בנק ישראל חושף היום את חלק ראשון מהדוח המסכם של פעילותו ב-2004 שיפרסם בתחילת אפריל. החלק שפורסם היום הוא בנושא השקיפות במסחר במט"ח. השינוי הגדול ביותר בבנקים המרכזיים בתחום זה, אומרים אנשי הבנק - היה בתחום המדיניות המוניטרית: עם המעבר למשטר של יעד אינפלציה במדינות רבות, שקיפות לגבי המדיניות המוניטרית הפכה לחלק אינטגרלי במאמץ של בנקים מרכזיים לרכוש אמינות ולהשפיע על ציפיות הציבור ועל התנהגותו.

בבנק כותבים, כי ישנם גורמים כבדי משקל המגבילים את הרצון או היכולת של בנק מרכזי, לחשוף פרטים מסוימים על ניהול היתרות. ראשית, הם מסבירים - יש קשר הדוק בין ניהול היתרות למשטר שער החליפין, ובמיוחד להתערבות בשוק מטבע החוץ, נושא שלעיתים קרובות הוא אפוף סודיות. שנית, להחלטות השקעה רבות יש ערך עסקי ומסחרי רב, ואי אפשר לחשוף אותן ברבים בלי לפגוע בביצועי התיק וביחסים התקינים עם מוסדות פיננסיים המספקים לבנק המרכזי שירותים. שלישית, תיתכן רגישות מדינית או פוליטית להחלטות מסוימות. ולבסוף, ישנם מקרים שבהם ודאי נוח יותר למנהל היתרות שלא להציג או להסביר את החלטותיו או את תוצאותיהן.

בנק ישראל מציין, כי למרות כל ההסתייגויות, ניכרת בשנים האחרונות מגמת הגדלה מדודה של השקיפות בניהול היתרות. המידע על ניהול היתרות הוא משלושה תחומים: מידע על גודל היתרות ועל הרכבן מדיניות ההשקעה והחלטות ההשקעה תוצאות הניהול. על רקע המשברים הפיננסיים שהוזכרו לעיל, הציעה קרן המטבע הבין-לאומית מענה לנושא הרמה וההרכב של היתרות בהשקת ה-?reserves data template? כחלק מפרויקט ה-SDDS או ?Special Data Dissemination Standards?: מתכונת אחידה ואמינה, לדעת בנק ישראל, לפרסום מיגוון של נתונים על גודל היתרות על ידי כל מדינה ומדינה. כ-60 מדינות, וביניהן ישראל, הצטרפו באופן וולנטרי ל-SDDS. כיום שוררת מידה גדולה יחסית של שקיפות ואמינות לגבי הגודל וההרכב של יתרות מטבע החוץ של רוב מדינות העולם.

המצב לגבי מדיניות השקעה והחלטות השקעה שונה מאוד. אין כללים או תקנים, ומידת השקיפות נמוכה יחסית, אומרים בבנק ישראל. ישנן מדינות החושפות חלקית את מדיניות ההשקעה, או את מסגרת הניהול שלהן, ואף זאת רק בקווים כלליים. בהעדר סטנדרטים להגדרות מוסכמות קשה מאוד להשוות בין מדינות שונות. השקיפות לגבי ההחלטות בפועל קטנה עוד יותר, ולמעשה כמעט אינה קיימת. ולבסוף, רק מדינות בודדות ? ביניהן ישראל ? חושפות מידע כלשהו על תוצאות הניהול, כלומר על התשואה של השקעת היתרות. המידע החשוף אינו מספיק כדי לערוך השוואה בין מדינות, מהסיבות האמורות.

המקורות העיקריים למידע על ניהול היתרות הם, מלבד קרן המטבע הבין-לאומית (ה-SDDS), דוחות שנתיים של בנקים מרכזיים, פרסומים מזדמנים ואתרים ברשת החשיבות של האחרונים הולכת וגדלה במהירות.

ישראל היא מן המדינות המובילות בכל הקשור לשקיפות בניהול יתרות מטבע החוץ. בסקירה שביצע בנק ישראל אפשר לראות שכי הוא מפרסם מידע מלא על תשעה מתוך עשרה נושאים אשר נבדקו ומידע חלקי על הנושא הנותר, בעוד שהמדינה הבאה אחרינו, אוסטרליה, נותנת מידע מלא בשבעה נושאים וחלקי בשלושה, ושאר המדינות ? הרבה פחות.