הטבות המס לעניין מלגת קיום ומחיה למי שנשלח להשתלמות בחו"ל
מאמר זה יעסוק בהיבטי המיסוי לעניין מלגת קיום למי שנשלח להשתלמות בחו"ל.
מאמר זה יעסוק בהיבטי המיסוי לעניין מלגת קיום למי שנשלח להשתלמות בחו"ל. לדוגמה, במקרה שבו שולח בית חולים רופא להשתלמות בחו"ל לתקופה מסוימת ומעניק לו מלגת קיום ומחיה, כאשר הרופא נותר תושב ישראל לצורכי מיסוי.
לאחרונה הוסף לסעיף 9 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") תת סעיף 29, העוסק בפטור ממס בגין מלגות קיום שמקבלים חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים.
אביא להלן את מלוא נוסח הסעיף האמור, ואדגיש קטעים הרלוונטיים למקרה שבדוגמה לעיל:
"(29) מלגה שניתנת לסטודנט או לחוקר בתקופת לימודיו במוסד לימוד ומחקר, ולגבי חוקר - עד לסכום התקרה; בפסקה זו -
'חוקר' - כל אחד מאלה:
(1) מי שמלאו לו 18 שנים והוא משמש חמש שנים לפחות חוקר במכון מחקר תורני ולומד במכון בתחומי פעילותו.
(2) מי שהוא בעל תואר אקדמי ראשון לפחות ממוסד להשכלה גבוהה בישראל, או ממוסד אקדמי בחוץ לארץ המוכר על ידי משרד החינוך, המשמש חוקר במוסד מחקרי ולומד במוסד המחקרי בתחומי פעילותו;
'מוסד לימוד ומחקר' - כל אחד מאלה:
(1) מוסד להשכלה גבוהה, לעניין סטודנט;
(2) מוסד מחקרי, לעניין חוקר;
(3) מכון מחקר תורני, לעניין חוקר;
'מוסד להשכלה גבוהה' - מוסד שהוא אחד מאלה:
(1) מוסד שהוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן - חוק המועצה להשכלה גבוהה);
(2) מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
(3) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
'מוסד מחקרי' - מוסד ציבורי שמקדם, עורך או מקיים מחקרים בתחומי הפעילות והלימודים המתקיימים בו, ומפרסם מחקרים בפרסומים היוצאים לאור על ידו או בסיוע או בשיתוף עם מוסדות להשכלה גבוהה, ושאינו מוסד להשכלה גבוהה;
'מכון מחקר תורני' - מוסד ציבורי, שמקדם, עורך או מקיים מחקרים, בתחומי לימודים תורניים, והוא זכאי לתמיכה ממשרד התרבות לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985;
'מוסד ציבורי' - כהגדרתו בפסקה (2) של סעיף זה;
'מלגה' - מענק, פרס או פטור מתשלום שניתן לסטודנט או לחוקר, במישרין או בעקיפין, באופן חד-פעמי או עתי, בתקופת לימודיו, למימון שכר הלימוד או לצורך קיומו בתקופת לימודיו, והכל בלבד שלא ניתנת בעדם כל תמורה מצד הסטודנט או החוקר והם ניתנו בתקופת הלימודים; לעניין זה תמלוגים בשל שימוש במחקר לא ייחשבו מענק, פרס או פטור מתשלום כאמור;
'סטודנט' - מי שלומד במוסד להשכלה גבוהה בתחומי הלימודים המתקיימים בו;
'סכום התקרה' - 96,000 שקלים חדשים [ב-2013]; יראו את הסכום האמור כסכום כמשמעותו בסעיף 120ב; [הסכום בשנת 2010: 90,000 ש"ח; בשנת 2011: 92,000 ש"ח; בשנת 2012: 94,000 ש"ח]
'שימוש במחקר' - שימוש של מוסד הלימוד והמחקר במחקרו או בממצאיו של הסטודנט או החוקר, לרבות בדרך של פרסום ספר או פרסום שמו של המוסד כאמור במחקר;
'תמורה' - לרבות כל התחייבות של הסטודנט או החוקר למתן שירות כלשהו לנותן המלגה או למילוי תפקיד בו; ולעניין זה, כל אלה לא ייחשבו תמורה:
(1) התחייבות של הסטודנט או החוקר להקדיש את מרב מרצו וזמנו ללימודים או למחקר והכל במוסד הלימוד והמחקר;
(2) שימוש במחקר;
(3) פעילות קהילתית או חברתית של הסטודנט או החוקר מטעם מוסד הלימוד והמחקר, או בזיקה אליו;
'תקופת הלימודים' -
(1) לגבי סטודנט - תקופת הלימודים של סטודנט שהוגדרה בתקנון המוסד להשכלה גבוהה לגבי סוג הלימודים האמור, ולגבי המנויים להלן, תקופת הלימודים לא תעלה על -
(א) לגבי מי שלומד לתואר אקדמי שני - תקופה של ארבע שנות מס מהיום שהחל את לימודיו לתואר האמור;
(ב) לגבי מי שלומד לתואר אקדמי שלישי - תקופה של שמונה שנות מס מהיום שהחל את לימודיו לתואר האמור;
(2) לגבי חוקר - תקופת המחקר כפי שהוגדרה על ידי המוסד המחקרי או המכון למחקר תורני, ובלבד שלא תעלה על 12 שנים".
[ההדגשה כאן ולהלן אינה במקור - ר"א].
לנוכח נוסח הסעיף האמור, תחילה יש לבחון אם מוסד המחקר קיבל תעודת היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958. נראה שהמוסד הרפואי או האוניברסיטאי בחו"ל אינו עונה על הדרישה, שכן אני מניח כי הוא אינו מנהל פעילות בישראל ולכן לא ביקש היתר מהמועצה להשכלה גבוהה להיות מוסד שכזה בישראל, וזאת על פי נוסח סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה כדלקמן:
"(א) לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד, ולא יפרסם פתיחתו או קיומו, אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9 והוא מעניק, או מבטיח להעניק, תואר אקדמי או נקודות זכות לקראת תואר אקדמי, אלא אם ניתנה למוסד תעודת היתר מאת המועצה (להלן - היתר).
(ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם המוסד נפתח או קויים על ידי מוסד להשכלה גבוהה, אם כשלוחה או סניף או בדרך אחרת.
(ג) על אף האמור בסעיף זה, מוסד כאמור בפסקה (2) להגדרת 'מכללה אקדמית', ייפתח או יתקיים באישור המועצה, על פי כללים שתקבע."
משכך הוא, אין טעם לבחון את שאר תנאי הסעיף אשר נראה כי מטרתו לפטור ממס מלגות קיום למוסדות אקדמאיים ומחקריים שנפתחים בישראל (לרבות שלוחה של מוסד זר שקיבל אישור מהמועצה להשכלה גבוהה). אפשר למצוא חיזוק לכך בהוראת ביצוע העוסקת בנושא אשר פורסמה בעקבות תיקון החוק לעיל, המחייבת מוסד מחקרי ותורני לקבל אישור מראש מרשות המסים (מס הכנסה).
למרות אי העמידה בתנאי סעיף 9(29) לפקודה, עדיין יש לבחון אם מלגת הקיום היא בבחינת כלל הכנסה בידי מקבלה. בהקשר זה אפנה להלן לפרסומי רשות המסים אשר קבעו עוד טרם כניסתו לתוקף של סעיף 9(29) לעיל, כי מלגות מסוימות אינן בבחינת הכנסה חייבת בידי מקבלן. לטעמי, אם כך נקבע טרם כניסתו לתוקף של סעיף 9(29) לפקודה אזי אפשר לטעון כי סעיף זה אינו בבחינת הסדר שלילי, ולכן ההוראות הקודמות עדיין בתוקף לעניין האוכלוסייה שאינה נופלת לגדר שאר תנאי הסעיף.
בהוראת ביצוע 7/2011 מתואר המצב המשפטי לפני הוספת סעיף 9(29) לפקודה. מצב זה נותח כלהלן בהוראה זו:
א. אין חולק שמלגת הצטיינות אינה בבחינת הכנסה לפי הפקודה.
ב. אין חולק שמלגה בתמורה לאיזושהי התחייבות של מקבל המלגה למי שמשלם אותה (בענייננו לא ברור אם קיימת כזו לבית החולים ששלח את הרופא או לא - לרבות התחייבות לשירות במשך X שנים לאחר מכן בבית החולים) חייבת במס כהכנסת עבודה.
ג. רשות המסים והאוניברסיטאות היו חלוקות בעניין מלגות קיום שניתנו לסטודנטים וחוקרים כדי שלא יהיו טרודים בפרנסתם וישקיעו את כל מרצם במחקר. בנושא התנהלו דיוני שומות אך לא ניתנה פסיקה. סופה של המחלוקת הוא חקיקת סעיף 9(29) לפקודה כפשרה בנושא העמדת מלגת קיום כפטורה ממס, כפוף לאי מחויבות הסטודנט לתת שירות למשלמה ולתקרת סכום בסך 96,000 ש"ח בשנה.
לאור האמור לעיל, על בית החולים לשקול היטב אם כדאי לו לקחת סיכון ולטעון כי המלגה פטורה ממס גם אם אינה נכנסת לגדר סעיף 9(29) לפקודה, מהטעם שאינה ניתנת כשכר או תמורה בעבור התחייבות כלשהי (אם לא כך הוא התשובה לעניין חיוב במס ברורה וודאית). כך למשל אם בית החולים מעניק סכום נטו לרופא - או אז כדאי לשקול פוזיציית אי ניכוי מס - אחרת לא כדאי לבית החולים להסתכן.
פרסום נוסף של רשות המסים לעניין מלגות קיום לפני חקיקת סעיף 9(29) לפקודה קיים ב"וועדת פסיקה מס' 7" שפורסמה ביום 31.12.2001. גם שם הביעה רשות המסים את עמדתה כי מלגות קיום חייבות במס הכנסה כשכר עבודה או כהכנסה פירותית אחרת ממקור סעיף 2(10) לפקודה, כלהלן: "מלגות קיום ללומדים לתארים גבוהים - מקרים אלו כוללים בעיקר מלגות הניתנות על ידי האוניברסיטאות השונות ללומדים לתארים מתקדמים (תואר שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט). מלגות אלו מכסות מעבר לשכר הלימוד גם את הוצאות הקיום (לעיתים מעל 5,000 ש"ח לחודש) ומשולמות על ידי המוסדות להשכלה גבוהה למי שעוסקים במחקר בתחום הלימוד. לעיתים, מקבל המלגה הוא גם מרצה או עוזר הוראה. על פי ההסדר עם מקבלי המלגה, למוסד יש את הזכות לעשות שימוש בפירות המחקר ולפרסם את המחקרים או את העבודות של מקבלי המלגה. הועדה קבעה כי מלגות אלו ייחשבו כהכנסה, בין ממשלח יד ובין כהכנסת עבודה או לפי 2(10) (לפי המקרה הספציפי)."
נראה שרשות המסים גורסת כי מדובר בהכנסת חייבת, ולא בטוח שכדאי לבית החולים לנקוט פוזיציה נגדית אם כי היא אינה משוללת יסוד - בעיקר עת סעיף 9(29) לפקודה מייצג חקיקה שהיא "פשרה" בין עמדת האוניברסיטאות לעניין מלגה שכזו לעמדת רשות המס, אין סיבה להתפשר באופן דומה על מלגה למחקר בחו"ל אם כי המוסד הזר אינו נכנס לגדר סעיף 9(29) לפקודה. עם זאת, אי התייחסות למלגה כהכנסה חייבת תגרור בהכרח את המוסד המשלם למחלוקת שומתית עם רשות המסים כפי שאירע בעבר בנוגע למלגות קיום.
כל האמור לעיל אינו רלוונטי אם הרופא מחויב באיזשהו אופן לעבוד במשך כמה שנים לאחר שובו מהמחקר אצל המוסד הרפואי המממן. במקרה שכזה מדובר בהכנסת עבודה או בהכנסה ממקור סעיף 2(10) לפקודה, שכן קיימת תמורה בצדה שהרופא מתחייב לתת.
במקרים שבהם תינקט העמדה כי מדובר בהכנסה חייבת, רצוי לשקול להפעיל בגין ההכנסה את כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 (להלן: "הכללים"), בייחוד אם אפשר להראות התחייבות של מקבל המלגה לא רק למוסד המחקר בחו"ל אלא גם למוסד הרפואי בארץ, כלומר להראות שבעת ביצוע המחקר הוא עדיין מבצע עבודה אשר פירות בצדה בעבור המוסד הישראלי.
אם לא ייקבע כך, למשל בשל היעדר יחסי עובד מעביד עם המוסד בארץ, ועל כן סיווג ההכנסה של מלגת הקיום לא כהכנסת עבודה אלא כהכנסה החייבת במס ממקור סעיף 2(10) לפקודה - כפי שרשות המסים (מס הכנסה) טוענת בצורה חלופית - הכללים אינם חלים כלל (ראו הגדרת משכורת בכללים).
במקרה שכזה אפשר לפנות לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972, ולתבוע מכוחן ניכוי הוצאות מגורים ואחרות במגבלות התקרות המנויות שם. לפי חישוב גס - שכר דירה במגבלת התקנות לשנה מלאה עשוי לעלות על מלגת קיום בסך 30,000 דולר בשנה, כך שלא יחול כל חיוב במס. אפשר גם לקבל פטור ממס על תשלומי per-deim (אש"ל) עד לסכום שבתקנות האמורות (שתלויות בתביעת הוצאות לינה), וכך ניתן לייחס חלק ממלגת הקיום להחזר הוצאות אלה (בגבולות הפטור ליום).
אם מדובר בהכנסת עבודה, אזי המוסד הישראלי יכול לטעון לאי ניכוי מס לנוכח היות תשלום זה "החזר הוצאות" המותרות בניכוי או הפטורות ממס - ראו סעיף 2(2) לפקודה המוציא מתחולתו החזר הוצאות שכאלה.
לכאורה, אם מדובר בהכנסה על פי סעיף 2(10) לפקודה אזי יישום התקנות הללו לא יתבצע בשלב הניכוי במקור, אלא על ידי הגשת דוח מס בידי הרופא או קבלת אישור מראש מרשות המסים (מס הכנסה). עם זאת, אפשר לטעון כי המוסד הרפואי מחזיר לרופא "הלוואה" שנתן לו לכיסוי הוצאות השהייה בחו"ל, שהן ההוצאות של המוסד עצמו (במסגרת הסכומים המותרים בתקנות). לפיכך החזר הלוואה זה אינו בבחינת הכנסה בידי הרופא גם אם מקורה הוא סעיף 2(10) לפקודה. כך הוא גם במישור המוסד הרפואי לעניין היעדר חובת ניכוי מס במקור ואי חיוב התשלומים כהוצאות עודפות החייבות במקדמה בשיעור 90% (כל עוד הסכומים אינם עולים על המותר בתקנות). חיזוק לטענה זו אפשר למצוא בפסק הדין בעניין עמ"ה 2/90, סנונית הנדסה בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים [מיסים ו/5 (אוקטובר 1992) עמ' ה-13]. מומלץ לעיין באמור בו.
לעניין היבטי החיוב במס בארצות הברית (לנוכח ביצוע מחקר שם בידי תושב ישראלי), להלן סעיף 24(1) לאמנה בין ממשלת ישראל ובין ממשלת ארצות הברית של אמריקה לגבי מסים על הכנסה, שלפיו ייתכן כי לא יחול חיוב במס על מלגות קיום ובלבד שהן משולמות על ידי מוסד שהוא ארגון ממשלתי (לא מוגדר מהו אותו מוסד ואם המשלם חייב להיות אמריקאי, וכמו כן אין טיפול בשאלה אם קיימת התחייבות לחזור לעבוד בארץ אזי לא מדובר כלל במלגה - יש להתייעץ עם מומחה מס אמריקאי בעניין שאלות אלה):
"24 (1) (א) יחיד שהוא תושב של אחת מן המדינות המתקשרות בעת שנעשה תושב ארעי במדינה המתקשרת האחרת, והשוהה דרך ארעי באותה מדינה מתקשרת אחרת בעיקר לשם -
(1) לימוד באוניברסיטה או מוסד חינוכי מוכר אחר באותה מדינה מתקשרת אחרת; או
(2) קבלת אימון הנדרש כדי לעשותו כשיר לשמש במקצוע או במומחיות מקצועית; או
(3) לימוד או ביצוע מחקר כמקבל מענק, קצובה או מילגה מאירגון ממשלתי, מאירגון דתי, מאירגון צדקה, מאירגון מדעי, מאירגון ספרותי או מאירגון חינוכי;
יהא פטור ממס בידי אותה מדינה מתקשרת אחרת בזיקה לסכומים שתוארו בפיסקת משנה (ב) למשך תקופה שלא תעלה על 5 שנות מס מן התאריך שבו הגיע אל אותה מדינה מתקשרת אחרת.
(ב) הסכומים הנזכרים בפיסקת משנה (א) הם:
(1) מתנות מחוץ לארץ לצרכי מחייתו, חינוכו, לימודו, מחקרו או הכשרתו;
(2) המענק, הקצובה או המילגה; וכן
(3) הכנסה משירותים אישיים שבוצעו במדינה המתקשרת האחרת בסכום שאינו מעל ל-3,000 דולרים של ארצות הברית, או שקולתם בלירות ישראליות, לכל שנת מס".

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה. קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.
המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך
המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. .
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.