סוחר
צילום: istock

ה-BIS: קרנות הגידור היו אחראיות לחלק ניכר מהאירועים בספטמבר

זכרונות מנפילת קרן הגידור LTCM ב-1998? בבנק להסדרי סליקה בינלאומיים טענו בסופ"ש האחרון כי אחד הגורמים העיקריים לאירועים בחודשים האחרונים בשוקי ה-REPO היה בעיית מימון בגופים החוץ בנקאים שאינם מפוקחים
עמית נעם טל |

שיגעון ה"ריפו" בארה"ב מסרב להירגע. בעוד הפד' ממשיך להזריק כסף מידי יום ולבצע רכישות של עד 60 מיליארד דולר בחודש בשוקי האג"ח, הכלכלנים ממשיכים לנסות להב מה גרם להתפרצות מצוקת הנזילות בשוק בחודשים האחרונים, כאשר כמעט מידי יום מפרסם גוף מחקר מאמר בנושא. האחרון לעשות זאת הוא ה-BIS (הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים או "הבנק של הבנקים המרכזיים"), שפרסם בסופ"ש האחרון מאמר שכותרתו "הלחץ בשוקי הריפו בספטמבר: אירוע זמני או מבני?".

רוב הטיעונים במאמר של BIS נשמעו מספר רב של פעמים בחודשים האחרונים: ירידה של רזרבות של הבנקים בארה"ב לנוכח צמצום המאזן של הפד' בשנים האחרונות, והגידול החד בקופת המזומנים של האוצר האמריקני, גרמו לבנקים הגדולים בארה"ב לעצור את המימון בשוקי הריפו. הדבר גרם לזינוק של הריביות ל-10% תוך פחות מ-24 שעות (להסבר המורחב על האירוע בספטמבר). 

עם זאת, החידוש במאמר של ה-BIS הוא שאחד הגורמים העיקריים לאירועים האחרונים היה "דרישה גבוהה למזומנים מגופים ממונפים שאינם בנקים" – כלומר קרנות גידור. 

בפיננשל טיימס הסבירו היום את ההתייחסות של ה-BIS: אחת האסטרטגיות הפופולאריות היום של קרנות הגידור בארה"ב כוללת רכישה של אגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב ומכירה של נגזרים כמו לדוגמא חוזים על הריביות. הרווח מפעילות בודדת נמוכה יחסית, אך קרנות גידור מבצעות מספר רב של פעולות אלו. יותר מכך, בפייננשל טיימס טוענים כי קרנות הגידור בארה"ב הגדילו את המינוף שלהן ע"י שימוש בחלק מאגרות החוב של ארה"ב כביטחונות בשוק הריפו (ולקיחת עוד הלוואות למטרת רכישת אג"ח נוסף). כאשר המימון מהבנקים הגדולים נעצר רגעית בתחילת ספטמבר, קרנות הגידור נתקעו. 

נציין כי טכניקה זו הייתה פופולארית מאוד בסקטור הבנקאות לפני המשבר הכלכלי של 2008, אך תקנות הרגולציה שנקבעו בעקבות המשבר הורידו משמעותית את מספר העסקאות מסוג זה בבנקים. עם זאת, הרגולציה הנוכחית איננה מכסה גופים שאינם בנקים, ולכן גופים אלו המשיכו לבצע עסקאות מסוג זה.

המקרה הנוכחי מזכיר לרבים את המקרה של לונג טרם קפיטל מנג'מנט (LTCM) ב-1998. הקרן הגידור, שנוהלה ע"י 2 חתני פרס נובל לכלכלה (מיירון שולס ורוברט מרטון), התמקדה בנוסחאות שתכליתן לנצל פערי ארביטראז' בתמחור של אגרות חוב. מספר אירועים שהתרחשו בכלכלה העולמית ב-1998 גרמו להתרסקות הקרן, דבר שאיים על יציבות כלל השווקים הפיננסים בעולם. 

אם הניתוח של BIS אכן נכון, הפד' מתמודד בחודשים האחרונים עם מספר קרנות כמו LTCM, ומדובר בבעיה הרבה יותר מורכבת מאשר שינוי רגולציה/הגדלת רזרבות הבנקים. למעשה, מאז אמצע ספטמבר האחרון התחיל הפד' לממן את פעילותן של קרנות אלו ע"י ביצוע ההזרקות לשוקי ה-REPO. ב-BIS מציינים כי למרות פעולות הפד' האחרונות, קרנות הגידור עשויות למצוא את עצמן בקרוב בסיטואציה דומה.

קיראו עוד ב"גלובל"

נציין בהקשר זה את יום תשלומי מס החברות שצפוי להתרחש בשבוע הבא ועלול לייצר שוב בעייה לקרנות הגידור (לכתבה המלאה). עוד נציין כי בפרוטוקול הפד' האחרון נטען כי בעיה דומה עשויה לצוץ באפריל הקרוב (לכתבה המלאה).  

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שבבי AI (AI)שבבי AI (AI)
IPO

המתחרה הסינית של אנבידיה מזנקת 500% ביום המסחר הראשון

גייסה בבורסה בסין 1.1 לפי 7.2 מיליארד והשווי קפץ ל-43 מיליארד דולר

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אנבידיה

מור ת'רדס של יוצאי אנבידיה היא חברת שבבי AI סינית שנהנית מתנופה עצומה על רקע הגבלות הסחר בין ארה"ב לסין. כשכור ארה"ב אוסרת על משלוח שבבי AI מתקמדים לסין. אנבידיה פיתחה שב מיוחד שלא עוקף את ההגבלות האלו. הממשל הסיני רתח - הוא רואה בכך השפלה אמריקאית, והוא דרש מהחברות הסיניות שלא לקנות שבבי אנבידיה שמהווים תחליף לשבב הבלקוול. 

אנבידיה ציפתה למכור במיל 50 מיליארד דולר בשנה בסין וזה בעצם נעלם. את הוואקום הזה ממלאות כמה חברות שבבים סיניות מור ת'רדס וקמבריקון הן הבולטות - 

מור ת'רדס המכונה "אנבידיה של סין", פתחה את יום המסחר הראשון שלה בבורסת שנגחאי בזינוק של 502% - קפיצה שהפכה אותה לאחת ההנפקות החזקות ביותר מאז רפורמות 2019. החברה, שהוקמה ב-2020 על ידי ג'יאנג'ונג ז'אנג, בכיר לשעבר באנבידיה, גייסה 8 מיליארד יואן (כ-1.13 מיליארד דולר) - ההנפקה השנייה בגודלה השנה בסין, אחרי Huadian New Energy. מניית החברה נפתחה ב-650 יואן, לעומת מחיר IPO של 114.28 יואן, והגיעה לשווי שוק זמני של 305 מיליארד יואן - 43 מיליארד דולר (לעומת גיוס לפי שווי של 7.2 מיליארד דולר). 

הביקושים למניה חרגו מציפיות: החלק הקמעונאי נרשם פי 2,750 מההיצע, וההנפקה כולה משקפת אופטימיות גוברת ביכולת סין להשיג עצמאות טכנולוגית.מור ת'רדס מתמחה בשבבים לגרפיקה ולבינה מלאכותית (AI), ומשמשת חלופה מרכזית למעבדי אנבידיה, שמוגבלים כאמור על ידי סנקציות אמריקאיות. 

החברה פיתחה את ארכיטקטורת MUSA, התואמת CUDA של אנבידיה ומקלה על מעבר, ויצרה ארבעה דורות של שבבים מאז הקמתה. ההנפקה, לוותה בתמיכה ממשלתית, כולל אישור מהיר של 122 ימים מרגע הגשת הבקשה. זהו סמל נוסף למירוץ סין נגד ההגבלות, כאשר בייג'ין מקדמת חדשנות מקומית כחלק ממדיניות "עצמאות טכנולוגית".

פרופ עלי קריזברג
צילום: עלי קריזברג

מה ההון של אמריקאי ממוצע ובכמה הוא גדול מישראלי ממוצע?

האם מיליון דולר זה באמת עשיר, מה ההון של תושב האיטי, והאם עושר קשור לאושר?
נושאים בכתבה אושר עושר
לאחרונה התפרסם על ידי הגוף שמספק סקירות וניתוחים סטטיסטיים בארה"ב (המקביל ללמ"ס הישראלי) סקר המשפחות. הסקר מודד את ההכנסות, ההוצאות וההון העצמי של המשפחות בארה"ב. מסתבר כי לראשונה משפחה אמריקאית (House hold)  ממוצעת הנה "מיליונרית" עם הון  של כמיליון דולר. פעם מיליון דולר היה הון של מיליונרים "אמיתיים", היום זה הממוצע בארה"ב. הנתון הזה מנופח במעט, שכן הוא כולל את הערך העתידי של פנסיות למיניהן לרבות את מכשירי ה-IRA שכוללים פנסיה וחסכונות לטווח ארוך נוספים בניהול אישי ומהווים חלק משמעותי מההון הכולל של משפחה.
על פי הנתונים ערך הפנסיות עולה על ערך הנדל"ן של משפחה ממוצעת. כשחושבים על זה לעומק, מבינים שזה במקומות מסוימים גם המצב בארץ. אנשים רבים חוסכים (במיוחד בפנסיות התקציביות) סכומי עתק בחסכונות הפנסיונים, שבמקרים רבים עולים על ערך הדירה או הדירות שלהם. בבנק UBS התייחסו לנתונים האלו והעריכו כי הונו של האמריקאי הבוגר (לא כולל ילדים עד גיל 21)  הנו 551 אלפי דולר, שני רק לשוויץ, שבה הונו של אדם ממוצע הינו 685 אלפי דולר.  לעומתם, הונו הממוצע של בוגר ממוצע בהאיטי, מדינה למודת אסונות טבע ופשע הסמוכה לארה"ב  על סמך מידע שפורסם על ידי  הבנק העולמי, הנו 626 דולר בלבד. קצת קשה להשוות בין כל מקורות המידע, אך בכל מקרה הפער ניכר. לפי בנק UBS, הונו הממוצע של בוגר ישראלי הינו  235 אלפי דולר. שימו לב, מדובר על סך  הונו של אדם בוגר ולא על הכנסותיו, כשהאחרון הנו נתון שפורסם לאחרונה בסקר של הלמ"ס בישראל. שאלת השאלות: האם האמריקאי הממוצע, שהוא עשיר פי אלף מאדם בוגר בהאיטי, הוא גם מאושר יותר? מדד האושר או מדד שביעות הרצון הנו נושא נדוש בלתי ניתן להכרעה, שכן הוא כולל מרכיבים סובייקטיביים  במשקלות שרירותיים. ננסה כאן לבודד מרכיב אחד: מה יכולה להיות השפעת העושר על מדד האושר. תוך כדי כך,  נפריך מיתוס ידוע האומר כי  אושרו של אדם הנו ביחס ישר להכנסתו. טענה זו  לא הוכחה כמובהקת. סביר להניח שאושרו של אדם, בגין הרכיב הכלכלי הוא יחסי, כלומר ,נובע ממעמדו הכלכלי היחסי לאנשים אחרים בסביבתו. לשם דיוק, היכולת לצרוך מוצרים ושירותים ביחס לאחרים. מדובר על יכולת צריכה ולא על צריכה בפועל שכן הוכח, למשל שצרכנים כפייתיים  אינם מאושרים יותר בלשון המעטה. כלכלן ידוע בעבר, מילטון פרידמן, טען כי יכולתו של אדם לצרוך נובעת בעקרו ממרכיב פרמננטי בעושרו, דהיינו הונו  ולא מהכנסות  שוטפות ומזדמנות. אמנם קיים קשר בין רמת ההכנסה והונו של אדם, אך נראה כי המרכיב הדומיננטי בהשפעה על רמת האושר הנו הונו היחסי של אדם ביחס להונם של אנשים בסביבתו. כיצד אם כך נמדוד טענה זו לגבי עושר יחסי?   לצורך זה   נבחן מספר נתונים  ממקורות שונים: