השופטת ירדנה סרוסי (אתר בתי המשפט)השופטת ירדנה סרוסי (אתר בתי המשפט)

זארה ניצחה את רשות המסים: תשלם 5% מס במקום 30%

השופטת ירדנה סרוסי בפסק דין תקדימי - מה ההשלכות על חלוקת דיבידנד, מה היה מיוחד במקרה הנוכחי, מה זה "בעל הזכות שביושר", ומה קורה אם רושמים דיבידנד מבלי לחלק אותו בפועל?

רן קידר | (4)

זארה ניצחה את רשות המסים: תשלם 5% מס במקום 30% על דיבידנדים בסך 208 מיליון שקל.  השופטת ירדנה סרוסי, לשעבר בכירה ברשות המסים (ומרצה בכירה בתחום המסים) הפחיתה את החיוב במס על דיבידנדים שחילקה גוטקס (בעלת זיכיון זארה) בשנת 2013. במקום לשלם מס של 30% כפי שדרשה רשות המסים, החברה תשלם 5% בלבד על מרבית הסכום ומדובר בכסף גדול. זארה נדרשה לשלם עם הצמדה וריבית סכום של   250 מיליון שקל, בפועל התשלום שלה נמוך בכ-200 מיליון שקל. 

319 מיליון ש"ח במוקד הסערה

המחלוקת החלה כאשר גוטקס (גוטקס סווימוור ברנדס) חילקה בשנת 2013 דיבידנדים בסך 319 מיליון ש"ח לחברת גוטקס ברנדס הולדינגס.  "סווימוור חילקה להולדינגס כ-319 מיליון ש"ח, מתוכם 309 מיליון ש"ח באמצעות פקודת יומן של סגירת החוב של הולדינגס לסווימוור כנגד 'דיבידנד לשלם' (כלומר, לא עבר כסף במזומן)" ציינה השופטת סרוסי וקבעה שפקודת יומן כזו היא דיבידנד לכל דבר ועניין, גם אם לא עבר תשלום.  

החברה דיווחה על החלוקה כדיבידנד בין-חברתי הפטור ממס לפי סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה. רשות המסים לא קיבלה זאת וחייבה את החברה בניכוי מס במקור של 30%. 

השופטת סרוסי פירטה את מבנה העסקה המורכב: "לטענת המערערת, ביום 31.12.2012 הומחו כל יתרות החובה לחברת פיינדינגס, כך שפיינדינגס הייתה זו שחייבת לסווימוור 309 מיליון ש"ח". לאחר מכן, בפברואר 2013, נמכרה סווימוור להולדינגס, כאשר החוב הומחה כחלק מהתמורה. רשות המסים טענה שמדובר ב"רצף פעולות מלאכותי" שנועד להתחמק ממס. "רצף הפעולות האמור נעשה בלא ששולם מס, על אף לא אחת מהפעולות שבוצעו".

פיינדינגס היא "בעלת הזכות שביושר" - השופטת סרוסי קיבלה את הטענה שמדובר בעסקה מלאכותית, אך קבעה שפיינדינגס ההולנדית היא בעלת הזכות שביושר בדיבידנדים. השופטת הסבירה: "בעל זכות שביושר הוא הגורם שלו הזכות והיכולת המשפטית לקבוע באופן חופשי את השימוש בדיבידנדים, ללא הגבלה כלשהי".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

היא הוסיפה: "משכך, ומשלא הוכח לי כי פיינדינגס היא חברת צינור שכל מהותה היא הזרמת הדיבידנדים במעלה שרשרת האחזקות, מצאתי כי היא בעלת הזכות שביושר".

התוצאה: הפחתת מס דרמטית

בית המשפט פסק:

  • על 208 מיליון ש"ח (החוב לפיינדינגס) - ניכוי מס של 5% בלבד לפי אמנת המס ישראל-הולנד

  • על 101 מיליון ש"ח (חובות היחידים) - ניכוי מס של 15% לפי הסכם שומה קודם

השופטת לא חסכה ביקורת מרשות המסים: "המשיב אינו אוחז בגרסה סדורה ביחס לטיבן וטבען של יתרות החובה... רק עתה, בשומת 2013, מבקש המשיב לפתע לסווגן כדיבידנד. נציגת המשיב לא הצליחה להסביר זאת בעדותה".

בנוסף לסוגיית הדיבידנדים, בית המשפט:

  • קיבל את הערעור בעניין שטרי הון בסך 73.5 מיליון ש"ח - החברה לא תחויב בהכנסות ריבית
  • דחה את ערעור ריטייל בעניין ניכוי הוצאות של 7.3 מיליון ש"ח עבור "עמלת שיפור תנאי מסחר"

פסק הדין הזה מהווה תקדים חשוב בנושא מיסוי דיבידנדים בינלאומיים ופרשנות המושג "בעל זכות שביושר". הוא מדגיש שגם כאשר מדובר בעסקה מלאכותית, יש לכבד את הוראות אמנות המס הבינלאומיות כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בהן.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנונימיYL 30/07/2025 22:37
    הגב לתגובה זו
    מ קום המדינה מס הכנסה ב 98.5 אחוז זכו ב פסק דין לטובתם מזכיר לכם חגיגה במחוזי על מס ב גובה מאות מליונים שזכו הבעלים של פדרל אקספרס אבי ודני רייק ובעליון הכל נמחק תמיד תזכרו העליון באופן קבוע לטובת מס הכנסה
  • 3.
    אנונימי 30/07/2025 21:51
    הגב לתגובה זו
    יישר כוח פסיקה ראויה ואמיצה
  • 2.
    אמזלג 30/07/2025 18:41
    הגב לתגובה זו
    ממילא הכסף היה נבזז עי ההנהגה החרדית כמו כל כספי המס שאנו משלמים.
  • 1.
    אנונימי 30/07/2025 17:17
    הגב לתגובה זו
    הזוי בית המשפט מאשר עסקאות פיקטיביות. מה מונע מכל חברה להקים חברת אחזקות הולנדית ולשלם 5% מס על דיבידנדים
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.