בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי סכומים על פי הסכם פשרה לסילוק טענות ותביעות הדדיות בקשר להסכם שנחתם בעבר בין הצדדים - חייבים במע"מ.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

--------------------------------------------------------------

בשנת 2010 נחתם בין המערערת לבין מנוף חברה לניהול קרנות פנסיה הסכם פשרה לסילוק טענות ותביעות הדדיות ואי תחרות, בקשר עם הסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2002 לאספקת שירותי ייעוץ פנסיוניים לחברי הסתדרות המורים. המחלוקת בדנן היא האם הסכום הנקוב בהסכם הפשרה בסך 13.7 מיליון ש"ח חייב במע"מ אם לאו.

דיון

------

לצורך מתן מענה לשאלה אם הסכום שקיבלה המערערת מכוח הסכם הפשרה חייב במע"מ, יש לבחון אם במסגרת הסכם הפשרה הקנתה המערערת למנוף זכויות שהיו לה מכוח הסכם 2002 כטענת המשיב, או שמא הסכום שקיבלה המערערת מכוח הסכם הפשרה הוא תשלום בעד שירותים שעתידה המערערת להעניק למנוף בהתאם להתחייבותה בהסכם 2002, ואשר לעניינם הוסכם כי לא יוענקו בעתיד, כטענת המערערת.

מהוראות ההסכם עולה כי מצד אחד מנוף ביקשה להשתחרר מההתחייבות שלקחה על עצמה במסגרת הסכם 2002, ומצד שני הסכימה המערערת לוותר על כל טענה ו/או תביעה לזכויות מכוח הסכם 2002. משכך נראה כי התשלום שקיבלה המערערת מכוח הסכם הפשרה הוא תמורה למכירת זכות שהייתה למערערת לקבלת 1% מהפרמיה, שהייתה מתקבלת אצל מנוף מחברי הסתדרות המורים שהצטרפו לתוכנית הפנסיה שלה במשך כל תוקפו של הסכם 2002.

לא נמצא בהסכם הפשרה כל רמז לכך שהתשלום שהתחייבה מנוף לשלם למערערת הוא בתמורה או בקשר לשירותים שנתנה המערערת, או לשירותים שאמורה המערערת לתת למנוף בעתיד. בכך יש לתמוך במסקנה שלפיה התמורה ששולמה למערערת היא תמורה בעד ויתור המערערת על זכויותיה מכוח הוראות הסכם 2002.

תוצאה

---------

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 44,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב

לפני כב' השופט מ' אלטוביה

ניתן ב-26.2.2014