו קוראים את אותו נרטיב לעוס של דוד מול גליית, של המשקיעים הקטנים מול כרישי שוק ההון, אבל בפועל הדברים הרבה יותר מורכבים. נראה שיש כאן הרבה פחות משקיעים קטנים מנצחים, ממה שנותנים לנו להאמין... כמו כל הונאת פונזי, מי שנכנס מוקדם מרוויח על חשבון המאחרים. מי שנכנס מאוחר, נותר עם הפסדים ניכרים והרבה שברון לב.

המשקיעים החדשים חושבים שהבורסה זה משחק קזינו, קליל וחסר משמעות. אבל הם מתחילים לגלות שזה עסק קצת יותר רציני, עם משמעויות כלכליות ממשיות (הפסדים). וזוהי רק ההתחלה, כל "הטוב" עוד לפנינו...

בסופו של דבר המחירים יתכנסו לשווי הכלכלי האמיתי של החברה - הצעירים הללו יפסידו

רווחים ממשיים כמו הפסדים כואבים בשוק הון, נובעים מהעסק המרכזי שלו; כריית מידע עסקי בעל ערך. בועות המבוססות על מסחר רגשי, כמו זו שהובילה את GameStop מ- 18 דולר למניה ל-483 דולר למניה, עשויות לתפוס את מרכז הבמה בטווח הקצר. אבל משטר המידע של שוק ההון, חוזר לעצמו בסופו של דבר. המחיר והערך חוזרים לתיאום בשלב כלשהו. רק לפד' יש מספיק כסף כדי לנתק מחירים מהמציאות הבסיסית, לתקופות ממושכות יותר...

משבר הקורונה 2020 הביא עימו קבוצה חדשה של משקיעים צעירים וחסרי ניסיון. הם נהנים מחיסכון אישי מוגבר ורוצים להרוויח בשוק ההון. בעזרת פלטפורמות מסחר קלילות וזולות כמו רובין הוד, ובזכות תמיכה מאסיבית של הפד', הם נהנים משוק שורי ענק שנראה שיודע רק לעלות ולעלות. הם אולי לא שמים לב שהם בשוק הון קצת מעוות, שבו יש פער ממשי בין מחיר לערך בקבוצות נכסים מסוימות. המחיר והערך צפויים להתכנס בטווח הארוך יותר, ואז לצערי חלק ממשקיעים אלו יעמדו בפני שוקת שבורה.

הלל בש ([email protected]) - מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס בע"מ, מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.