ההסכם שנחתם השבוע בין אירן למעצמות קירב את הרפובליקה האיסלמית למערב לראשונה מאז 1979, וסלל את הדרך להסרת הסנקציות החל מ-2016 ולנהירת חברות לשוק של 80 מיליון בני אדם. מלבד הטענות על בידוד ישראלי, תוך רמיזה כי לא הועלו חלופות אחרות להסכם, ובנוסף להשפעה על מחיר הנפט אותה כבר סיקרנו השבוע - נראה כי בשורה התחתונה האידיאולוגיה פינתה את דרכה לטובת התיאבון של אירופה לכסף הגדול. 

ד"ר רז צימט ממרכז אליאנס ללימודים אירניים והפורום לחשיבה איזורית מסביר בראיון ל-Bizportal, איך המשטר האירני יתמודד עם השינוי החברתי-כלכלי, מי יהיו הנהנים העיקריים ועד כמה זה מסוכן לישראל.

"אני סבור שההסכם עדיף מיתר החלופות כאשר הוא מוודא שבעשור הקרוב לפחות אירן רחוקה כשנה מיכולת פריצה קדימה, שזה משמעותית טוב מהמצב הנוכחי או מחלופות אחרות שאינן טובות יותר או מעשיות יותר", אמר צימט בראשית הדברים. "התזה המרכזית שלי גורסת כי צריך להתייחס להסכם הזה לא רק בהיבט האיום האירני אלא מה זה יעשה לחברה והפוליטיקה באירן בטווח הבינוני-ארוך, כאשר ההסכם מציב לא מעט אתגרים בפני המשטר. אירן הולכת להשתלב במשפחת העמים וזה יגרור הרבה השפעות מערביות - מה שיאתגר את הממשל".

אתה חושב שניתן היה להשיג הסכם יותר טוב? הרי אירן תקבל התראה מראש על כניסת פקחים למתקני הגרעין?

"בסה"כ ההסכם מגלגל משמעותית את היכולות האיראניות לאחור. זה לא אומר שאין בו בעיות, בעיקר בכל הקשור להותרת תשתית הגרעין על כנה בתוך אירן. הסנקציות הכלכליות היו מכשיר אפקטיבי מאד לאלץ את אירן לחזור למשא ומתן אך הביאו לנזקים חברתיים. כך למשל מעמד הביניים באירן היה הנפגע המרכזי במסגרת הסנקציות, מה שגרם לו להיות עסוק בשרידות כלכלית ולא איפשר להיאבק על זכויות האזרח ועל שינויים פוליטיים. לכן הסרת הסנקציות תעמיד את השלטונות במבחן כאשר סביר שנראה הרבה יותר התקוממויות אזרחיות".

אז יש בכלל לאירנים סיבות להיות אופטימיים?

"יש להם סיבה להיות אופטימיים כי הרבה מאוד כסף יזרום לאיראן כתוצאה מהפשרת הנכסים בחו"ל והגברת ייצוא הנפט. עם זאת, אנחנו עשויים לראות יותר ציפייה מצד האזרחים לרפורמות פוליטיות ואזרחיות, ובהנחה שאלה לא ייענו ע"י המשטר, זה עשוי להוביל לחידוש תנועת המחאה.

"דווקא בימים האחרונים ראינו רצף מאמרי פרשנות של גורמים המזוהים עם הממשל שפורסמו בעיתונות, ולדעתם צריך להבהיר לציבור כי השיפור בכלכלה לא יגיע כל כך מהר אם זה בשל שחיתות או היעדר שקיפות. אם הבעיות הללו לא יפתרו אז יהיה להם מאד קשה להתקדם".

מצחיק שזה מגיע מצד הממשל

"עד עכשיו היה להם קל להאשים את המערב בכל הבעיות וככל שהולך ומתקרב מועד הסרת הסנקציות כך גדלות הציפיות לשינוי ולכן הממשל מנסה לרסן את הציפיות של העם. השליטה של משמרות המהפכה בכלכלה, למשל, תעמוד למבחן. הם לא יוותרו כל כך מהר על השליטה בפרויקטים לפיתוח שדות נפט וגז, שכן הסרת הסנקציות פותחת את הדלת לחברות זרות. צריך לראות האם המנהיג העליון יחליט לטובתם. רוחאני עד היום הבהיר את דעתו - אינו אוהב את מעורבות משמרות המהפכה בפוליטיקה, אך הסקטור הפרטי מאד חלש ומבחינתו הסרת הסנקציות מהווה הזדמנות".

"אם מסתכלים מי הרוויח עד היום מכל הסנקציות אלו משמרות המהפכה, הם נמצאים בגבולות ונהנים מהברחות. כשהמצב הכלכלי ישתפר הם גם יהנו כמובן אך מצד שני הם יהנו פחות. מפקד משמרות המהפכה כפוף למנהיג העליון, במקור גוף זה אמור לטפל ביציבות המשטר ולהשתתף בהגנה על הגבולות. מאז שנות התשעים משמרות המהפכה נכנסו יותר ויותר לתחום הפוליטי והכלכלי. מדובר בגורם שלא כפוף לממשלה ואם משמרות המהפכה ידרשו איקס כסף כדי לתמוך במשטר בסוריה, סביר שרוחני לא יתלהב מהרעיון אך יאלץ להסכים".

מה מפחיד את הממשל?

"חושש יותר מפתיחת שגרירות אמריקאית בטהראן מאשר ממלחמה עם ארה"ב, כי הדבר יוביל לתורים של אלפי איראנים לויזה וגם להרחבת ההשפעה התרבותית. קרוב ל-80 מיליון בני אדם חיים באירן ורובם מבין כי בעולם בו אנו חיים, יחסים טובים עם ארה"ב טובים להם יותר מאשר חרם. בטווח הקצר לחמינאי חשוב להראות שהמדיניות לא תשתנה למרות ההתקרבות למערב. ברמה העקרונית אני לא רואה שינוי במדיניות כל עוד חמינאי נמצא. הוא זקן מדי ושמרן מדי ולכן אני לא רואה שום שינוי ביחס שלו לאמריקה".

"כרגע לאירן אין עניין בנשק גרעיני אלא שתהיה להם אופציה, לכן כל הדיבורים על שימוש בנשק גרעיני לא רלוונטיים. הטענה שלהם בהיבט האזרחי היא שנפט וגז לא יהיו והם חייבים לעבור למקורות אנרגיה חלופיים, אפילו באירן יש גורמים בשוליים שהטילו ספק בכדאיות הכלכלית של המקורות לאנרגיה חלופית". 

מדוע האירופים מעדיפים להתקרב לאירן?