סקטור בוול סטריט שכנראה התחיל תקופת גאות ענקית

במסגרת סקירת הסקטורים הבולטים של וול סטריט, שלמה גרינברג, פרשן וול סטריט של Bizportal, בוחן את סקטור הנסיעות והתיירות - הדרכים והכדאיות של ההשקעה בו
נושאים בכתבה וול סטריט

רואי השחורות כינסו מסיבה של ממש בימים אלה, וכל מאמיניהם הוזמנו להשתתף בה. אירופה שוב מתפרקת, יוון שוב מתרסקת, מחירי הנפט היורדים יביאו למיתון ואפילו האיש שגרם למשקיעיו נזקי עתק בעקבות התחזיות שלו, ביל גרוס, חזר לכותרות. עוד יום של ירידות במניות ויהיה ניתן להחזיר את פרופסור רוביני לבמה. הציניקנים יגידו לכם שמי שמאחורי הירידות במחירי הנפט הם דווקא הסעודים וחברות הנפט הגדולות. למה? כיוון שהם רוצים להרוס את האלטרנטיבות של האנרגיה, ובמחירי היום - מתחת 50 דולר לחבית - אין לאלטרנטיבות הצדקה כלכלית. נכון שעדיף לאותן יצרניות הנפט לקבל 140 דולר לחבית מאשר 50 דולר, אבל אם זה "יחסל" את התחרות - זה כדאי. כמובן שכל הנ"ל הן כותרות סנסציוניות בלי תמיכה עובדתית. אירופה לא תתפרק ויוון לא תופרש ולא תפרוש (ובכל מקרה מדובר ב"עכבר ששאג").

בשורה התחתונה, התרומה של מחירי הדלק הנמוכים (שכלכלית צריכים לרדת לסביבות ה-30 ד' אבל זה כנראה לא יקרה) חיובית לצמיחה הכלכלית, ובעזרת הטכנולוגיה המתקדמת עלות האלטרנטיבות תתאם את עצמה. גרוס וחברים יצטרכו לחפש סיבות אחרות למשבר כלכלי חדש, אבל כרגע, התיקון במניות הוא עוד תיקון בדרך מעלה - תיקון שעשוי להמשיך עד שיוחלט מה לעשות עם יוון. זה עדיין תיקון שמקורותיו במרכז העצבים במוח, ולא בעובדות הכלכליות.

האם מגזר הנסיעות ותיירות (The Travel & Tourism Industry) התחיל את תקופת הגאות הגדולה בתולדותיו?

כנראה שכן. הוא המרכיב הגדול ביותר בתוצר הלאומי של ארה"ב, ובשנים האחרונות גם הגדול ביותר בתוצר הגלובלי - 6.99 טריליון דולרים (9.5% מהתוצר הגלובלי) ב-2013. על פי כל ההערכות, הוא צפוי להגיע לרמה של מעל 7.3 טריליון ב-2014, וב-2024 יעבור רף ה-11 טריליון דולרים. קצב הצמיחה של המגזר הולך וגדל עם העלייה בהכנסה, השינוי ברמת החיים בעולם והשימוש ברשת - הe-commerce.

תחום הנסיעות והתיירות מורכב ומשתנה בהתמדה. יש "מלחמות ניסוח" של מרכיבי המגזר בין המשרד לאנליזה כלכלית (BEA) ,שממונה על החשבונות הלאומיים, למשרד הממונה על סחר בינלאומי (ה-ITA) והוועדה העולמית לתיירות ונסיעות (ה-WTTC), והוויכוחים ביניהם על הגדרות אינם פוסקים. ויכוח גדול למשל מתנהל בין מומחי התל"ג על פער ההגדרות בין תעשיית התחבורה - מרכיב חשוב בתוצר, לתעשיית הנסיעות שמהווה מרכיב משמעותי בתעשיית הנסיעות והתיירות. שני אלה "מתערבבים זה בזה. כמו גם העלייה החדה במשקלו של המגזר שקרוי "תעשיית הפנאי והבידור" שיצרה בעיות רבות של "מה שייך לאן".

מה שדוחף לגידור תחום התיירות והנסיעות כתחום ברור, הוא הלחץ האדמיניסטרטיבי של משרדי הממשלה השונים בראשות ה-BEA. המגזר, על כל מרכיביו, נראה ב-2008 כצועד בוודאות לקראת משבר ענק. אך כיום, נחשב לאחד ממנועי הצמיחה המובילים. האנליסטים והמומחים למיניהם צופים גאות מתמשכת לכל המרכיבים העיקריים של התחום. מרכיב הנסיעות הבינלאומיות, שמורכב מטיסות ושהיות במלונות, יעלה מ-70 מיליון "משתמשים" ב-2013 ל-84 מיליון ב-2018. בנוסף, השימוש באוניות הנופש צובר תאוצה, שלא לדבר על תחומים כמו הפארקים הגדולים ובתי הקזינו שנהנים מביקוש גואה.

כניסת מטוסי הענק החדשים של בואינג ואיירבס שמתחילה השנה תוסיף לא מעט, והמשך ההתקדמות של מהפכות הטכנולוגיה והאינפורמציה, שתרומתן לתעשייה זו אינה פחותה מבכל מגזר אחר. כמו כן גם הפעילות באמצעות הרשת מכה כל תחזית. הוסיפו לכך את הירידה החדה במחירי האנרגיה (שרוב המומחים מאמינים שתחזיק מעמד זמן רב) וההנחה שההתאוששות הגלובלית תימשך, ותבינו מדוע המומחים מעדכנים את תחזיותיהם לחמש השנים הבאות כלפי מעלה, כאשר המזרח מהווה את מוקד הצמיחה.

כיצד משקיעים בתעשייה?

כרגיל אפשר לנסות לבחור מניות "מנצחות" (קשה מאוד) או לפזר סיכונים באמצעות סלים וקרנות. כיוון שהתחום כל כך רחב, עם נישות אינספור, אנחנו מעדיפים את הסלים והקרנות, בעיקר בשל פיזור הסיכון. אבל גם באלה יש בעיה - אין סל או קרן המייצגים את הסקטור כולו. הסל שנחשב כמייצג לתעשייה הזו, הוא ה-PEJ (אבל מופיעים בו רק חלק מהסקטור). הוא הונפק בקיץ 2005, אינו כולל מגזרים חשובים, כמו מגזר חברות התעופה, בתי הקזינו או האינטרנט. סל ה-PEJ כולל 29 חברות, שהמובילות ביניהן הן ספינות הנופש רויאל קראביים (סימול: RCL) וקרנבל (סימול: CCL), דיסני (סימול: DIS), רשתות המסעדות והמזון, Chipotle Mexican (סימול: CMG ) ו- Restaurant Brands International (סימול: QSR), טיים ורנר (סימול: TMX ) ועוד.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

לעומתו, מגזר המשחקים ובתי הקזינו מיוצג על ידי הסל BJK, שהחברות המובילות בו הן Las Vegas Sands (סימול: LVS) של שלדון אידלסון, Galaxy Entertainment (סימול: GXYEF) מהונג קונג, Sands China (סימול: SCHYY) ממקאו (גם היא של אידלסון), Wynn Resorts (סימול: WYNN) ו-MGM. מגזר חברות התעופה קיים בסלים וקרנות שונים, ביניהם XTN, ואילו לחברות ה-Online שבתחום הנסיעות והתיירות אין עדיין סל או קרן מיועדים - הן מפוזרות בין קרנות התוכנה השונות.

לדעתנו הדרך הטובה כרגע להשקעה בתעשיית התיירות והנסיעות היא דווקא באמצעות חברת Expedia (סימול: EXPE) משתי סיבות, הראשונה, הפעילות שלה משתרעת על כל מרכיבי התעשייה - מ-Leisure & Entertainment, ועד חברות התעופה ובתי המלון והקזינו, כך שכל מה שקורה בתעשייה משתקף בה. הסיבה השנייה, בגלל המעבר המהיר והמסיבי לפעילות ה-Online. אגב, אם תשוו את הביצועים בין הסלים PEJ, BJK ו-XTN מול ביצועי EXPE, תגלו שהמכשיר המוביל בתשואה לאורך זמן (3-10 שנים) הוא סל ה-PEJ, אבל בשנה האחרונה סלי חברות התעופה, ה-XTN ו-EXPE החלו להוביל בתשואה - ה-XTN בעיקר בשל מחירי האנרגיה ו-EXPE בשל המעבר המסיבי לפעילות על הרשת.

אקספדיה נוסדה בשנת 1966 כמחלקה לשירותי נסיעות ותיירות בחברת מיקרוסופט (סימול: MSFT), שהבינו את המגמה המתפתחת. עלות הקמתה הגיעה לכ-50 מיליון דולרים, ובשנת 2001 נרכשה על ידי היזם / ריידר / מנהל העל, בארי דילר, ששילם 1.5 מיליארד דולרים עבור חלק ממניותיה, וב-2003 השלים את היתרה עם 3.3 מיליארד. ב-2005 חברת האינטרנט והמדיה של דילר, IAC/InterActiveCorp (סימול: IACI) הנפיקה את אקספדיה לפי ערך של כ-5 מיליארד דולרים.

אותה שנה נחתה עם מכירות של 2.1 מיליארד דולרים, רווח נקי של 229 מיליון ורווח למניה של 65 סנט. 2014 צפויה להיסגר עם מכירות של 5.8 מיליארד, רווח נקי של 520 מיליון ורווח למניה של 4.1 דולר. הערך הנוכחי הוא 10.7 מיליארד. ההערכה היא ש-2015 תסתיים עם מכירות של כ-6.6 מיליארד, רווח של כ-600 מיליון או 4.7 דולר למניה, מכפיל צפוי של 17.8 והיסטורי של כ-21. אקספדיה מגדירה את עצמה כחברת שירותי נסיעה On Line, שמאפשרת למְטַייֵּל לחקור, לתכנן ולרכוש טיולים, באמצעות טכנולוגיות העברת מידע חדשניות. היא מציעה ללקוח מגוון אפשרויות לבחירה כמו 260 אלף מלונות ב-200 מדינות, 400 חברות תעופה, טיולי שיט, השכרת רכב וחבילות בילוי מלאות.

כמחצית מההכנסות, 53.5%, מגיעות מעסקאות בארה"ב. החלק הארי של ההכנסה, כ-64%, מגיע מבתי המלון. אקספדיה מובילה בעולם בהזמנת חדרי מלון. מנהיג אותה היו"ר, בארי דילר (כמו גם את IAC/InterActiveCorp) - אגדה בוול סטריט, איש מדיה, פרסום, הפקה ונסיעות, שהחל בדרכו העסקית כמנהל רשת ABC בחוף המערבי, משם עבר להוביל את קבוצת Paramount ואחראי להפקות כמו סדרת אינדיאנה ג'ונס, Cheers והשוטר מבברלי הילס. מפאראמונט עבר להובלה של רשת פוקס. לצד דילר נמצא ידידו ויד ימינו, Dara Khosrowshahi, אמריקני יליד אירן. Khosrowshahi, לשעבר מבכירי בוטיק ההשקעות היוקרתי, Allen & Company, מוכר כמנהל-על. כלומר לחברה הזו יש צוות ניהול מצוין. כיוון שאנחנו מאמינים שעתיד תחום הנסיעות והתיירות הולך ומשתפר, כדאי למשקיעים "לערבב" קצת PEJ עם EXPE, ואולי להוסיף DIS לקינוח. אבל כרגיל, לא לרדוף, להמתין לפסימיים לסדר למשקיעים הנחות.

מה לעשות עם Top Image (סימול: TISA)?

החברה נוסדה בשנת 1991. מתמחה בפתרונות חדשניים להגיע לאופטימיזציה בתחום של איתור, רכישה ואיסוף, זיהוי, אימות, איחסון, קיטלוג והעברה / הפצה של תוכן רגיל ודיגיטלי בכל פורמט ומכל מקור - תחום שנקרא Enterprise Content Management. החברה מסוגלת לסרוק ולארגן למעלה ממיליון מסמכים ביום. אניית הדגל של המוצרים היא פלטפורמת ה-eFLOW®, אותה היא משדרגת כל הזמן. היא הגיעה לנאסד"ק בסיבוב השלישי של הנפקות הישראליות בניו יורק (1996) ביחד עם חברות כמו ראדא (סימול: RADA), סיליקום (סימול: SILC), רדקום (סימול: RDCM), אם-סיסטמס, IIS ואחרות, וככולן הציגה חלום טכנולוגי הרבה קודם זמנו.

אם תבחנו את הגרפים של אותן מניות מאז הנפקתן ואת החברות עצמן, תגלו שרוב החברות הישראליות שהונפקו אז (להוציא אם-סיסטמס שנרכשה ע"י סנדיסק ובמידה פחותה סיליקום) לא הצליחו לפרוץ, לא בצד העסקי ולבטח לא בצד המניות, וזאת למרות שהנישה הטכנולוגית שהביאה אותן לבורסה התפתחה לנישה מרשימה ביותר. זה אגב נכון לרוב החברות הישראליות בכל התחומים הטכנולוגיים והאחרים. הבעיה הזו, של היכולת הטכנולוגית המדהימה מחד אל מול חוסר היכולת לפרוץ עסקית מאידך, מוכרת היטב וגורמת למשקיעים לזנוח את השקעתם במניות שמייצגות חברות כאלו בשל "עייפות החומר" ויותר בגלל התחרות שגוברת ומשאירה החברה הישראלית מאחור.

כאשר מתבוננים בתוצאות העסקיות של טופ אימג' מאז משבר 2008, רואים שמאז ועד 2013 הן אינן פורצות והחברה מתקשה לעבור לרווח. ב-2014 לעומת זאת, יש סימני פריצה, לפחות מצד המכירות והתחזיות להמשך השיפור גם ב-2015. ההפסד עדיין שם, ואפילו עלה השנה, אבל הוא תוצאה של עליות חדות בהוצאה התפעולית - מה שיכול לשנות את המגמה כולה בניהול נכון. נראה לנו שמאז חזר מייסד החברה, איציק נקר, להובלה ב-2009, החברה מתחילה לפרוץ (הוא גם בעל המניות הגדול). השוק עדיין סקפטי, גם בשל התחרות שמתחזקת וההיסטוריה, אבל אין שום סיבה שהמגמה של 2014 לא תימשך ואולי נראה כאן פריצה נוסח SILC, אנחנו עוקבים.

תגובות לכתבה(17):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    ל12 בונבי DIG (ל"ת)
    אף אחד 14/01/2015 13:14
    הגב לתגובה זו
  • 14.
    חיים 13/01/2015 07:37
    הגב לתגובה זו
    אם אתה לא מסוגל לבצע חיפוש באינטרנט - אז שחרר חבר.
  • 13.
    בומי 12/01/2015 22:01
    הגב לתגובה זו
    מישהו מכיר , יודע , איזה תעודת סל אמריקאית ממונפת פי 3 על הנפט ? תודה,
  • אבי 13/01/2015 12:29
    הגב לתגובה זו
    תבדוק uco
  • 12.
    אף מילה על נובה? (ל"ת)
    מאיר 12/01/2015 18:28
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    תודה שלמה (ל"ת)
    אבי 12/01/2015 13:19
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    Mlnx דעתך בבקשה (ל"ת)
    אלדד26 12/01/2015 09:04
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    שלמה תודה! אני קורא בשקיקה את הטורים שלך. (ל"ת)
    משה 11/01/2015 16:04
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    שלמה גרינברג 11/01/2015 15:33
    הגב לתגובה זו
    ראדא (למשה ולברזנה) אין מה לסקור, כעת צריך לראות מכירות !!! אכן, החברה הונפקה בקיץ 1985 לדינו (2): החברה ממזמן אינה של טראמפ, הוא עזב בתחילת 2014. אין לי מושג אם החברה תחזור להיסחר לומינס זה ספור שונה לחלוטין. לאבי (4): מארבע סיבות. האחת שלמרות הירידה במחיר מצטברים עודפים גדולים. השנייה שכול הדיווחים על עלות הפקה של 50 דולר ומחיר מכירה של 80 $ לפחות מתבססים על הערכות אדמיניסטרטיביות, לא כלכליות. שלישית, עלות ההפקה יורדת והכניסה המסיבית של נפט אמריקאי וקנדי לוחצים מטה שלא לדבר על התחרות מול ג
  • 7.
    מאיר 11/01/2015 14:53
    הגב לתגובה זו
    היי שלמה. מאז שהיזכרת בדרך אגב(נדמה לי שזה היה ב 2009) את הצעתו של אמנון פורטוגלי לשים עין על: נובה אני שמתי עין וגם כסף. מבחינה מסויימת זה טוב שלא כותבים עליה. תשואות ניפלאות . מ 1.60 דולר ל 11 דולר ב 5 שנים. מאידך, אני מתפלא איך אתה לא מתמקד על נובה. נדמה לי שזו ביצת זהב!!!!
  • 6.
    נחום 11/01/2015 12:30
    הגב לתגובה זו
    תודה על הסקירה, תבורך מפי עליון!
  • 5.
    אבי 10/01/2015 13:04
    הגב לתגובה זו
    שלמה, מדוע אתה חושב שהנפט צריך כלכלית לרדת ל 30$? לא הבנתי.
  • 4.
    ברזנה 09/01/2015 16:23
    הגב לתגובה זו
    ראדא הנפיקה בניו יורק הרבה לפני 96.לדעתי כבר באמצע שנות ה 80
  • 3.
    דינו 08/01/2015 12:07
    הגב לתגובה זו
    לשלמה- בקשר לבתי קזינו. בזמנו פשטה החברה של דונלד טרמפ את הרגל:trump entertainment resort .הלה ידוע כעקשן שאינו מוותר. מה הסיכויים לדעתך לחידוש פעילותה ורישומה של החברה (כמו המקרה של לומניס). תודה
  • 2.
    משה 08/01/2015 11:49
    הגב לתגובה זו
    שלמה מתי נקבל סקירה עדכנית ?
  • 1.
    אורי 08/01/2015 13:59
    הגב לתגובה זו
    שהלמה תודה לדעתי עשתי טוב שיתאתי מג אלטריק השקעתי בחב תרופות ועוד
  • אורי 12/01/2015 11:00
    הגב לתגובה זו
    שלמה שלום לא הזכרת בכתבהאת mytlזו זו גם חהתעופה
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

מכרה
צילום: Paul Carmona, Unsplash

"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית

עידן אזולאי |

הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66%   שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.

                                                        גרף של תעודת הסל COPX

בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.

צוואר הבקבוק של העשור

כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב. 

הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים. 

לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.