השופטת ירדנה סרוסי (אתר בתי המשפט)השופטת ירדנה סרוסי (אתר בתי המשפט)

זארה ניצחה את רשות המסים: תשלם 5% מס במקום 30%

השופטת ירדנה סרוסי בפסק דין תקדימי - מה ההשלכות על חלוקת דיבידנד, מה היה מיוחד במקרה הנוכחי, מה זה "בעל הזכות שביושר", ומה קורה אם רושמים דיבידנד מבלי לחלק אותו בפועל?

רן קידר | (4)

זארה ניצחה את רשות המסים: תשלם 5% מס במקום 30% על דיבידנדים בסך 208 מיליון שקל.  השופטת ירדנה סרוסי, לשעבר בכירה ברשות המסים (ומרצה בכירה בתחום המסים) הפחיתה את החיוב במס על דיבידנדים שחילקה גוטקס (בעלת זיכיון זארה) בשנת 2013. במקום לשלם מס של 30% כפי שדרשה רשות המסים, החברה תשלם 5% בלבד על מרבית הסכום ומדובר בכסף גדול. זארה נדרשה לשלם עם הצמדה וריבית סכום של   250 מיליון שקל, בפועל התשלום שלה נמוך בכ-200 מיליון שקל. 

319 מיליון ש"ח במוקד הסערה

המחלוקת החלה כאשר גוטקס (גוטקס סווימוור ברנדס) חילקה בשנת 2013 דיבידנדים בסך 319 מיליון ש"ח לחברת גוטקס ברנדס הולדינגס.  "סווימוור חילקה להולדינגס כ-319 מיליון ש"ח, מתוכם 309 מיליון ש"ח באמצעות פקודת יומן של סגירת החוב של הולדינגס לסווימוור כנגד 'דיבידנד לשלם' (כלומר, לא עבר כסף במזומן)" ציינה השופטת סרוסי וקבעה שפקודת יומן כזו היא דיבידנד לכל דבר ועניין, גם אם לא עבר תשלום.  

החברה דיווחה על החלוקה כדיבידנד בין-חברתי הפטור ממס לפי סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה. רשות המסים לא קיבלה זאת וחייבה את החברה בניכוי מס במקור של 30%. 

השופטת סרוסי פירטה את מבנה העסקה המורכב: "לטענת המערערת, ביום 31.12.2012 הומחו כל יתרות החובה לחברת פיינדינגס, כך שפיינדינגס הייתה זו שחייבת לסווימוור 309 מיליון ש"ח". לאחר מכן, בפברואר 2013, נמכרה סווימוור להולדינגס, כאשר החוב הומחה כחלק מהתמורה. רשות המסים טענה שמדובר ב"רצף פעולות מלאכותי" שנועד להתחמק ממס. "רצף הפעולות האמור נעשה בלא ששולם מס, על אף לא אחת מהפעולות שבוצעו".

פיינדינגס היא "בעלת הזכות שביושר" - השופטת סרוסי קיבלה את הטענה שמדובר בעסקה מלאכותית, אך קבעה שפיינדינגס ההולנדית היא בעלת הזכות שביושר בדיבידנדים. השופטת הסבירה: "בעל זכות שביושר הוא הגורם שלו הזכות והיכולת המשפטית לקבוע באופן חופשי את השימוש בדיבידנדים, ללא הגבלה כלשהי".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

היא הוסיפה: "משכך, ומשלא הוכח לי כי פיינדינגס היא חברת צינור שכל מהותה היא הזרמת הדיבידנדים במעלה שרשרת האחזקות, מצאתי כי היא בעלת הזכות שביושר".

התוצאה: הפחתת מס דרמטית

בית המשפט פסק:

  • על 208 מיליון ש"ח (החוב לפיינדינגס) - ניכוי מס של 5% בלבד לפי אמנת המס ישראל-הולנד

  • על 101 מיליון ש"ח (חובות היחידים) - ניכוי מס של 15% לפי הסכם שומה קודם

השופטת לא חסכה ביקורת מרשות המסים: "המשיב אינו אוחז בגרסה סדורה ביחס לטיבן וטבען של יתרות החובה... רק עתה, בשומת 2013, מבקש המשיב לפתע לסווגן כדיבידנד. נציגת המשיב לא הצליחה להסביר זאת בעדותה".

בנוסף לסוגיית הדיבידנדים, בית המשפט:

  • קיבל את הערעור בעניין שטרי הון בסך 73.5 מיליון ש"ח - החברה לא תחויב בהכנסות ריבית
  • דחה את ערעור ריטייל בעניין ניכוי הוצאות של 7.3 מיליון ש"ח עבור "עמלת שיפור תנאי מסחר"

פסק הדין הזה מהווה תקדים חשוב בנושא מיסוי דיבידנדים בינלאומיים ופרשנות המושג "בעל זכות שביושר". הוא מדגיש שגם כאשר מדובר בעסקה מלאכותית, יש לכבד את הוראות אמנות המס הבינלאומיות כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בהן.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנונימיYL 30/07/2025 22:37
    הגב לתגובה זו
    מ קום המדינה מס הכנסה ב 98.5 אחוז זכו ב פסק דין לטובתם מזכיר לכם חגיגה במחוזי על מס ב גובה מאות מליונים שזכו הבעלים של פדרל אקספרס אבי ודני רייק ובעליון הכל נמחק תמיד תזכרו העליון באופן קבוע לטובת מס הכנסה
  • 3.
    אנונימי 30/07/2025 21:51
    הגב לתגובה זו
    יישר כוח פסיקה ראויה ואמיצה
  • 2.
    אמזלג 30/07/2025 18:41
    הגב לתגובה זו
    ממילא הכסף היה נבזז עי ההנהגה החרדית כמו כל כספי המס שאנו משלמים.
  • 1.
    אנונימי 30/07/2025 17:17
    הגב לתגובה זו
    הזוי בית המשפט מאשר עסקאות פיקטיביות. מה מונע מכל חברה להקים חברת אחזקות הולנדית ולשלם 5% מס על דיבידנדים
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

רשות המסים
צילום: רשות המסים

רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות

תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל

עוזי גרסטמן |

זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.

הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.

אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.

אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות

ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.

בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.